13 שנות סגר: הכפר ביתין הסמוך לרמאללה הפך ממרכז מסחרי תוסס לכפר רפאים

פורסם: 
10.9.13

החסימה בכניסה הראשית לביתין. צילום: איאד חדאד, בצלם, 4.10.12.
החסימה בכניסה הראשית לביתין. צילום: איאד חדאד, בצלם, 4.10.12.

הכפר ביתין, המונה כ-2,300 תושבים שוכן מצפון מזרח לרמאללה, על כביש 60 המחבר את מחוז רמאללה ואל-בירה למחוזות הצפוניים והדרומיים של הגדה המערבית והבקעה. בנוסף, הכפר יושב על צומת דרכים בין רמאללה ואל-בירה לכפרים השוכנים ממזרח להן, שאוכלוסייתם מונה בין ששים לשבעים אלף תושבים.

עד לאינתיפאדה השנייה הכפר שגשג כלכלית וחברתית. בשל התנועה הרבה שעברה בו ובגלל קרבתו לרמאללה הוקמו בו עסקים רבים והושקעו כספים בבנייה למגורים ובפיתוח שירותים רפואיים. לאוכלוסיית הכפר הצטרפו מאות אנשים ששכרו בו בתים בשל מיקומו הנוח.

עם תחילת האינתיפאדה השנייה הצבא הציב מחסומים וחסימות דרכים ברחבי הגדה המערבית במסגרת מדיניות זו חסם הצבא את שתי הכניסות לכפר: הכניסה הראשית, הפונה לאל-בירה ושדרך הגישה אליה מובילה גם לכביש לבית אל, נחסמה בשער ברזל וחסימת עפר. חסימת עפר הוצבה גם על הכניסה הדרום מזרחית, הפונה לכביש 60. בדרך בין הכפר לאל-בירה הציב הצבא גם את מחסום ה-DCO, שבו הוא מתיר רק מעבר של פלסטינים המחזיקים בתעודת VIP ושל עובדים בארגונים בינלאומיים.

כיום ניתן להגיע אל הכפר ולצאת ממנו רק דרך הכניסה הצפונית המובילה לכפר עין יברוד. מסלול הנסיעה מהיציאה הצפונית של הכפר ועד לאל-בירה מתפתל בין כפרים ואורכו כ-15 ק"מ, במקום קטע דרך של כקילומטר מהיציאה הראשית של הכפר ועד אל-בירה. עלות הנסיעה בתחבורה ציבורית מהכפר לרמאללה עלתה משני שקלים לפני החסימה לשבעה שקלים לאחריה (כיוון אחד).

חנויות סגורות ברחוב הראשי של ביתין. צילום: סוהיר עאבדי, בצלם, 18.6.13
חנויות סגורות ברחוב הראשי של ביתין. צילום: סוהיר עאבדי, בצלם, 18.6.13

בעקבות חסימת הכניסות לכפר נטשו אותו תושבים ועסקים חדשים שעברו אליו בשל הגישה הנוחה לאל-בירה ולרמאללה. כ-25 בתי עסק נסגרו ושמונה פרויקטים של בנייה למגורים הוקפאו. לדברי מר דיאב מוחמד בדוואן, ראש מועצת הכפר, כמחצית מכוח העבודה בכפר, העומד על כ-1,000 נפש, מובטל כיום. היתר עובדים בפקידות ברמאללה ובעסקים ובחקלאות בכפר ובאזור.

פריד עבד א-רחמאן חמאייל ושני אחיו מכפר מאלכ פתחו בשנת 1972 עסק לממכר אבן ושיש בכפר ביתין. בשנת 1996 עבר חמאייל עם משפחתו לכפר. בעדות שמסר לבצלם תיאר את הצלחת החנות, שממנה התפרנסו בני משפחתו בכבוד עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה:

פריד חמאייל. צילום: איאד חדאד, בצלםהכביש חיבר בין רמאללה לצפון הגדה והייתה בו תנועת מסחר ערה בצורה שלא ניתן לתאר. כולם נסעו בו, גם ערבים וגם יהודים. מצב המסחר באזור היה מצוין. החנות שלנו הצליחה מאוד והייתה לי הכנסה גבוהה. אני, חמשת האחים שלי ובני המשפחות שלנו, מעל 50 נפשות, התפרנסנו מהעסק[...] המצב המצוין הזה נמשך עד שנת 2000. אחרי שפרצה האינתיפאדה השנייה והצבא הישראלי הציב מכשולים ומחסומים זה התחיל להשפיע על העבודה וההכנסה שלנו וגם על הקשרים המשפחתיים והחברתיים שלנו עם אנשים בכפרים ליד. כשהצבא סגר לגמרי את הכביש הראשי לרמאללה ולא יכולנו לעבור אפילו ברגל זה גרם לשיתוק מלא של המסחר והבנייה ושל כל הפעילות הכלכלית והחברתית בכפר. היקף המכירות שלנו ירד ב-90%. עד היום יש חודשים שבהם אין לנו הכנסה בכלל.

פריד חמאייל נאלץ לפטר את עשרים הפועלים שהעסיק ושני אחיו יצאו לחפש עבודה כפועלים במקומות אחרים.

