השופטים לא פסלו את המדיניות האוסרת על פלסטינים לנסוע בחלק מכבישי הגדה המערבית ומיעדת אותם לישראלים בלבד

היום, 22.10.09, קיבל בג"ץ עתירה שהגישו ראשי מועצות הכפרים דיר סאמט ודורא, עיריית בית עווא, בדאווי מוחמד והאגודה לזכויות האזרח. בית המשפט קבע כי סגירת כביש באזור בית עווא בפני פלסטינים, בטענה שהדבר נחוץ לשמירה על בטחונם של המתנחלים הגרים באזור, אינה חוקית. בית המשפט הקציב לצבא שלושה חדשים למציאת פתרון חלופי.

הכתבה הופקה בשיתוף עם "החדשות מהירקון שבעים"

העתירה הוגשה נגד סגירת כביש מרכזי באזור בית עווא שבנפת חברון בפני פלסטינים החל בשנת 2001. על כביש זה המשיכו לנסוע באופן חופשי כ-150 מתנחלים הגרים בהתנחלויות נגוהות ומצפה לכיש, שניהם "מאחזים בלתי מורשים" על פי ההגדרות שגיבשה הממשלה.

סגירת הכביש שיבשה לחלוטין את שגרת חייהם של כ-45,000 תושבי האזור הפלסטינים. לצד הפגיעה הקשה בזכותם לחופש תנועה, נפגעו גם זכויות אחרות. לחלק מהכפרים באזור אין תשתיות בסיסיות והם תלויים לחלוטין ביישובים העירוניים הסמוכים אליהם. כדי להגיע מהכפר לישוב העירוני הסמוך, נזקקים רוב התושבים לתחבורה ציבורית. חסימת הכביש לתחבורה מכל סוג שהוא, לרבות ציבורית, מנעה מהם להמשיך ולנהל את חייהם כבעבר. זאת ועוד, בחלק מהכפרים אין תשתיות מים והם נאלצים לקנות מים ממיכליות. סגירת הכביש הקשתה מאוד על הובלת המים לבתי התושבים וגרמה לעלייה ניכרת בעלויות המים לשתייה. התושבים, שהתגוררו בעבר על ציר תנועה ראשי,' נותרו מבודדים, לאחר שמשפחותיהם וחבריהם התקשו להגיע לבתיהם.

הפגיעה הקשה ביותר נגרמה למשפחת ג'דאללה (כפי שמתואר בסרטון המצורף), המונה כשלושים נפשות, הגרות בקטע הכביש שנסגר. בני המשפחה נותקו מהכפרים ומהערים שבאזור לאחר סגירת הכביש, שהוא היחיד המוביל לבתיהם.

בפסק הדין שהתפרסם היום (22.10.09) קבע בג"צ כי סגירת הכביש בפני עשרות אלפי פלסטינים לצורך שמירה על ביטחונם של כ-150 מתנחלים אינה מידתית. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, שכתבה את פסק הדין, קבעה כי המפקד הצבאי לא בחר באמצעי שפגיעתו בזכויות התושבים הפלסטינים היא הפחותה ביותר וכי לא נבחנו באופן רציני חלופות לצעד כה קיצוני.

בנוסף, הדגישה השופטת בינייש כי הנזק בסגירת הכביש גובר על התועלת שבה, וגם מהטעם הזה יש לפתוח אותו:

סגירת הכביש נועדה לספק הגנה לכ-150 תושבים ישראליים המתגוררים במקום ומשתמשים בכביש, ומנגד היא פוגעת במרקם חייהם של אלפי תושבים מוגנים... סגירתו של כביש הרוחב לתנועת פלסטינים באופן המונע גישה מצומת בית עווא לכפר פקיקיס השפיעה באופן ישיר על תושבי כפרי האזור - שגרת חייהם שובשה, ופעולות יום-יומיות פשוטות הפכו למשימות מורכבות ומסובכות.

בהתחשב בדברים אלה, קבעה השופטת בייניש כי על הצבא להתיר תנועת פלסטינים על הכביש:

סגירת הכביש לתנועת כלי רכב פלסטיניים באופן המתואר לעיל פוגעת קשות בזכויותיהם של התושבים המקומיים, באופן שאינו מידתי. מצב דברים זה מנוגד לחובת המפקד הצבאי לדאוג לרווחת האוכלוסייה המקומית ולאפשר לה שגרת חיים תקינה, וגם בהתחשב בצרכי הביטחון, שאנו ערים להם, אינו עומד בתנאי מבחן המידתיות במובנו הצר. היתרון הביטחוני המתקבל מסגירת הכביש באופן שנקבע אינו עומד ביחס סביר לפגיעה בתושבים המקומיים. יתרה מכך - וחשוב לא פחות - כפי שציינו לעיל, לא שוכנענו כי נבחנו דיים אמצעי ביטחון אחרים אשר יהא בהם כדי להפחית מפגיעות אלה באופן משמעותי, גם אם יכול ובכך תהיה כרוכה פגיעת מה ברכיב הביטחון. בהתאם לגישתו העקבית של בית משפט זה, גם אם צרכי הביטחון מחייבים נקיטת אמצעים העלולים לפגוע באוכלוסיה המקומית, הרי יש לעשות כל מאמץ אפשרי שפגיעה זו תהיה מידתית.

חשיבותו של פסק הדין נעוצה, בין השאר, בכך שהשופטים הבהירו כי אין די בטענה שקימים שיקולי ביטחון כדי להצדיק פגיעה בזכויות האדם. על המפקד הצבאי, הדגישו השופטים, להוכיח כי ההחלטה עומדת במבחני המידתיות וכי מדובר בהחלטה סבירה. '

פתיחת הכביש בעקבות פסק הדין תקל באופן משמעותית על חייהם של עשרות אלפי פלסטינים ובצלם מברך על כך.

אולם, פסק הדין אינו פוסל את המדיניות האוסרת על פלסטינים לנסוע בחלק מן הכבישים בגדה המערבית ומייעדת אותם לישראלים בלבד. מדיניות זו היא גזענית וראוי היה שבג"צ יפסול אותה באופן מפורש. זאת משום שהיא מתייחסת לכל הפלסטינים, באשר הם, כסיכון ביטחוני, גם אם לא נחשדו בדבר, רק בשל השתייכותם הלאומית. הכללים של מדיניות זו לא פורסמו מעולם וסגירת הכבישים מבוצעת על-פי שיקול דעתה המוחלט של מערכת הביטחון, שאינה נדרשת כלל לנמק את החלטותיה. מדיניות זו מהווה הפרה של כללי המשפט הבינלאומי.

אין מחלוקת כי לישראל חובה להגן על אזרחיה, גם כאשר הם מתגוררים בהתנחלויות או ב"מאחזים בלתי מורשים". אולם, אין היא רשאית להשתמש בנוכחותם הבלתי חוקית של המתנחלים בשטחים כדי להצדיק את פגיעה בזכויות הפלסטינים. ישראל היא הכוח הכובש בשטחים והאוכלוסייה הפלסטינית נחשבת על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי לאוכלוסייה "מוגנת". חובתה הראשונה של ישראל, כמדינה הכובשת, היא להגן על אוכלוסייה זו ולדאוג לרווחתה.