למרות שהכריזה על מתן "הקלות" בתנועה, ובכללן הסרת חסימות, ישראל ממשיכה להגביל באופן גורף את תנועת הפלסטינים בגדה המערבית '

על-פי פרסומי הממשלה, החל בסוף מארס 2008, הסיר הצבא 61 חסימות תנועה שהוצבו ברחבי הגדה המערבית, בהן סוללות עפר, סלעים ובלוקים. הסרת החסימות בוצעה, לכאורה, בעקבות התחייבות שהעבירה ישראל בחודש שעבר לשרת החוץ האמריקאית, קונדוליזה רייס, לפיה תאפשר חופש תנועה רב יותר לפלסטינים בגדה המערבית. אולם, מבדיקות שערכו ארגון בצלם וארגונים אחרים הפועלים לקידום מצב זכויות האדם בשטחים עולה כי הכרזת הממשלה בנושא זה היא בגדר אחיזת עיניים.

הכביש המוביל לכפר ג'רושייה - החסימות הוסרו על-ידי הצבא יום לאחר שהונחו. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 13.4.08.

בעקבות ההכרזה, בצלם פנה ליחידה לפניות הציבור במשרד הביטחון ולמשרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים וביקש לקבל את רשימת החסימות שהוסרו לכאורה, אך זו לא הועברה עד היום. למרות זאת, הארגון הצליח להרכיב רשימה זו מדיווחים שנמסרו לעיתונאים, לדיפלומטים ולארגונים בינלאומיים. מתחקיר שערך בצלם בשטח עולה כי הבטחות ישראל ריקות מתוכן וכי הסרת החסימות הייתה מצג שווא בלבד.

תחקיר השטח מגלה כי מרבית החסימות שישראל טוענת שהוסרו, למעשה נפרצו זה מכבר על-ידי תושבים פלסטינים המתגוררים באזור או הוסרו על-ידי הצבא בטרם ניתנה ההתחייבות לארה"ב וללא קשר אליה. חלק ניכר מהן הינן חסימות שישראל פרסה בצפון הגדה המערבית, ובעיקר באזור טול כרם, קלקיליה וג'נין, מיד לאחר הפיגוע בדימונה ב-4 בפברואר 2008, והסירה ממילא מספר שבועות לאחר מכן. חסימות אחרות המופיעות ברשימה היו שוליות ביותר מבחינת השפעתן על מרקם החיים של התושבים באזור, והונחו בעיקר בכניסות לשבילי עפר המובילים לאדמות חקלאיות פרטיות. חסימות המוצבות בדרכים החיוניות לכלל האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית לא נכללו ברשימה. זאת ועוד, במספר מקומות בצפון הגדה, חסימות שהוסרו זה מכבר על-ידי התושבים הונחו מחדש על-ידי דחפורים צבאיים, צולמו ואז הוסרו באותו יום או למחרת. שיטת פעולה זו נועדה להבטיח כי הצבא יוכל להציג את הסרת החסימות הללו כחלק משורת ה"הקלות" שעליהן הכריזה ישראל. להלן מספר דוגמאות לביום הסרתן של חסימות על-ידי הצבא:

בתחילת פברואר, הצבא הציב שלוש חסימות המורכבות מסלעים ותלוליות עפר בכניסה הדרומית לעיירה בלעא, הנמצאת מצפון-מזרח לטול-כרם. בין ה-5 ל-7 במארס, בתיאום עם הצבא, עיריית בלעא הסירה חסימות אלה ופתחה את הכניסה לשימוש התושבים. עם זאת, התושבים מעידים כי בסוף מארס הגיע למקום דחפור ישראלי המאובטח על-ידי הצבא והניח חסימה חדשה על כביש הכניסה לעיירה. תושבים שניסו לעבור בכביש עוכבו על-ידי הצבא, שצילם את הרכבים הממתינים משני עברי החסימה. מיד לאחר מכן, הדחפור הסיר את החסימה, תוך שהצבא מצלם את הפעולה. חסימה זו מופיעה ברשימת החסימות שהצבא טען כי הסיר במסגרת ה"הקלות" לכאורה.

