30.8.06: בצלם לשר הביטחון: הפסק את השימוש במעבר רפיח כאמצעי לחץ על אזרחים בעזה

בצלם התריע היום בפני שר הביטחון, עמיר פרץ, על חשדות כבדים שמערכת הביטחון מנצלת את מעבר רפיח כאמצעי להפעלת לחץ על האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה. בצלם דרש כי השר ינחה את צה"ל לחדול ממדיניות פסולה ולא-חוקית זו.

פניית בצלם באה על רקע פרסום פרוטוקול של התייעצות במשרד הביטחון בנושא המעברים לעזה בעיתון "הארץ". מן הפרוטוקול, כפי שפורסם, עולה כי עמדת נציגי אגף התכנון בצה"ל היתה שיש "לאפשר את פתיחת המעבר מעת לעת, רק לאחר השבת החייל החטוף והפסקת הירי מהרצועה. על פי הפרוטוקול, השב"כ התנגד לפתיחת המעבר "אפילו לשעות ספורות (כל עוד סוגיית החייל החטוף תישאר כפי שהיא ויש להתמיד בלחץ בשלב זה)". לפי הפרוטוקול, גם נציג מתאם הפעולות בשטחים גרס כי יש להשאיר את המעבר סגור עד לשחרור שליט.

על פי דו"חות של המשרד לתיאום עניינים הומניטאריים של האו"ם, לחודשים יולי-אוגוסט 2006, סגור מעבר רפיח לתנועה מאז ה-25 ביוני 2006. בתאריכים 18-19 ביולי, נפתח המעבר כדי לאפשר את מעברם של 5,178 פלסטינים שנתקעו בצידו המצרי של המעבר. באוגוסט, נפתח המעבר בתאריכים 10, 11 ו-19 בחודש, לתנועה מוגבלת.

מעבר רפיח הוא שער היציאה הבלעדי של תושבי עזה למדינות אחרות. כל החלטה של ישראל על השבתת מעבר רפיח פירושה , למעשה , הטלת מצור מוחלט כמעט על רצועת עזה , במסגרתו אין יוצא ואין בא. מלבד הפגיעה הנרחבת שנגרמת לתושבי עזה שאינם יכולים לצאת לחו"ל לשם קבלת טיפול רפואי, ללימודים או לכל צורך אחר, מונעת סגירת המעבר גם את חזרתם של תושבים רבים ששהו בחו " ל לביתם , על כל המשתמע מכך , ומחייבת חלק מהם לשהות זמן ממושך בתנאים קשים בצד ו המצרי של המעבר .

על-פי "הסכם המעברים" מחודש נובמבר 2005, מופעל מעבר רפיח על-ידי מצרים, הרשות הפלסטינית ומשקיפים אירופאים. אולם בפועל, שולטת ישראל ביכולתם של המשקיפים האירופאים להגיע לעבודתם במעבר, משום שאלה מתגוררים באשקלון, ועליהם לעבור במעבר כרם שלום, אותו מרבה ישראל לסגור בטענה להתראות ביטחוניות לפיגועים.

הפרסום מעורר חשד כבד, שטענותיה של ישראל בדבר התרעות קונקרטיות לפיגועים, אינן אלא כיסוי למדיניות של הפעלת לחץ על האוכלוסייה הפלסטינית, במטרה להביא לשחרורו של החייל החטוף, רב"ט גלעד שליט, ולהפסקת ירי טילי הקסאם לשטחה. אם אכן כך הדבר, הרי שמדובר בענישה קולקטיבית של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, האסורה על פי המשפט הבינלאומי ההומניטארי. סעיף 33 באמנת ג'נבה הרביעית, קובע חד משמעית כי "עונשים קיבוציים וכן כל אמצעי הפחדה או השלטת טרור אסורים". עוד קובע סעיף זה כי "מעשי תגמול כלפי מוגנים ורכושם אסורים".