החסימות פגעו גם בפרנסת חקלאי הכפר, כ-1,000 חקלאים, שרובם גידלו עצים מניבי פרי כמו משמש, תאנים, שזיפים וענבים, נהגו למכור את תנובתם בשוק של רמאללה בעצמם או באמצעות ירקנים שהגיעו לכפר לקנות אותה. לאחר חסימת הכניסות לכפר האמירו עלויות העברת הסחורה לרמאללה והירקנים חדלו להגיע לכפר. כיום מספרם של המתפרנסים מחקלאות בכפר אינו עולה על מאה.

ראש מועצת הכפר, דיאב בדוואן, בן ה-57, סיפר בעדותו לבצלם:

דיאב בדוואן. צילום: איאד חדאד, בצלםנהגתי לטעת עצים מניבים פרי, כמו משמשים, תאנים, שזיפים וענבים. חלק מהפירות שימשו לצרכים של המשפחה שלי ואת השאר מכרתי בשוק ברמאללה. תוך חצי שעה הייתי הולך, מוכר את הירקות וחוזר הביתה בלי בעיות. זה היה מקור הכנסה נוספת למשפחה ולמימון הלימודים של הילדים.

בשנת 1995 הוקם בכפר מרכז רפואי חדיש ששירת את כל תושבי האזור. לאחר הצבת החסימות נסגר המרכז. סאבר חסן דאהר, בן 100, בעליו של הבניין שבו שכן המרכז הרפואי, סיפר בעדותו לבצלם:

סאבר דאהר. צילום: איאד חדאד, בצלםהשקעתי בהקמה של הבניין 600 אלף דולר מחסכונות ומפיצויים שקיבלתי על שלושים שנות עבודה בארה"ב, בירדן ובביר זית. עשינו לבניין גימור יוקרתי מאוד. דמי השכירות לדירה בבניין עמדו על 450 דולר לחודש ודמי השכירות למחסן על 300 דולר. את הקומה הראשונה שכרו כמה רופאים שהקימו מרפאה שהתמחתה בהרבה תחומים: אף אוזן גרון, כירורגיה, מחלות כרוניות, ורנטגן, והייתה בה גם מעבדה. הרופאים תכננו לשכור את כל הבניין בעתיד. המרכז סיפק שירותים לתושבי הכפר ולכפרים הסמוכים, חולים הגיעו אפילו מרמאללה ומערים אחרות. את הדירות האחרות השכרתי לאנשים שעבדו ברמאללה, כי אפשר היה להגיע לרמאללה בתוך כמה דקות [...] לחסימות היו השלכות מאוד קשות על החיים שלנו. תוך רגע כביש ביתין הפך לכביש רפאים שבו לא רואים בו איש. השוכרים התחילו לסגת אחד אחרי השני ומתחילת 2003 הבניין עומד ריק.

החסימות פגעו גם בחינוך. מורים שלא היו תושבי הכפר נטשו את העבודה בבתי הספר בכפר. כ- 250 תלמידים למדו לפני החסימה בבתי ספר ברמאללה, הנחשבים לטובים יותר מבתי הספר בכפר, אבל בגלל הקושי להגיע ללימודים מספרם הצטמצם לכ-100. כיום, הכביש הראשי של הכפר שומם. מכוניות כמעט שאינן עוברות והרבה מבתי העסק שלצידי הכביש סגורים. מבנים עומדים ריקים ונטושים ושטחים חקלאיים הוזנחו. בנוסף, חסימת היציאה לכביש 60 ניתקה את הכפר מן הכפר בורקה שמדרום לו וקטעה קשרים אמיצים שהתקיימו בין שני הכפרים. תלמידים מהכפר בורקה למדו בבתי ספר בביתין ותושבים מהכפר נהגו להגיע לקבל טיפול רפואי בכפר ביתין. ראש המועצה תיאר את השלכות החסימה על הקשרים החברתיים עם תושבי הכפרים הסמוכים, שמילאו פעם תפקיד מרכזי בחיי התושבים: "פעם אנשים היו באים בערב, סתם כדי לשחק קלפים או לבקר והיום כבר לא. אנשים מתקשים להגיע לכפר או לצאת ממנו והם מגיעים רק באירועים משפחתיים.

מחסום בית אל DCO. צילום: סוהיר עאבדי, בצלם, 18.6.13
מחסום בית אל DCO. צילום: סוהיר עאבדי, בצלם, 18.6.13

המנהל האזרחי דחה את כל ניסיונותיהם של תושבי הכפר להביא לפתיחת החסימות, בעילות ביטחוניות. בחודש אפריל 2013 פנה המוקד להגנת הפרט, באמצעות עו"ד ידין עילם, לאלוף ניצן אלון, מפקד פיקוד המרכז, ודרש לאפשר לכל תושב פלסטיני, ולא רק למי שמוגדר כ-VIP , לעבור במחסום ה-DCO. בפנייה, שהוגשה בשם ראשי עיריות רמאללה ואל-בירה וראשי 9 מועצות נוספות באזור תיאר עו"ד עילם את הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של תושבי האזור ובהן הזכות לחופש תנועה, לחופש העיסוק, לקניין, לחינוך ולכבוד. משלא נתקבלה כל תשובה עניינית, פנה עו"ד עילם, ביום 22.8.2013 לפרקליטות המדינה במכתב קדם-בג"ץ אך עד היום 09.09.13, טרם התקבלה התייחסות עניינית לפנייה.

• העדויות נגבו על-ידי תחקירן בצלם איאד חדאד.