קטינים במשמורת

פורסם: 
29.4.12
עודכן: 
8.7.13

חיילים עוצרים נער פלסטיני בחברון. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 1.1.12במתקני הכליאה של ישראל מוחזקים, נכון לחודש מאי 2013, כ-220 קטינים פלסטינים בני 12 עד 18 (נתונים מעודכנים). קטינים מתקשים להתמודד עם מערכת אכיפת חוק יותר ממבוגרים. הניתוק שלהם ממשפחתם, החקירה, העונש שנגזר עליהם – את כל אלה הם חווים בעוצמה רבה יותר והשפעתם על חייהם משמעותית וארוכת טווח יותר. לפיכך, רוב מערכות המשפט בעולם, ובכללן מערכת המשפט הישראלית, יצרו מערכת אכיפת חוק נפרדת לקטינים. לעומת זאת, מערכת אכיפת החוק הצבאית, במסגרתה נשפטים קטינים פלסטינים, נוהגת בקטינים כאילו היו מבוגרים, וזולת היבטים מעטים היא אינה מכירה בכך שמוקנות להם זכויות מעצם היותם קטינים.

נתונים

לחצו לצפיה בגראף המלא

הערות לנתוני הכלואים 

לגופים השונים האחראים למעצר ולמאסר של פלסטינים – הצבא, השב"ס והמשטרה – אין נתונים בנוגע למספר הכולל של קטינים הנעצרים והנכלאים מדי שנה בחשד לעבירות ביטחוניות. על פי נתוני השב"ס, במהלך שנת 2012 הוחזקו מדי חודש כ-200 קטינים פלסטינים במשמורת כוחות הביטחון. לשם השוואה, בשנת 2008 הוחזקו במאסר כ-320 קטינים בממוצע בכל חודש.

נתונים אלה אינם כוללים קטינים שנעצרו לחקירה וששוחררו בלי שהועמדו לדין, אשר לגביהם אין לרשויות נתונים מספריים. על פי נתוני בית המשפט הצבאי, בשנת 2010 הוגשו 650 כתבי אישום נגד קטינים. בכ-40% מהמקרים הואשמו הקטינים ביידוי אבנים ללא עבירות נוספות. אחרים הואשמו, בין השאר, בזריקת בקבוקי תבערה ובהשתייכות לארגונים בלתי-חוקיים. על פי נתונים של דובר צה"ל, הורשעו בשנת 2010 שמונה קטינים בעבירות חמורות, בהן ניסיון לתקיפת חייל. בשנת 2011 הורשע קטין אחד בחמישה סעיפים של גרימת מוות – הריגת בני משפחת פוגל מאיתמר – ובעבירות נוספות הקשורות לאותו אירוע. בית המשפט גזר עליו חמישה מאסרי עולם מצטברים, וכן חמש שנים נוספות בשל העבירות הנוספות שבהן הורשע.

.סרטון: ילד אסור, ילד מותר

ללא הגנה: מרגע המעצר ועד לכתב האישום

על פי החוק הישראלי, כל מי שטרם מלאו לו 18 נחשב לקטין. כלל זהה הוחל על פלסטינים בגדה המערבית רק בספטמבר 2011; עד אז נחשבו פלסטינים לקטינים רק עד שמלאו להם 16 שנים.

אולם, השפעתו של תיקון זה על קטינים שנעצרים אינה משמעותית, שכן החקיקה הצבאית אינה מעניקה להם את ההגנות המוקנות לקטינים במשפט הבינלאומי ובחוק הישראלי. מעצר ומאסר ממשיכים להיות האמצעי הבלעדי להתמודדות עם הפרות חוק של קטינים – ולא האמצעי האחרון. נוכחותם של הורים בחקירה – זכות המוקנית לקטינים ישראלים – אינה מוזכרת כלל בחקיקה הצבאית ופעמים רבות נחקרים הקטינים לבדם, אף בלא שניתנה להם אפשרות להתייעץ עם עורך דין. מלבד זה, אין בחקיקה הצבאית כללים ראויים בנוגע להתנהלות בשעת מעצרם של קטינים ובמהלך חקירתם. בנוסף, הצבא נוהג להוציא קטינים ממיטותיהם באישון לילה כדי לעצור אותם, גם כאשר החקירה אינה דחופה. גיל האחריות הפלילית בישראל ובשטחים הוא 12, ולא ניתן לנקוט הליכים פליליים נגד קטינים מתחת לגיל זה. ואולם החקיקה הישראלית מקנה הגנות מיוחדות נוספות לקטינים מתחת לגיל 14 – כמו איסור על החזקתם במעצר או במאסר, והגבלות על הגשת כתב אישום נגד מי שטרם מלאו לו 13. הגנות אלה אינן קיימות בחקיקה הצבאית. ההגבלה היחידה בחוק הצבאי קובעת שעונש המאסר שיוטל על קטינים שטרם מלאו להם 14 לא יעלה על חצי שנה.

