בעקבות עתירתו של אשרף אבו רחמה, אשר נורה על ידי חייל צה"ל בניעלין בעודו כפות ועיניו מכוסות, יחד עם בצלם, האגודה לזכויות האזרח בישראל, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל וארגון יש דין, להחמיר את האישומים שהוגשו נגד המג"ד והחייל מפרשת הירי בניעלין, הוציא בג"ץ צו על תנאי המחייב את הפרקליט הצבאי הראשי לנמק תוך 21 יום את החלטתו להעמיד לדין את המג"ד, סא"ל עמרי בורברג, ואת החייל היורה, סמ"ר ל', בגין "התנהגות בלתי הולמת". עוד הוציא בג"ץ צו ביניים המעכב את ההליכים בבית המשפט הצבאי עד להחלטה בעתירה.

בעתירה, אותה כתבו עורכי הדין לימור יהודה ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, דורשים אבו רחמה והארגונים לשנות את כתב האישום, כך שישקף את חומרת העבירה הכרוכה באיומים בנשק וירי בעציר כפות - לכאורה, עבירת התעללות בעצור בנסיבות מחמירות, שדינה שבע שנות מאסר. העתירה הוגשה בדחיפות בשל החשש, כי ההליך המשפטי המזורז יסתיים בתוך ימים ספורים.

תיעוד הירי באבו רחמה בסרטון וידאו

בעתירה ביקורת חריפה על תפקודו של הפרקליט הצבאי הראשי: "בחירה בעבירה קלה זו מלמדת על תגובה רפה של מערכת הפרקליטות הצבאית ... היא מעבירה לקצינים ולחיילים אחרים מסר חמור ביותר של זילות בחיי אדם, ומכשירה את הקרקע למקרים הבאים...קשה להשתחרר מן התחושה, כי מדובר בליקוי מאורות מערכתי אשר פשה לא רק בקרב קציני צה"ל אלא אף בקרב מי שאחראים להשלטת המשפט בצבא".

העותרים טוענים כי ההחלטה על כתב האישום הקל נגועה באופן מובהק בחוסר סבירות קיצוני, גם לאור דרגתו הבכירה של בורברג. בעתירה מצוין כי נימוק מרכזי של הפצ"ר להחלטתו להאשים את המג"ד והחייל בעבירה כה קלה, הוא ש"העברת המג"ד מתפקידו היא צעד פיקודי חריף"; אלא שאותו צעד פיקודי התברר כהעברה לתפקיד אחר בחיל, גם הוא בדרגת סא"ל, ללא כל הפרעה לקידום עתידי. היחס הסלחני עלה גם מהתבטאותו הפומבית של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, כי אינו רואה מניעה לכך שהמג"ד ימשיך לשרת בתפקידים בכירים ובהמשך אף ישוב לתפקיד פיקודי בצה"ל.

בעתירה מצוין עוד כי חוסר הסבירות הקיצוני שבהחלטת הפצ"ר מתחדד לנוכח חשדות למקרי התעללות נוספים בתקופה בה פיקד בורברג על מרחב הכפר ניעלין; באחד מהמקרים אף הועלו טענות בדבר מעורבותו האישית של בורברג בהתעללות פיזית בעצור אחר. התלונות הרבות שהגיעו לידי הארגונים ומצורפות לעתירה, מעוררות חשד כי תחת פיקודו של בורברג התפתחה אוירה כללית שהתירה מעשי התעללות בעצורים ובאוכלוסייה האזרחית.

נימוק מרכזי אחר להחלטת הפצ"ר בעניין החייל היורה היה, שהחייל הבין, שקיבל פקודה לירות בעצור, למרות שזו פקודה בלתי חוקית בעליל. נימוק זה מתעלם מחובתו של החייל היורה להפעיל שיקול דעת, ובכך חותר תחת התפישה המוסרית הבסיסית, העומדת מאחורי מושג הפקודה הבלתי חוקית בעליל.