ההגבלות החמורות שמטילה ישראל על חופש התנועה של הפלסטינים בגדה המערבית נאכפות באמצעות מערכת של מחסומים קבועים, מחסומי פתע ניידים, חסימות פיזיות, כבישים שבהם נאסרה תנועה של פלסטינים ושערים לאורך מכשול ההפרדה. הגבלות אלו מאפשרות לישראל לשלוט בתנועת הפלסטינים ברחבי הגדה ולהגבילה, לפי שיקוליה ומערכת האינטרסים שלה, תוך כדי הפרה גורפת של זכויותיהם של הפלסטינים.

הבדיקות והחיפושים הממושכים שעורכים החיילים בחלק מן המחסומים, היחס המשפיל והתורים הארוכים, מרתיעים את הנהגים הפלסטינים גם מפני שימוש בחלק מהכבישים עליהם לא חלים איסורים. כתוצאה מכך, התנועה הפלסטינית בחלק מהכבישים הראשיים בגדה הצטמצמה, ואלה עומדים כמעט בלעדית לרשות המתנחלים.

מחסומים

בחודש אוקטובר 2010 עמד מספר המחסומים הקבועים המוצבים בגדה המערבית על 99. 'מתוכם, 62 הם מחסומים פנימיים המוצבים בעומק הגדה, הרחק מהקו הירוק. נתון זה כולל גם 18 מחסומים המוצבים באזור H2 בחברון, שבו קיימות נקודות ההתנחלות הישראליות. 36 מכלל המחסומים הפנימיים מאוישים באופן קבוע.

37 מהחסומים הקבועים מהווים נקודות בידוק אחרונות לפני הכניסה לישראל, למרות שרובם ממוקמים כמה קילומטרים מזרחה מהקו הירוק, או לפני הכניסה לירושלים. 35 מהמחסומים הללו מאוישים באופן קבוע והשניים האחרים מאוישים לסירוגין, וסגורים לתנועה בשעות שבהן הם אינם מאוישים. חלק מהמחסומים הללו הופרטו באופן מלא או חלקי, וחלקם מאוישים כבר כיום במאבטחים אזרחיים חמושים המועסקים על-ידי חברות שמירה פרטיות בפיקוח מנהלת המעברים במשרד הביטחון.

בנוסף, הצבא מציב לאורך כבישי הגדה מאות מחסומי פתע ניידים. מספר המחסומים הניידים גדל לאחרונה באופן ניכר, ובין חודש אפריל 2009 לחודש מארס 2010 נספרו על ידי משרד האו"ם לעניינים הומניטאריים כ-310 מחסומי פתע, בממוצע חודשי. זאת לעומת ממוצע חודשי של 65 מחסומי פתע בתקופה שבין חודש ספטמבר 2008 לחודש מארס 2009.

כמו כן, אוסרת ישראל לעיתים על מעבר במחסומים של נערים וגברים המשתייכים לקבוצת גיל מסוימת, לרוב בני 16 עד 35. הגבלה זו הייתה נפוצה במיוחד במחסומים שבמחוז שכם בשנותיה הראשונות של האינתיפאדה השנייה וכיום היא מיושמת לעתים נדירות. נוסף לכך, ישנם מחסומים שבהם ישראל אוסרת על מעבר כלי-רכב פלסטיניים פרטיים, למעט בעלי היתרים מיוחדים, ומאפשרת ככלל רק מעבר של תחבורה ציבורית וכלי-רכב מסחריים בלבד.

חסימות פיזיות

בנוסף, חסמה ישראל את דרכי הגישה לחלק מהכבישים הראשיים בגדה באמצעות מאות חסימות פיזיות, בהן סוללות עפר, קוביות בטון, שערי ברזל ותעלות. מספר החסימות משתנה לעיתים מזומנות בהתאם לנסיבות הפוליטיות והביטחוניות; בחודש מאי 2010 נספרו 420 חסימות פיזיות, לעומת 488 ששה חודשים קודם לכן, לפי נתוני משרד האו"ם לעניינים הומניטאריים. חסימות אלו מונעות מעבר כלי רכב גם במצבי חירום. כמו כן, החסימות מגבילות הולכי רגל רבים המתקשים לעקוף אותן: קשישים, חולים, נשים בהריון וילדים קטנים.

