סלילת כבישים חלופיים לפלסטינים

הגבלות התנועה השונות שמטיל הצבא בגדה המערבית מאיימות לשתק כליל את התנועה הפלסטינית באזורים מסוימים בגדה. בניסיון למנוע מצב כזה, ובמטרה להפריד בין תנועתם של כלי רכב פלסטיניים וישראליים בגדה, גיבש הצבא תכנית לסלילת כבישים חדשים שנועדו לשימוש בלעדי של פלסטינים. תכנית זו ייעדה את הכבישים המרכזיים בגדה לשימוש של ישראלים, ובעיקר מתנחלים,  והקצתה לפלסטינים כבישים שהיו אמורים לעבור דרך כפרים ומרכזי ערים. עם זאת, בעקבות הביקורת הרבה שנמתחה עליה, הוקפאה התכנית ובשנת 2006 החל הצבא לגבש תכנית חלופית.

מטרתה המוצהרת של התכנית החלופית היא ליצור רצף תחבורתי נפרד לפלסטינים בגדה, מצפון לדרום. בניגוד לתכנית הקודמת , שנועדה ליצור הפרדה מוחלטת, התכנית החדשה מתבססת על הפרדה מפלסית של התנועה במקומות שבהם נפגש כביש המשמש ישראלים עם כביש המשמש פלסטינים. הצבא מתכנן לבצע הפרדה זו באמצעות בניית גשרים ומחלפים, כך שנוסעים ישראלים ייסעו בכבישים המהירים, העיליים, בעוד שנוסעים פלסטינים ייסעו במפלסים התחתונים, על כבישים המכונים בתכנית "כבישי מרקם חיים". על -פי התכנית, תותר תנועתם של כלי רכב פלסטיניים רק ב-20% מהכבישים המשמשים כלי רכב ישראליים. על אף שמשרד הביטחון לא אישר באופן רשמי את התכנית, אלמנטים רבים ממנה מיושמים בפועל וכבישי "מרקם החיים" החלו להיסלל. כבישים אלו כוללים, בין השאר, דרכים המשתרעות במקביל לכבישים בהם אוסר הצבא על פלסטינים לנסוע וכבישים שנועדו להחליף כבישים קודמים, שהגישה אליהם נחסמה על-ידי מכשול ההפרדה.

להפעלתם של כבישים אלה השלכות על זכויות האדם של התושבים הפלסטינים בגדה, הן בטווח המיידי והן בטווח הרחוק. ראשית, סלילת הכבישים כרוכה בהפקעת אדמות פרטיות ובניצול לא יעיל של שטחים ציבוריים. פגיעות אלה מצטרפות, ברוב המקרים, להשתלטות קודמת של ישראל על אדמות אחרות, בסמוך לכביש המתוכנן, לצורך הקמת מכשול ההפרדה. בנוסף, תוואי הכבישים החדשים נקבע, כמעט בכל המקרים, באופן חד -צדדי, על -פי שיקוליהן של הרשויות הישראליות. כתוצאה מכך, לא נשקלים כראוי האינטרסים השונים של ציבור המשתמשים והנפגעים הפלסטינים. כך למשל, רבים מהכבישים תוחמים כפרים באופן המצמצם את אפשרויות הבנייה וההתרחבות שלהם, כמענה לגידול האוכלוסייה ולצרכים שונים. חלק מהכבישים נסללים בתוואי מפותל וארוך, הנטול היגיון כלכלי לנוכח קיומו של כביש אחר על דרך המלך. במקרים אחרים, הכביש כופה על התושבים סדר חיים שונה: במקום לחבר את היישובים שאותם הוא נועד לשרת למרכז העירוני הטבעי שלהם, הוא כופה זיקה מלאכותית ל"מרכז חיים" אחר. זאת ועוד, כבישים אלו מנציחים את הרחקתם של פלסטינים מהכבישים המרכזיים בגדה, תוך הפיכתם של אלה האחרונים ל"כבישים ישראליים" דה -פקטו. כך, הם מקלים על ישראל להטיל על פלסטינים הגבלות תנועה מבלי שהדבר ישבש כהוא זה את זרימת התנועה של המתנחלים ושל שאר אזרחי ישראל הנוסעים בכבישי הגדה.

ככלל, גם אם הכבישים החלופיים מקלים על תנועתם של פלסטינים באזורים מסוימים בגדה, הרי שתוצאה זו מושגת תוך פגיעה מיותרת באינטרסים רבים אחרים של הציבור הפלסטיני, שאותו הכבישים אמורים לשרת. ההשלכות של מדיניות זו אינן מסתכמות ברמת הפרט ובטווח המיידי. כל כביש,  קל וחומר רשת כבישים,  הוא גורם שמעצב את פני המרחב ומשפיע על היחסים בין האנשים החיים באותו מרחב. ברור, אם כן, שמדיניות זו של ישראל טומנת בחובה השלכות ארוכות טווח על קהילות שלמות.