ב-31 במארס, הצבא הציב שלוש חסימות המורכבות מסלעים ותלוליות עפר בכביש המחבר בין העיירות דיר אל ר'וסון ואל-ג'ארושייה, הנמצאות כקילומטר אחת מהשנייה, מצפון לטול-כרם. למחרת, מעידים תושבי האזור, דחפור ישראלי הסיר את שלוש החסימות, כשצוות צילום צבאי מתעד את החסימות לפני ותוך כדי הסרתן. חסימות אלה מופיעות אף הן ברשימת ה"הקלות".

בסוף נובמבר 2007, הצבא הניח שלוש חסימות עפר על הדרך המחברת בין הכפרים אל-פונדוק וחג'ה, ממזרח לקלקיליה, וחסימה נוספת ביציאה מהכפר ג'ינסאפוט לכיוון כביש 55. חסימות אלו הוסרו על-ידי תושבי האזור עצמם בתחילת ינואר 2008. חסימה נוספת, שהוצבה ביציאה מהכפר אל-מסקופה, הוסרה על-ידי התושבים ב-7 במארס. עם זאת, הצבא כולל חמש חסימות אלה ברשימת ה"הקלות".

חסימת עפר שפתחו התושבים בין הכפרים חג'ה ואל-פונדוק. צילום:ראאיד מוקדי, בצלם, 13.4.08.

דוגמה בולטת נוספת נוגעת לכפר ביזאריה, הנמצא ממזרח לטול-כרם. בפברואר, בעקבות הפיגוע בדימונה, הצבא חסם את הכבישים הראשיים המחברים בין הכפר לבין טול-כרם. מאוחר יותר באותו חודש, הצבא הסיר את המחסומים הארעיים שהציב והתושבים הפלסטיניים הסירו בעצמם את חסימות העפר. עם זאת, התושבים מעידים כי ב-31 במארס, הצבא חזר וסגר את כל היציאות מהכפר באמצעות חסימות שהורכבו מסלעים ותלוליות עפר, ומיד לאחר מכן הגיע דחפור והסיר אותן. הליך הצבתן והסרתן של החסימות תועד כולו על-ידי צלם צבאי, וחסימות אלה נכללו אף הן ברשימת ה"הקלות".

בנוסף להכרזת הממשלה על הסרתן לכאורה של החסימות הפיזיות, פורסמו בכלי התקשורת הודעות על הסרתם של שני מחסומים קבועים בגדה המערבית: מחסום רימונים (א-טייבה), ממזרח לכפר א-טייבה, ומחסום אלמוג, הנמצא על כביש 1 בדרך מיריחו לצפון ים המלח. בדיקה של בצלם העלתה כי מחסום רימונים אכן הוסר, אולם מחסום אלמוג עומד על תילו ומונע מעבר של פלסטינים לאזור צפון ים המלח.

ההבטחות החוזרות ונשנות למתן "הקלות" בתנועה מבטאות התייחסות אל זכותם הבסיסית של הפלסטינים לחופש תנועה כאל פריבילגיה שישראל רשאית להעניק או לשלול כראות עיניה. בפועל, ישראל ממשיכה להגביל את תנועתם של פלסטינים בתוך הגדה המערבית, בין השאר באמצעות מאות חסימות פיזיות ועשרות מחסומים קבועים המוצבים ברחבי הגדה. מטרתם של רבים מאמצעים אלה אינה למנוע כניסה לישראל אלא להקשות על תנועת התושבים בין הערים והכפרים בתוך הגדה עצמה,' ולהקשות על הגעת מפגעים אל המחסומים האחרונים לפני הכניסה לישראל. הגבלות אלה פוגעות באופן קשה בזכותם של התושבים לחופש תנועה וכן בזכויות בסיסיות אחרות, כגון הזכות לטיפול רפואי נאות, הזכות לחינוך והזכות לעבוד. לפגיעה זו השלכות ארוכות טווח עבור האוכלוסייה הפלסטינית בגדה, ביניהן חוסר היכולת לשקם את הכלכלה הפלסטינית ואת החברה הפלסטינית ככלל.

בצלם קורא לישראל להסיר לאלתר את כל הגבלות התנועה בתוך הגדה המערבית ולרכז את מאמציה 'בהגנה על אזרחי ישראל בנקודות הבידוק שבין הגדה המערבית וישראל.