גיל האחריות הפלילית בישראל ובשטחים הוא 12, ולא ניתן לנקוט הליכים פליליים נגד קטינים מתחת לגיל זה. ואולם החקיקה הישראלית מקנה הגנות מיוחדות נוספות לקטינים מתחת לגיל 14 – כמו איסור על החזקתם במעצר או במאסר, והגבלות על הגשת כתב אישום נגד מי שטרם מלאו לו 13. הגנות אלה אינן קיימות בחקיקה הצבאית. ההגבלה היחידה בחוק הצבאי קובעת שעונש המאסר שיוטל על קטינים שטרם מלאו להם 14 לא יעלה על חצי שנה.

עד אפריל 2013 לא היתה כל הבחנה בחוק הצבאי בין זכויותיהם של קטינים לזכויותיהם של בגירים בכל הקשור לתקופות המעצר לפני מתן גזר הדין. זאת, להבדיל מהחוק הישראלי שמחייב להביא עצור קטין בפני שופט בתוך 24 שעות – ועצור מתחת לגיל 14 בתוך 12 שעות. רק באפריל 2013 נכנסו לתוקף תיקונים שנעשו בחוק הצבאי, בעקבות עתירה של ארגונים לזכויות האדם, אשר קבעו תקופות מעצר קצרות יותר לקטינים. גם לאחר התיקונים, עדיין ניתן להחזיק קטינים במעצר בטרם הבאתם בפני שופט פרקי זמן כפולים מאלה שנהוגים בתוך ישראל. בנוסף, כאשר קצין משטרה קובע כי הדבר דרוש לצורכי חקירה, ניתן להכפיל את משך המעצר. 

בית המשפט הצבאי לנוער: שיפור חלקי בלבד

בנובמבר 2009 הוקם לראשונה בית משפט צבאי לנוער, הפועל במחנה עופר. השופטים בבית משפט זה הוסמכו כשופטי נוער, והדיונים בו נערכים בדלתיים סגורות. מאז הקמתו הובאו בפני בית משפט זה קטינים עד גיל 18, זאת למרות שעל פי החקיקה הצבאית באותה עת נחשבו בני 16 ומעלה לבגירים. בית המשפט לנוער מנהל את הדיונים העיקריים בלבד. הדיונים בהארכות מעצר מתקיימים בבית המשפט הצבאי הרגיל, ואילו הערעורים מתקיימים בבית המשפט הצבאי לערעורים, שהיושבים בו אינם בהכרח שופטי נוער.

מאז הקמת בית המשפט לנוער נעשה מאמץ לקצר את משך הטיפול בתיקים. לפי נתוני דובר צה"ל, לפני הקמת בית המשפט נמשך הטיפול ב-10% מתיקי הקטינים – שהוחזקו במעצר עד תום ההליכים – יותר מתשעה חודשים. בשנת 2010 ירד שיעור זה לאחוז וחצי בלבד.

מבדיקת בצלם עולה כי על כ-93% מהקטינים שהורשעו ביידוי אבנים מתחילת 2005 ועד סוף יוני 2011 נגזר עונש מאסר כלשהו. מאז הקמת בית המשפט הצבאי לנוער חל שיפור בטיפול בקטינים מתחת לגיל 14: במחצית הראשונה של שנת 2011 כלל לא הורשעו קטינים מתחת לגיל זה ביידוי אבנים. בנוסף, בית המשפט לנוער קיצר משמעותית את תקופות המאסר שהוטלו על קטינים מתחת לגיל 14 שהורשעו: בשנת 2010 היה עונש המאסר הארוך ביותר שנגזר על קטין בקבוצת גיל זו תשעה ימים. זאת לעומת עונש של עד חודשיים מאסר בתקופה שלפני הקמת בית המשפט לנוער. בתוך ישראל חל איסור על החזקת קטינים בני פחות מ-14 במאסר.

בקרב קבוצות הגיל האחרות לא חל שינוי מהותי ברמת הענישה בעקבות הקמת בית המשפט הצבאי לנוער: תקופת המאסר החציונית לקטינים בני 15-14, מתחילת 2005 ועד סוף יוני 2011, עמדה על חודשיים וחצי מאסר בפועל, ותקופת המאסר החציונית לקטינים בני 17-16 – על ארבעה חודשי מאסר בפועל.