פיצול הגדה

באמצעות הגבלות התנועה ביתרה ישראל את הגדה המערבית לשש יחידות גיאוגראפיות מרכזיות: צפון הגדה, מרכז הגדה, דרום הגדה, אזור בקעת הירדן וצפון ים המלח, מובלעות מכשול ההפרדה ואזור מזרח ירושלים. יכולתו של אדם לנוע מאזור אחד למשנהו הפכה, כתוצאה מהגבלות אלו, לחריג הכפוף לתנאים שונים ואשר מחייב הצדקה מצידו של הפרט. כמעט כל נסיעה בתוך הגדה כרוכה כיום באי-וודאות, בחיכוך עם חיילים, בהמתנה ממושכת ולעתים קרובות אף בעלויות גבוהות.

הפיצול לאזורים נאכף על-ידי שימוש משולב ומתואם במגוון אמצעי השליטה, באופן שמנתב את התנועה של כלי רכב פלסטיניים והולכי רגל פלסטינים אל מספר מחסומים, שדרכם בלבד ניתן לעבור מאזור לאזור, בכפוף לתנאים ולהגבלות המשתנים ממחסום למחסום ומתקופה לתקופה:

• מחסום זעתרה (תפוח) חולש, כמעט לחלוטין על התנועה בין צפון הגדה למרכזה, ומשמש כצוואר הבקבוק, או החסם המרכזי באמצעותו נאכפות הגבלות על מעבר של גברים ונערים בני 35-16 הנוסעים מצפון הגדה לדרומה.
  
  
• מחסום "הקונטיינר" שולט באופן מוחלט כמעט על התנועה בין דרום הגדה למרכזה. העוברים במחסום זה חשופים לעיתים מזומנות, ובייחוד בשעות העומס, לעיכובים ממושכים, המגיעים עד לשעה.
  
  
• המחסומים תיאסיר, חמרה, גיתית וייט"ב שולטים על התנועה אל אזור בקעת הירדן וממנו. במאי 2005 החלה ישראל למנוע באופן גורף מעבר של פלסטינים אל הבקעה, למעט אלה הרשומים בתעודת הזהות כתושבי הבקעה ובעלי היתרים מיוחדים. באפריל 2007 הודיע משרד הביטחון על ביטול איסור הכניסה הגורף, אך מעקב של בצלם העלה כי החלטה זו יושמה רק בנוגע למעבר של הולכי רגל ושל נוסעים בתחבורה ציבורית (שעבורה נדרש ממילא היתר עבור הרכב והנהג), וזאת רק בשניים מהמחסומים הללו.
  
  
• מחסום אלמוג, שבצומת בית הערבה, חולש על התנועה אל צפון ים המלח וממנו. בשנים האחרונות נאסרה כניסת פלסטינים לאזור זה, למעט בעלי היתר עבודה בהתנחלויות הסמוכות ובעלי היתר כניסה לישראל. החל ממאי 2007 נאסר גם על האחרונים להיכנס לאזור. מעדויות שונות שנאספו עולה כי הסיבה להצבת המחסום היא, ככל הנראה, הרצון לשמור את השימוש בחופים אלו לישראלים בלבד.
  
  
• השערים במכשול ההפרדה שולטים בתנועה בין מובלעות "מרחב התפר" לשאר אזורי הגדה, ופלסטינים מורשים לעבור בהם רק כאשר הם מציגים אחד מהיתרי הכניסה המיוחדים הנדרשים לשם כך. במכשול נקבעו 38 שערים המיועדים למעבר פלסטינים, אולם רק שישה מהם פתוחים מדי יום, בין 12 ל-24 שעות ברציפות. לעומתם, מעברים שנקבעו במכשול לתנועת ישראלים, הנוסעים אל הגדה המערבית וממנה לישראל, אינם מוגבלים בשעות הפעילות.
  
  
• התנועה בין אזור מזרח ירושלים לשאר אזורי הגדה מנותבת אל 12 מחסומים שהוקמו במכשול. עם זאת, פלסטינים תושבי הגדה שאינם מחזיקים בתעודות זהות ישראליות רשאים להשתמש רק בארבעה מהם, בכפוף להצגת היתר כניסה למדינת ישראל: קלנדיה, גילה, מחסום מחנה שועפאט, ומחסום הזיתים. שמונת המחסומים הנותרים נועדו למעבר מתנחלים ותושבי ישראל, לרבות פלסטינים תושבי מזרח ירושלים.

בנוסף להגבלות על התנועה מאזור לאזור, ישראל מטילה הגבלות תנועה חמורות גם בתוך האזורים, תוך פיצולם לאזורי משנה שהמעבר ביניהם מוגבל וכפוף לפיקוח . כך לדוגמה, אכיפת איסורי תנועה פנימיים בצפון הגדה מתבטאת בהפרדה בין מרחב העיר שכם, הנתון במצור, לבין הכפרים הסמוכים לו, וכן בינו לבין שאר מחוזות צפון הגדה - ג'נין, טובאס וטול-כרם. באזור מרכז הגדה יצרו הגבלות התנועה שני אזורי משנה עיקריים סביב ערי המחוז סלפית ורמאללה. מלבד ניתוקם של חלק מכפרי האזור מערים אלה, גרמו ההגבלות גם לניתוק של כמה גושי כפרים מאדמותיהם החקלאיות.

בנוסף למובלעות שיצרה ישראל בין מכשול ההפרדה לקו הירוק, היא יצרה, או עומדת ליצור, 13 מובלעות פנימיות לא רציפות, בהן ייכלאו קרוב ל-240,000 תושבים בעשרות יישובים. מדובר ביישובים ובשטחים חקלאיים המוקפים מרוב עבריהם כתוצאה מפיתולי המכשול או ממפגש בין המכשול לחסימה פיזית אחרת, כגון כביש שבו אוסרת ישראל על תנועת פלסטינים. התנועה אל המובלעת וממנה מתנהלת דרך נקודה אחת או שתיים שנותרו פתוחות, או דרך שערים שקבעה ישראל במכשול.