לאחרונה ניתק הצבא את הכפר הפלסטיני א-נבי סמואל מיתר חלקי הגדה המערבית ובודד אותו כמעט לחלוטין. ניתוק הכפר ובידודם של 220 תושביו בוצעו במסגרת מדיניות ההפרדה שישראל נוקטת בגדה המערבית בין תנועת כלי רכב ישראליים ופלסטיניים.

הכפר א-נבי סמואל שוכן על אם הדרך בין ההתנחלויות גבעת זאב ורמות ועל הכביש המחבר את בית חנינא ומובלעת ביר נבאללא עם הכפרים שממערב למובלעת. כביש זה היה עד לאחרונה דרך הגישה היחידה של תושבי א-נבי סמואל לכפרים במובלעת ביר נבאללא, שם הם מקבלים את רוב השירותים.

בתים בכפר א-נבי סמואל. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם, 30.6.08.

במארס 2008 סגרה ישראל כביש זה במטרה להפריד בין תנועת כלי הרכב הישראליים מההתנחלות גבעת זאב לרמות ומשם לירושלים, ובכיוון ההפוך, לבין תנועת כלי הרכב הפלסטיניים באזור. במקביל, פתחה ישראל כביש חדש שסללה, העובר במנהרה מתחת לכביש 436, ומחבר בין מובלעת ביר נבאללא לכפר בידו. כביש זה הפך מאז לדרך היחידה המחברת את תושבי הכפרים באזור למובלעת ביר נבאללא, אך תושבי א-נבי סמואל המבקשים להגיע אליו חייבים לעבור קודם לכן במחסום רמות המוצב בכניסה לכפר.

מפת הגבלות התנועה באזור א-נבי סמואל.

מאז נפתח הכביש, ישראל אוסרת על כלי רכב בבעלות פלסטינית להיכנס לכפר. זאת, למעט מכוניות בבעלות של אנשים הרשומים בתעודת הזהות כתושבי הכפר. אולם, חיילים ושוטרי מג"ב המוצבים במחסום מונעים גם ממכוניות אלה להיכנס לכפר כשיש בהן "סחורה". ההבחנה בין "סחורה" לבין מצרכים וציוד לשימוש ביתי תלויה בשיקול דעתו של השוטר או של החייל המוצב באותו רגע במחסום. במקרים רבים דיווחו תושבים בכפר כי לא הורשו להיכנס כשבמכוניתם מצרכי מזון או ציוד שקנו לשימוש ביתי.

כיוון שהדרך היחידה לכפר עוברת כיום במחסום, נאלצים התושבים לשכור כלי רכב עם לוחית רישוי ישראלית, שעלותו גבוהה, כדי להכניס לתוכו סחורה, או להכניסה ברגל. ידם של רוב התושבים אינה משגת לממן הובלה כזו והם נאלצים לשאת עמם ברגל מצרכים וסחורות שהם קונים מחוץ לכפר, כולל שקי קמח כבדים, שקי מספוא ובלוני גז. במקרים רבים אוסרים החיילים והשוטרים במחסום גם על העברת בעלי חיים ומספוא ומונעים מתושבי הכפר להוציא ממנו את צאנם לשטחי מרעה או להחזירו הביתה.

לניתוק הכפר מיתר הגדה המערבית השלכות קשות נוספות על חיי היומיום של תושביו:

תושבי הגדה המערבית שאינם רשומים כתושבי הכפר, כולל קרובי משפחה מדרגה ראשונה של תושביו, אינם מורשים להיכנס אליו, אפילו ברגל, אלא אם כן תיאמו את ביקורים מבעוד מועד עם המנהל האזרחי.

ההסעה ששימשה את ילדי הכפר הלומדים ביישובים סמוכים לא הורשתה להיכנס אליו עוד, ולפיכך נאלצו התושבים להסדיר הסעה חדשה, במכוניתו של תושב הכפר הרשומה בבעלותו.

תושבים שאין בבעלותם מכונית, ובהם גם קשישים וחולים, נאלצים להזמין מונית אל המחסום, בעלות של כחמישים שקלים, ולכתת לשם את רגליהם, משום שמוניות פלסטיניות אינן מורשות להיכנס לכפר.

ההגבלות החמורות שישראל מטילה על כניסת תושבי הגדה המערבית לכפר, כמו-גם התלות במוניות פרטיות, מונעות מהתושבים לקיים חיי משפחה וחברה סדירים וליהנות מביקורי קרובים וחברים.

הגבלות התנועה החמורות שישראל מטילה על התנועה אל הכפר וממנו מתווספות לאיסורים אחרים שהיא מטילה על הכפר מזה שנים. מאז שנות השבעים מגבילה ישראל מאוד את הבנייה בכפר. הגבלה זו מונעת מהתושבים להרחיב את בתיהם, וכבר כפתה על עשרות זוגות צעירים לעקור מן הכפר לאזורים אחרים. בנוסף, נאסר על התושבים לבנות בית ספר לילדי הכפר, אשר נאלצים לנסוע לבית הספר בכפר בית-איכסא, מרחק של כ-4 ק"מ. כעת כרוכה הנסיעה לבית הספר גם במעבר יומיומי במחסום רמות.

האיסורים שהוטלו על א-נבי סמואל ממחישים את משטר איסורי התנועה שישראל אוכפת על תנועת פלסטינים בכבישים שונים בגדה המערבית ואת השלכותיו על התושבים הפלסטינים. איסורים דומים מוטלים על כבישים אחרים בגדה, ובהם כביש 557, המוביל מכביש 60 לכפרים בית פוריכ ובית דג'ן, ולהתנחלות אלון מורה, במחוז שכם, וכביש 90 ("כביש הבקעה") המהווה את ציר התנועה העיקרי מצפון בקעת הירדן לדרומה.

בצלם קורא לרשויות ישראל להסיר לאלתר את איסור הנסיעה בכביש המוביל לבית חנינא אל-בלד ולמובלעת ביר נבאללא ולאפשר לתושבי הכפרים הסמוכים, ולכלל הציבור הפלסטיני, שימוש חופשי בכביש. כמו כן קורא בצלם לישראל להסיר את ההגבלות שהטילה על מעבר תושבי הכפר א-נבי סמואל במחסום רמות ולאפשר לכלי רכב עם לוחית רישוי פלסטינית, של תושבי הכפר בפרט ושל כלל תושבי הגדה בכלל, לעבור במחסום - בדרך אל הכפר וממנו.