סגר כללי

לאחר מלחמת 1967 הוציאו המפקדים הצבאיים בגדה המערבית וברצועת עזה צווים שהגדירו אזורים אלה כשטחים צבאיים סגורים. בשנת 1972 הוצאו צווי יציאה כלליים, שהתירו לתושבי השטחים לצאת מהם באופן חופשי על-מנת להיכנס לישראל ולמזרח ירושלים וכדי לעבור בין רצועת עזה לבין הגדה המערבית. השהייה בתוך תחומי הקו הירוק ובמזרח ירושלים נאסרה על תושבי השטחים בין השעה 1:00 לשעה 5:00 בבוקר. ביוני 1989 הוגבלו לראשונה היתרי היציאה הכלליים. ישראל הנהיגה אז ברצועת עזה את שיטת הכרטיסים המגנטיים, לפיה רק מי שבידו כרטיס כזה יכול לצאת מהרצועה. כרטיסים מגנטיים לא הונפקו לאסירים משוחררים, לעצירים מנהליים לשעבר ואף לפלסטינים שנעצרו ושוחררו בלא כל אשמה. לפלסטינים בגדה המערבית עליהם אסרה ישראל לצאת מהשטחים הונפקו תעודות זהות ירוקות, במקום כתומות.

בינואר 1991, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, שינתה ישראל את המדיניות בה נקטה מאז תחילת הכיבוש. היתר היציאה הכללי מ-1972 בוטל, וכל תושב שטחים שרצה להיכנס לישראל נדרש להצטייד בהיתר יציאה אישי. ההשפעה של ביטול היתר היציאה הכללי על תושבי השטחים לא היתה מיידית. בתחילה הנפיקה ישראל היתרים אישיים רבים לתקופה ממושכת יחסית, ומלבד ימי סגר מוחלט על השטחים, יכלו מרבית הפלסטינים להמשיך ולהיכנס לישראל כדבר שבשגרה. אולם, ישראל הקשיחה בהדרגה את מדיניותה בנוגע להנפקת היתרים אישיים ומספרם של תושבי השטחים הנכנסים לישראל ולמזרח ירושלים פחת באופן עקבי.

המדיניות החדשה הביאה לחלוקת השטחים לשלושה אזורים, שהמעבר ביניהם תלוי בקבלת היתר מן הרשויות הישראליות: רצועת עזה, הגדה המערבית ומזרח ירושלים. גם התנועה בתוך הגדה המערבית הוגבלה בשל איסור הכניסה לירושלים, דרכה עוברת דרך המלך בין דרום הגדה לצפונה.

ביטול היתר היציאה הכללי בשנת 1991 סימן את ראשיתה של מדיניות הסגר הקבוע, שהגיעה לשיאה כשנתיים לאחר מכן. בחודש מארס 1993, בעקבות הריגתם של תשעה אזרחים ישראלים ושישה אנשי כוחות הביטחון על-ידי פלסטינים תושבי השטחים, הטילה ישראל סגר כולל על השטחים "עד להודעה חדשה". לצורך אכיפת הסגר הציבה ישראל מחסומים לאורך הקו הירוק, בין הגדה המערבית למזרח ירושלים ובתוך תחומי השטחים. היתרי כניסה לישראל ולמזרח ירושלים ניתנו במשורה ועל-פי קריטריונים שלא היו ידועים לפלסטינים.

הסכמי אוסלו, והשינויים הגיאו- פוליטיים שבאו בעקבותיהם , כמעט ולא שינו הגבלות אלו. חומרת הסגר השתנתה בהתאם לנסיבות. כך למשל, לאחר מעשי אלימות של פלסטינים נגד ישראלים הטילה ישראל על השטחים סגר מוחלט שבמסגרתו לא ניתנו היתרי יציאה כלל, למעט מקרים חריגים במיוחד. סגר מוחלט הוטל לא פעם על השטחים גם בעת חגים ישראליים. מעת לעת, ישראל גם הטילה סגר פנימי על ערים או על כפרים מסוימים בגדה המערבית.

עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא בשנת 2000, שוב הוטל על השטחים סגר מוחלט ותנועת פלסטינים מתוך השטחים לישראל ובין הגדה המערבית לרצועת עזה נאסרה כמעט לחלוטין למשך מספר חודשים. לאחר מכן, החלה ישראל לאפשר למספר מוגבל של עובדים מן השטחים לשוב לעבודתם בישראל וכן אפשרה, בהגבלות חמורות, כניסה לישראל לצרכים רפואיים, מסחריים ואחרים. מצב זה נותר בעינו עד היום. עם זאת, מדי פעם, לאחר מעשי אלימות או בעת חגים ישראליים מוטל על השטחים סגר מוחלט ואישורי הכניסה בטלים.