פגזי פלאשט

פורסם: 
1.1.11

חיצים המתפזרים מתוך פגזי פלאשטפגז פלאשט הוא סוג של תחמושת נגד אדם הנורית בדרך כלל מטנקים. הפגז מתפוצץ באוויר ומשחרר אלפי חצי מתכת באורך 3.75 סנטימטר, המתפזרים בצורת קשת באורך של עד 300 מטר וברוחב של עד 90 מטר. צה"ל משתמש בפגזי פלאשט בקוטר 105 מילימטר הנורים מטנקים. היתרון הצבאי העיקרי של הפלאשט על פני תחמושת אחרת הוא יכולתו לחדור צמחייה צפופה במהירות גבוהה, ולפגוע במספר רב יחסית של חיילי אויב.

בעבר השתמש צה"ל בפגזי פלאשט בלבנון נגד החיזבאללה והמיליציות האחרות שנלחמו נגד ישראל, וגרם להריגתם ולפציעתם של עשרות אזרחים לבנונים שלא היו מעורבים בלחימה, בהם כמה ילדים. במהלך האינתיפאדה הנוכחית משתמש צה"ל בפגזים מסוג פלאשט כנגד פלסטינים ברצועת עזה.

נכון ל-31.3.08, נהרגו כתוצאה משימוש בסוג תחמושת זה לפחות 12 פלסטינים, ובהם 4 קטינים. לפחות 11 מההרוגים לא השתתפו בלחימה בעת שנהרגו. 6 פלסטינים נוספים, ובהם קטינה אחת, נהרגו באירועים בהם נעשה שימוש בפגזי פלאשט בשילוב עם תחמושת אחרת, ואין זה ברור מאיזו תחמושת נפגעו. לרשימת ההרוגים כתוצאה מירי פגזי פלאשט הקליקו כאן.

גורמים ישראלים רשמיים מצדיקים את השימוש בפגזי הפלאשט. דובר צה"ל טען כי השימוש בנשק זה מותר על-פי המשפט הבינלאומי וכי "שימוש בסוגי תחמושת שונים נעשה על-פי שיקול דעתם של המפקדים בשטח ובהתאם לאיום הנשקף לכוחות". חיים ישראלי, עוזר שר הביטחון, כתב לבצלם כי "עצם השימוש בפגזי פלאשט במצבי לחימה אינו אסור. אשר לנסיבות שבהן נעשה שימוש בפגזים אלה - גורמי צה"ל מודעים לצורך לאזן בין צרכים צבאיים מחד לבין שיקולים הומניטאריים וצמצום הפגיעה באוכלוסייה האזרחית מאידך. מדיניות השימוש באמצעי לחימה מוכתבת מהאיזון בין השיקולים האמורים".

טענות אלה אינן יכולות להצדיק את השימוש בפגזי הפלאשט על-ידי צה"ל ברצועת עזה. פגזי הפלשאט אמנם אינם אסורים באופן מפורש במשפט ההומניטארי הבינלאומי, אולם כללים אחרים הקבועים בו הופכים את השימוש ברצועת עזה בפגזים אלה לבלתי חוקי. אחד הכללים הבסיסיים ביותר הוא החובה לשמור במהלך הלחימה על ההבחנה בין אנשים המשתתפים בפעולות הלחימה לבין אלה שאינם נוטלים בהן חלק, שיש להימנע ככל האפשר מפגיעה בהם. מכלל זה נובע האיסור להשתמש בנשק בלתי מדוייק העלול לפגוע באוכלוסייה האזרחית.

טווח הפגיעה הנרחב של פגז הפלאשט הופך את השימוש בו באזורים המאוכלסים בצפיפות, כמו רצועת עזה, לסוג של ירי ללא הבחנה כאשר הסיכון שייפגעו אזרחים חפים מפשע הוא גבוה במיוחד. בנוסף, במהלך לחימה בשטח בנוי קיים קושי רב לזהות מקור ירי מנשק קל וקיים חשש כבד כי יתרחשו טעויות בזיהוי. עקב כך, ומתוך החובה לצמצם ככל שניתן את הפגיעה באזרחים חפים מפשע, נדרש משנה זהירות בבחירת אמצעי התגובה, לרבות סוג התחמושת.

בשל הסיכון הגבוה שיוצר ירי פגזי פלאשט על חייהם של אזרחים שאינם משתתפים בלחימה, אסר אלוף פיקוד המרכז את השימוש בפגזים אלה בגדה המערבית. היות ומרבית אירועי הירי ברצועת עזה מתרחשים באזורים מאוכלסים או בסמוך אליהם, וכן בהתחשב במגוון ובתחכום של אמצעי הלחימה המצויים בידי צה"ל, העובדה כי אלוף פיקוד הדרום נמנע מלהטיל איסור דומה חמורה במיוחד.

באוקטובר 2002 עתרו עמותת רופאים לזכויות אדם והמרכז הפלסטיני לזכויות האדם לבג"צ בדרישה לאסור את השימוש בפגזי פלאשט בשטחים. העתירה נדחתה.

בפסק הדין, שניתן באפריל 2003, הכירו השופטים בעובדה כי "השימוש בפגז הפלאשט - שנועד לפגוע במטרות שטח - כרוך בסכנה מוגברת לפגיעה אקראית גם במי שאינו נוטל חלק בלחימה נגד הצבא ואך נקרה לתחומי השטח שלעברו נורה הפגז" וכן בכך שאזרחים חפים מפשע אכן נפגעו כתוצאה מהשימוש בו. למרות זאת בחרו השופטים להיצמד לטענות פורמליסטיות, תוך התעלמות מכללים בסיסיים במשפט הבינלאומי, ודחו את העתירה. בפסק הדין נקבע כי "השימוש בפלאשט לא נאסר באופן מפורש" במשפט הבינלאומי וכי "ברירת אמצעי הלחימה, בהם פועלים המשיבים במטרה לסכל מבעוד מועד פיגועי טרור רצחניים, אינה מן הנושאים שבית-משפט זה יראה מקום להתערב בהם". השופטים הוסיפו כי "המשיבים הניחו את דעתנו" כי היקף השימוש בתחמושת הוגבל בכללים לפיהם פועלים הכוחות בשטח וכי המפקד בשטח מחוייב לפעול לפי הנחיות שנועדו למנוע פגיעה באזרחים. זאת למרות העובדה שכללים והנחיות אלה כלל לא הוצגו בפני בית המשפט.