השליטה בסחר החוץ

עם מימוש "תוכנית ההתנתקות" בספטמבר 2005, נסוגו כוחות הצבא הישראלי מעזה, אולם מדינת ישראל עדיין שולטת בהיבטים מרכזיים של חייהם של תושבי הרצועה. בתחומים שנותרו בשליטתה ממשיכה ישראל לשאת באחריות משפטית לרווחתם של תושבי הרצועה, וזאת הן מכוח המשפט ההומאניטארי הבינלאומי והן מכוח המשפט הבינלאומי לזכויות האדם.

בין היתר, שולטת ישראל בכל התנועה מעזה ואליה ובכלל זה גם בתנועה של סחורות המיובאות לעזה והמיוצאות ממנה. לשליטה זו השלכות מרחיקות לכת שכן סחר החוץ, ובייחוד הסחר עם ישראל, הוא בעל חשיבות מכרעת עבור המשק של עזה. מאז תחילת האינתיפאדה השנייה, להוציא חריגים מעטים, מאפשרת ישראל להעביר סחורות בין עזה לישראל דרך מעבר קרני בלבד. לאורך שנות האינתיפאדה השנייה התבצעה העברת הסחורות בעורק ראשי זה בקצב איטי בהרבה מהנדרש על-מנת להפיח חיים בכלכלה המרוששת של עזה.

ביוני 2007, לאחר שחמאס תפס את השלטון ברצועת עזה, הידקה ישראל את הסגר על הרצועה והחמירה את ההגבלות על סחר החוץ. בפרט אסרה ישראל על הכנסת סחורות, כולל דלק, ציוד רפואי וחלקי חילוף. הסגר הודק אף מעבר לכך בנובמבר אותה שנה, לאחר שממשלת ישראל הכריזה על עזה "ישות עוינת".

הסגר מונע מסוחרים ומיצרנים מעזה להתחרות בשווקי חוץ. העיכובים והשיבושים התכופים בפעולת מעבר קרני מקשים עליהם לתכנן את לוחות הזמנים של תהליכי הייצור והשיווק של מוצריהם, ואינם מאפשרים להם להתחייב למועדי אספקה. בכך הם גורמים לאובדן לקוחות קיימים ופוטנציאליים הפונים למתחרים. יתרה מזאת, העיכובים הביאו לגידול ניכר בעלויות התובלה והאחסון של סחורה ולא פעם מוצרים מתכלים קודם שהם מגיעים ליעדם. כתוצאה מכך שותקו ענפי ייצוא ויבוא, עסקים שבקו חיים, ורבים מתושבי הרצועה איבדו את מקור פרנסתם.

הסיבות להיווצרותו ולהמשך קיומו של צוואר הבקבוק במעבר קרני נעוצות בהתנהלות פסולה וכושלת של גורמים ישראלים ופלסטינים כאחד. על-מנת לפתוח את צוואר הבקבוק לחלוטין ולאפשר תנועה אופטימאלית של סחורות, דרוש לפיכך שידוד מערכות משני צדי המעבר. עם זאת, מדינת ישראל, שמחזיקה כאמור בשליטה האפקטיבית על המעבר, חייבת לעשות ככל שלאל ידה על-מנת לייעל את מעבר הסחורות מעזה ואליה, ובכך להפחית את המצוקה הכלכלית ברצועה, גם אם לא יוסרו האיומים והליקויים בצד הפלסטיני.

ניתן היה לצעוד כברת דרך ארוכה בכיוון זה אילו התירו הרשויות הישראליות להפעיל שדה תעופה או נמל ים מעזה או אילו הן היו מכשירות מעברים יבשתיים נוספים למעבר סחורות. שיפור משמעותי היה מושג גם אם הרשויות היו משכילות לתקן כמה כשלים חמורים באופן שבו הן מנהלות את מעבר קרני:

• השבתות תכופות ומיותרות של המעבר - איזון ראוי בין צורכי הביטחון של ישראל לבין צורכיהם של תושבי עזה מחייב להימנע מהשבתה של מעבר הסחורות בין עזה לישראל אלא במקום ובזמן שבו הדבר נחוץ לצורך ניטרול איום ביטחוני .
  
  
• בדיקות מסורבלות ומיותרות הנערכות במעבר - השקעה בטכנולוגיה מתאימה ואימוץ הליכי בידוק יעילים יותר היו מאפשרים תנועה מהירה בהרבה של סחורות מבלי מבלי לפגוע כהוא זה באינטרסים הביטחוניים של ישראל .
  
  
• היקף הפעילות המוגבל במעבר - על הרשויות הישראליות להקצות את הסכומים הדרושים לשם הרחבת שעות הפעילות של המעבר והגדלת כוח האדם המועסק בו .
  
  
• שחיתות וניצול לרעה של הליקויים בתפעול המעבר - על הרשויות האמונות על הפעלת המעבר לפקח בצורה יעילה יותר על עובדיהן ועל התנהלותם של קבלני המשנה הפועלים בשמן על-מנת למגר תופעות פסולות של שחיתות .

כתוצאה ממדיניות הסגר על הרצועה התפתחה בשנים האחרונות כלכלת מנהרות המחברות בין דרום הרצועה לרפיח המצרית. סחורות רבות ושונות הוכנסו בשנים אלה לרצועה באמצעות המנהרות, שממשלת חמאס מפקחת על פעולתן וגובה מסים ממפעיליהן. בנוסף למוצרי צריכה, פלסטינים מבריחים דרך המנהרות אמצעי לחימה מסוגים שונים, כולל רקטות. בעקבות הרחבת פעילות המנהרות דווח בשנת 2008 על חזרתם לשווקים של מוצרים שונים, ועל ירידה מסוימת במחיריהן של סחורות כתוצאה מהגידול בהיצע. עם זאת, הכנסתן של סחורות בדרך זו אין בה משום תחליף הולם לפעילות הסחר של הרצועה.