ההגבלות החמורות שמטילה ישראל על חופש התנועה של הפלסטינים בגדה המערבית נאכפות באמצעות מערכת של מחסומים קבועים, מחסומי פתע ניידים, חסימות פיזיות, כבישים שבהם נאסרה תנועה של פלסטינים ושערים לאורך מכשול ההפרדה. הגבלות אלו מאפשרות לישראל לשלוט בתנועת הפלסטינים ברחבי הגדה ולהגבילה, לפי שיקוליה ומערכת האינטרסים שלה, תוך כדי הפרה גורפת של זכויותיהם של הפלסטינים.

הבדיקות והחיפושים הממושכים שעורכים החיילים בחלק מן המחסומים, היחס המשפיל והתורים הארוכים, מרתיעים את הנהגים הפלסטינים גם מפני שימוש בחלק מהכבישים שעליהם לא חלים איסורים. כתוצאה מכך, התנועה הפלסטינית בחלק מהכבישים הראשיים בגדה הצטמצמה, ואלה עומדים כמעט בלעדית לרשות המתנחלים.

מחסומים

בחודש פברואר 2013 עמד מספר המחסומים הקבועים המוצבים בגדה המערבית על 98. מתוכם, 58 הם מחסומים פנימיים המוצבים בעומק הגדה, הרחק מהקו הירוק. נתון זה כולל גם 17 מחסומים המוצבים באזור H2 בחברון, שבו קיימות נקודות ההתנחלות הישראליות.  34 מכלל המחסומים הפנימיים מאוישים באופן קבוע.

40 מהמחסומים הקבועים מהווים נקודות בידוק אחרונות לפני הכניסה לישראל, למרות שרובם ממוקמים כמה קילומטרים מזרחה מהקו הירוק, או לפני הכניסה לירושלים. כל מהמחסומים הללו מאוישים באופן קבוע וסגורים לתנועה בשעות שבהן הם אינם מאוישים. חלק מהמחסומים הללו הופרטו באופן מלא או חלקי, וחלקם מאוישים כבר כיום במאבטחים אזרחיים חמושים המועסקים על-ידי חברות שמירה פרטיות בפיקוח מנהלת המעברים במשרד הביטחון.

בחלק מהמחסומים אוסרת ישראל על מעבר כלי-רכב פלסטיניים פרטיים, למעט בעלי היתרים מיוחדים, ומאפשרת ככלל רק מעבר של תחבורה ציבורית וכלי-רכב מסחריים בלבד. 

בנוסף, הצבא מציב לאורך כבישי הגדה מאות מחסומי פתע ניידים. בחודש מאי 2012 נספרו על-ידי משרד האו"ם לעניינים הומניטאריים כ- 256 מחסומים ניידים לעומת כ-340 בחודש מארס 2012. בין חודש ינואר 2011 לחודש ספטמבר 2011  נספרו על ידי משרד האו"ם לעניינים הומניטאריים כ-495 מחסומי פתע, בממוצע חודשי. זאת לעומת ממוצע חודשי של 351 מחסומי פתע בשנים 2010-2009, ו-65 מחסומי פתע בין חודש ספטמבר 2008 לחודש מארס 2009. 

חסימות פיזיות

בנוסף, חסמה ישראל את דרכי הגישה לחלק מהכבישים הראשיים בגדה באמצעות מאות חסימות פיזיות, בהן סוללות עפר, קוביות בטון, שערי ברזל ותעלות. מספר החסימות משתנה לעיתים מזומנות בהתאם לנסיבות הפוליטיות והביטחוניות; בשנת 2012 נספרו בממוצע 445 חסימות פיזיות בחודש, זאת לעומת כ-434 חסימות בממוצע בחודשים מאי-דצמבר 2011 ו-519 בממוצע בשנת 2010. חסימות אלו מונעות מעבר כלי רכב גם במצבי חירום. כמו כן, החסימות מגבילות הולכי רגל רבים המתקשים לעקוף אותן: קשישים, חולים, נשים בהריון וילדים קטנים.