כבישים אסורים

מרכיב נוסף במערכת ההגבלות הוא האיסור על פלסטינים לנוע בכבישים מסוימים. נכון לחודש אוקטובר 2010, ישראל מייחדת 232 ק"מ מכבישי הגדה לשימושם הבלעדי, או הכמעט בלעדי, של ישראלים, ובראש וראשונה של מתנחלי הגדה המערבית. ישראל אף אוסרת על פלסטינים לחצות חלק מהכבישים הללו בכלי רכב, באופן שמגביל את גישתם לכבישים סמוכים נוספים, שעליהם לא חל לכאורה האיסור. כתוצאה מכך נאלצים נוסעים פלסטינים לרדת מכלי-הרכב, לחצות את הכביש ברגל, ולמצוא תחבורה חלופית מעברו השני.

מדיניות הכבישים האסורים אינה מעוגנת בחקיקה הצבאית או במסמך רשמי כלשהו. זאת למעט איסור הנסיעה בכביש 443 המחבר את השפלה עם צפון ירושלים, שעוגן בצו חמש שנים לאחר יישומו בפועל, ושהוסר חלקית בעקבות פסיקת בג"ץ בנושא.' כביש נוסף, המחבר בין צומת בית עווא להתנחלות נגוהות, נפתח מחדש לתנועת פלסטינים בעקבות פסק דין של בג"ץ מחודש אוקטובר 2009. דובר צה"ל מסר לבצלם כי הגבלות אלה מוטלות על סמך "צווים שבעל פה" המועברים לחיילים. מאפיין זה מוסיף למדיניות מימד של חוסר ודאות ומקשה לבקר אותה ולהעמידה במבחן שיפוטי.

מכשול ההפרדה

בנוסף להגבלות שפורטו לעיל, פוגע גם מכשול ההפרדה, שהוקם בעומק הגדה המערבית, בחופש התנועה של הפלסטינים. לאורך המכשול הוצבו, נכון לחודש יולי 2009, 73 מחסומים ושערים. 38 מתוכם הם שערים חקלאיים שנועדו לאפשר לפלסטינים החיים משני צדי המכשול מעבר לאדמתם שנותרה מהעבר השני. התנועה במחסומים ובשערים אלו מותנית בהיתר מיוחד ובתיאום מראש עם המנהל האזרחי. בשנים האחרונות צמצמה ישראל את מספר ההיתרים הקבועים המאפשרים גישה לאדמות וליישובים שנותרו מצדו המערבי של המכשול והגבילה את ההיתרים שהנפיקה לתקופות קצרות וקצובות.

חומרת ההגבלות המוטלות על המבקשים לעבור במחסומים ובשערים הקבועים במכשול משתנה בהתאם למחסום או לשער ומעת לעת, אך כמעט בכל המחסומים הקבועים המאוישים ושערי המכשול נדרשים הנוסעים או העוברים ברגל להציג תעודות זהות או היתרי מעבר ואלו נבדקים בהתאם לתנאי המעבר החלים במחסום הספציפי. לעיתים קרובות עורכים החיילים בדיקות בכלי הרכב ובחפצי הנוסעים.

מדיניות פסולה הגורמת לענישה קולקטיבית

אחת ממטרותיה המוצהרות של מדיניות ההגבלה על תנועת פלסטינים היא שמירה על בטחון המתנחלים. נוכח אי-חוקיותן של ההתנחלויות עצמן, יש בכך הוספת חטא על פשע: פגיעה גורפת ובלתי מידתית בחופש התנועה של אוכלוסייה שלמה, על-מנת לממש ולהנציח מדיניות שהינה בלתי חוקית מלכתחילה. אולם, גם לו נועדו ההגבלות למנוע פיגועים בתוך ישראל גופא, ולא בהתנחלויות, הייתה מדיניות זו בלתי-חוקית. זאת בשל אופייה הגורף והבלתי-מידתי, ההופך אותה לענישה קולקטיבית אסורה.

זאת ועוד, מדיניותה של ישראל מבוססת על ההנחה שכל תושב פלסטיני באשר הוא מהווה סיכון ביטחוני , דבר המצדיק פגיעה בחופש התנועה שלו . הנחה זו היא גזענית, וגוררת פגיעה גורפת בזכויות האדם של אוכלוסייה שלמה על סמך מוצאה הלאומי. ככזו מהווה המדיניות הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי.