ישראל הטילה הגבלות תנועה באזור דרום שכם בחודש ספטמבר ושיבשה את חייהם של יותר מ-54 אלף תושבים

פורסם: 
30.10.16

מפת חסימת דרכים בדרום מחוז שכם בחודש ספטמבר 2016. הקליקו להגדלהבתחילת ספטמבר חסם הצבא למשך שמונה ימים, בין ה-4 ל-11 בחודש, את הכניסות לעשרה יישובים פלסטיניים בדרום מחוז שכם, לאורך כביש חווארה. בנוסף, חסם הצבא גם כמה דרכים חקלאיות ודרכים צדדיות. כל זאת בנוסף לחסימה קבועה של הכניסה הראשית לעוורתא, שהוצבה על-ידי הצבא לאחר הריגת בני הזוג הנקין בפיגוע באוקטובר 2015 ולא הוסרה מאז. הגבלות אלה שיבשו את חייהם של כ-54 אלף תושבי האזור. הרשויות הישראליות הודיעו למת"ק הפלסטיני כי העילה לחסימות הייתה השלכת בקבוק תבערה לעבר רכב ישראלי באזור.

ההגבלות הוסרו כחלק מ"הקלות" להן הסכימה ישראל לרגל חג הקורבן. אולם, כמה ימים לאחר מכן, ב-20.9.16, הן הוטלו מחדש, והפעם נחסמו גם כבישים צדדיים ודרכי עפר ששימשו כתחליף לדרכים הראשיות שבועיים קודם לכן. המת"ק הפלסטיני מסר לראשי המועצות כי הדבר נעשה בעקבות יידוי אבנים על אוטובוס ישראלי ליד חווארה. ההגבלות הוסרו ב-26.9.16.

היישובים שהגישה אליהם נחסמה הוגדרו בהסכמי אוסלו כאזורי B, הנמצאים באחריות מנהלית של הרשות הפלסטינית. אלה יישובים קטנים אשר תושביהם תלויים בעיר המחוז – שכם – לצורך קיום שגרת חייהם. רבים מהם עובדים או לומדים בה ומקבלים בה שירותים שונים, כולל שירותים רפואיים. ההגבלות כפו על התושבים לנסוע בדרכים עקלקלות ואף מסוכנות. כך, אמבולנסים היטלטלו בדרכים, חולים וקשישים נאלצו ללכת כברת דרך משמעותיות ברגל, מורים התעכבו בהגעה לבית הספר, רופאים איחרו להגיע לתורים שנקבעו למטופלים, נשים, גברים וילדים שחיכו עד שתגיע מונית שנהגה יסכים לנסוע בדרכים העוקפות.

הגבלות התנועה האריכו את משך הנסיעה לשכם וליישובים אחרים במחוז בפרקי זמן הנעים בין 20 ל-40 דקות וייקרו את עלויות התחבורה. התחבורה הציבורית באזור מתבססת בעיקר על מוניות שירות, ועלות הנסיעה מרוב היישובים לשכם עומדת בדרך כלל על בין חמישה לעשרה שקלים. ואולם בשל חסימת הדרכים, רבות ממוניות השירות הושבתו והתושבים נאלצו לנסוע במוניות פרטיות שעלות הנסיעה בהן גבוהה בהרבה.

ההגבלות – שהוטלו בלא כל התראה מוקדמת – יצרו מצב של חוסר ודאות בקרב כל תושבי האזור, שלא יכלו לדעת אילו דרכים נסגרו, כמה זמן ייקח להם להגיע למחוז חפצם, ומתי בכוונת הצבא להסיר את ההגבלות. זוהי ענישה קולקטיבית של עשרות אלפי תושבי האזור והיא מבהירה כיצד טענתה של ישראל כי חלקים גדולים מהגדה הועברו לשליטת הרשות הפלסטינית וכי היא אינה מנהלת אותם מופרכת. הרי בקלות בלתי נסבלת, הצליחה ישראל לשבש את שגרת חייהם של עשרות אלפי פלסטינים, כשלרשות הפלסטינית אין כל יכולת להשפיע על כך או להתערב בכך.

תחקירנית בצלם באזור שכם, סלמא א-דיבעי, גבתה ב-21-20 בספטמבר עדויות מתושבי יישובים באזור שסיפרו לה על הקשיים שחוו בעקבות ההגבלות:

חסימה שהציב הצבא על הכניסה לעינבוס. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 4.9.16
חסימה שהציב הצבא על הכניסה לעינבוס. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 4.9.16

פאווזייה עטא עלי קוואריק, חולת סוכרת, בת 62, תושבת עוורתא, סיפרה בעדותה:

ביום שלישי, 20.9.2016, בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר הבת שלי סועאד הודיעה לי שחסמו בסוללות עפר את הכניסה לעיירה שלנו ולכמה כפרים אחרים באזור. כששמעתי את זה נלחצתי, כי אני חולת סוכרת והיה לי תור באותו יום במרפאה. זה תור חודשי שצריך להקפיד עליו, כי אני חייבת לעשות בדיקות ולחדש מרשמים לתרופות. יצאתי מהבית בשעה 8:00 בבוקר ועליתי על מונית שירות שנסעה בדרך עוקפת, בכביש חקלאי שעובר בעמק חווארה והנסיעה בו מאוד איטית. לקח לנו חצי שעה להגיע מחווארה לאודלה, נסיעה שבדרך כלל לוקחת עשר דקות.

כשהגעתי למרפאה האחות מדדה לי את לחץ הדם, כרגיל, ואמרה לי שהוא גבוה. אמרתי לה שנלחצתי מסגירת הכביש ושמעלות השחר ישבתי וחשבתי איך אגיע למרפאה. לקחתי את התרופות וחזרתי הביתה באותה דרך קשה. לא הצלחתי להבין למה עושים לנו את זה.

אני מודאגת מאוד מהמצב כי גם בעלי צריך להגיע כמה פעמים בשבוע לטיפול רפואי בשכם. יש לו כמה בעיות בריאותיות, כולל בעיה בלב, ואי מתן שתן, והנסיעות בדרכים עקלקלות קשות לו מאוד.

ההגבלות פוגעות גם בבנים שלי שעובדים בישראל ובחווארה, וצריכים להשתרך בדרכים האלה כדי להגיע למקומות העבודה שלהם. כשהם מאחרים זה מעורר בעיה במקום העבודה. אף אחד פה לא מבין למה סוגרים לנו את הכבישים.

לאן הם רוצים שנלך? הם מתעלמים מזה שחיים פה בני אדם, שצריכים להגיע למקומות בשביל צורכי היום יום שלהם – בשביל הפרנסה שלנו, הבריאות שלנו, הקיום שלנו.

חסימה שהציב הצבא על הכניסה לאודלה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 4.9.16
חסימה שהציב הצבא על הכניסה לאודלה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 4.9.16

דלאל מחמוד חסן פקהא, בת 43, מורה למדעים תושבת דיר שרף סיפרה על הקושי להגיע למקום עבודתה:

אני מורה למדעים בבית ספר מעורב בבורין. בדרך כלל אני נוסעת בבוקר לשכם, ומשם ממשיכה עם העמיתים שלי לבית הספר. בגלל ההגבלות נאלצנו לצאת חצי שעה קודם ולנסות לנסוע דרך הכפרים הכפר תל ומדאמא, בגלל החשש שהכניסה לבורין חסומה.

אנחנו סובלים מהגבלות על תנועה כבר מאז שנת 2000. כל פעם מציבים מחסומים, מטילים הגבלות, חוסמים כבישים. בגלל שאני נאלצת לצאת מוקדם בבוקר אני לא מספיקה להכין ארוחת בוקר לילדים שלי או לבלות איתם זמן. אני מתעוררת בשעה 5:50 בבוקר ויוצאת מהר כדי להגיע לשם ומשם לעבודה שלי בבורין. לאורך כל הדרך אני לחוצה וחוששת שאאחר ולא אספיק לתפוס את הקולגות שלי בשכם ולהצטרף להסעה. כשזה קורה אני נאלצת לנסוע במונית ובימים של הגבלות כאלה קשה מאוד למצוא מקום במונית.

ההרגשה שמגבילים את התנועה שלך מעיקה מאוד. את לא יודע איך ומאיפה תוכלי להגיע למקום העבודה או הביתה.

הסיבות לסגירת הדרכים כבר לא מעניינות אותי יותר. אף אחד לא מדבר על זה. מדברים רק על דרכים להתמודד עם המצב, להגיע לעבודה, להתפרנס, לחזור הבית. זה לא משרת שום מטרה חוץ מאשר להעניש ולהשפיל אותנו בלי שום סיבה.

חסימה שהציב הצבא על הכניסה לביתא. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 4.9.16
חסימה שהציב הצבא על הכניסה לביתא. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 4.9.16

נהג האמבולנס יוסף מוסא מוחמד דירייה, בן 40, תושב עקרבא, סיפר כיצד ההגבלות מסכנות את חיי החולים:

אני נהג אמבולנס במרכז הטראומה של עקרבא. הכניסה המזרחית הישנה לעקרבא (כביש עקרבא עוורתא) סגורה כבר מאז שנת 2000. עכשיו, מאז שהוטלו ההגבלות, גם הכניסה הראשית ליישוב סגורה. בכביש שעובר דרך ביתא גם אי אפשר לנסוע כי הכניסה לביתא חסומה. מאז שהוטלו ההגבלות בתחילת החודש הדרך היחידה ליישוב שלנו היא דרך אוסרין. זו דרך קשה ומפותלת וגם במקרי חירום אנחנו לא יכולים לנסוע מהר, כי זה ממש מסוכן. אנחנו אחראים לא רק לאזור עקרבא אלא גם למקרי טראומה, מחלות ותאונות דרכים בדרום מחוז שכם באופן כללי. באזור הזה מסתובבים גם הרבה חזירי בר וזה גורם לתאונות דרכים. הנסיעה בדרך הזו מעכבת את העבודה שלנו וחושפת אותנו, את החולים ונוסעים אחרים בדרך לסכנות. האפשרות היחידה חוץ מאוסרין היא דרך מג'דל בני פדל, בכיוון ההפוך. אני מרגיש שאנחנו, וכל האזור, תחת מצור.

לפני חג הקורבן, כשהדרכים היו סגורות, מוקד הסהר האדום בשכם שלח אותי לאסוף חולה בכפר ביתא. נסעתי בכביש ביתא-עקרבא והגעתי לחולה, שהיו לו תסמינים של שבץ מוחי. פיניתי אותו באמבולנס עד למכשול העפר בכניסה הראשית לביתא, ושם חיכה לי אמבולנס של הסהר האדום. העבירו את החולה מאמבולנס לאמבולנס באלונקה. אם במצב כזה יהיה מצב שמצריך מענה דחוף, כמו תאונת דרכים או שריפה תהיה לנו בעיה קשה.