כבישים אסורים

מרכיב נוסף במערכת ההגבלות הוא האיסור על פלסטינים לנוע בכבישים מסוימים. נכון לחודש פברואר 2013, ישראל מייחדת 67 ק"מ מכבישי הגדה לשימושם הבלעדי, או הכמעט בלעדי, של ישראלים, ובראש וראשונה של מתנחלי הגדה המערבית. ישראל אף אוסרת על פלסטינים לחצות חלק מהכבישים הללו בכלי רכב, באופן שמגביל את גישתם לכבישים סמוכים נוספים, שעליהם לא חל לכאורה האיסור. כתוצאה מכך נאלצים נוסעים פלסטינים לרדת מכלי-הרכב, לחצות את הכביש ברגל, ולמצוא תחבורה חלופית מעברו השני.

מדיניות הכבישים האסורים אינה מעוגנת בחקיקה הצבאית או במסמך רשמי כלשהו. זאת למעט איסור הנסיעה בכביש 443 המחבר את השפלה עם צפון ירושלים, שעוגן בצו חמש שנים לאחר יישומו בפועל, ושהוסר חלקית בעקבות פסיקת בג"ץ בנושא.' כביש נוסף, המחבר בין צומת בית עווא להתנחלות נגוהות, נפתח מחדש לתנועת פלסטינים בעקבות פסק דין של בג"ץ מחודש אוקטובר 2009. דובר צה"ל מסר לבצלם כי הגבלות אלה מוטלות על סמך "צווים שבעל פה" המועברים לחיילים. מאפיין זה מוסיף למדיניות מימד של חוסר ודאות ומקשה לבקר אותה ולהעמידה במבחן שיפוטי.

גדר ההפרדה

בנוסף להגבלות שפורטו לעיל, פוגעת גם גדר ההפרדה, שהוקמה בעומק הגדה המערבית, בחופש התנועה של הפלסטינים. לאורך הגדר הוצבו, נכון לחודש פברואר 2012, 35 מחסומים (הכלולים בנתוני המחסומים שלעיל). בנוסף נספרו על-ידי משרד האו"ם לעניינים הומניטאריים, עד סוף שנת 2011, 60 שערים חקלאיים שנועדו לאפשר לפלסטינים החיים משני צדי הגדר מעבר לאדמתם שנותרה מהעבר השני. התנועה במחסומים ובשערים אלו מותנית בהיתר מיוחד ובתיאום מראש עם המנהל האזרחי. בשנים האחרונות צמצמה ישראל את מספר ההיתרים הקבועים המאפשרים גישה לאדמות וליישובים שנותרו מצדה המערבי של הגדר והגבילה את ההיתרים שהנפיקה לתקופות קצרות וקצובות.חומרת ההגבלות המוטלות על המבקשים לעבור במחסומים ובשערים הקבועים הגדר משתנה בהתאם למחסום או לשער ומעת לעת, אך כמעט בכל המחסומים הקבועים המאוישים ושערי הגדר נדרשים הנוסעים או העוברים ברגל להציג תעודות זהות או היתרי מעבר ואלו נבדקים בהתאם לתנאי המעבר החלים במחסום הספציפי. לעיתים קרובות עורכים החיילים בדיקות בכלי הרכב ובחפצי הנוסעים.

מדיניות פסולה הגורמת לענישה קולקטיבית

אחת ממטרותיה המוצהרות של מדיניות ההגבלה על תנועת פלסטינים היא שמירה על בטחון המתנחלים. נוכח אי-חוקיותן של ההתנחלויות עצמן, יש בכך הוספת חטא על פשע: פגיעה גורפת ובלתי מידתית בחופש התנועה של אוכלוסייה שלמה, על-מנת לממש ולהנציח מדיניות שהינה בלתי חוקית מלכתחילה. אולם, גם לו נועדו ההגבלות למנוע פיגועים בתוך ישראל גופא, ולא בהתנחלויות, הייתה מדיניות זו בלתי-חוקית. זאת בשל אופייה הגורף והבלתי-מידתי, ההופך אותה לענישה קולקטיבית אסורה.

זאת ועוד, מדיניותה של ישראל מבוססת על ההנחה שכל תושב פלסטיני באשר הוא מהווה סיכון ביטחוני , דבר המצדיק פגיעה בחופש התנועה שלו . הנחה זו היא גזענית, וגוררת פגיעה גורפת בזכויות האדם של אוכלוסייה שלמה על סמך מוצאה הלאומי. ככזו מהווה המדיניות הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי.