חיילים עיכבו ארבעה ילדים בגילאי 9-6 ואזקו את ידיהם של שלושה מהם. כפר קדום, 15.11.2013

פורסם: 
4.12.13
עודכן: 
29.12.14

עדכון: ב-5.12.13 מסר דובר צה"ל לבצלם כי הנושא נמצא בברור מול הגורמים הצבאיים הרלוונטיים וכי לאחר התייחסותם, תחליט הפרקליטות הצבאית על המשך הטיפול בו. ב-30.3.14 מסרה הפרקליטות לעניינים מבצעיים לבצלם כי התיק נסגר לאחר בדיקת התייחסותם של הגורמים הצבאיים. עוד נמסר: "גם אם הקטינים אכן היו נאזקים למספר דקות במסגרת העיכוב, לא מדובר באירוע שמגיע לרף הפלילי. די בעניינינו בחידוד ההנחיות בנוגע לטיפול כוחות צה"ל בקטינים, דבר שמבוצע באופן שוטף ע"י פיקוד מרכז ויועמ"ש איו"ש".

ביום שישי ה-15.11.2013, בסביבות השעה 9:30 בבוקר, כשעתיים וחצי לפני תחילת מועד ההפגנה השבועית, נפגשו ארבעה ילדים תושבי כפר קדום: מאלכ שתיווי (8), תלמיד כיתה ג'; אחיו טארק (9), תלמיד כיתה ד'; חוסאם אבו ח'אלד (8), תלמיד כיתה ג'; ואחמד שתיווי (6), תלמיד כיתה א'. הארבעה תכננו לגשת לאזור בו מתקיימת ההפגנה השבועית בכפר, כיוון ששמעו שהוצתו צמיגים על הכביש ורצו לצפות במתרחש. בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, סיפר טארק שתיווי, בן 9:

טארק שתייווי. צילום: עבד אל-כרים א-סעדי, בצלם, 17.11.13אני ואח שלי, מאלכ, וקרוב משפחה שלנו, אחמד, החלטנו ללכת לאזור שבו בכל יום שישי בצהריים יש עימותים בין תושבי כפר קדום לצבא כי שמענו שצעירים מהכפר הציתו צמיגים על הכביש ורצינו לראות מה קורה. בדרך לשם, פגשנו את חוסאם, חבר של מאלכ שלומד איתו באותה כיתה. חוסאם הצטרף אלינו. הלכנו ברגל עד למקום שבו הצעירים של הכפר הציתו צמיגים על הכביש. לא ראינו אף אחד באזור, גם לא חיילים. התחלנו לשחק עם הצמיגים וזרקנו עליהם חתיכות אסבסט. כשהאסבסט נוגע באש זה מוציא ניצוצות. אחרי כמה דקות, החלטנו ללכת משם, אבל אז בדיוק הגיעו חיילים. הם התחילו לצעוק עלינו. עצרנו מיד כי פחדנו מהם. החיילים תפסו אותנו. אחד מהם קשר לי את הידיים מאחורי הגב עם אזיקונים מפלסטיק. הם קשרו גם את הידיים של אח שלי מאלכ ושל חוסאם. לחוסאם הם קשרו בהתחלה את הידיים עם אזיקונים, אבל אחר כך שחררו וקשרו אותן אחורה עם הגומי של הרוגטקה שלו. את הידיים של אחמד שתיווי, תלמיד בכיתה א', הם לא קשרו. אחמד התחיל לבכות. אני חושב שהוא פחד מהחיילים ומהנשק שלהם. ראיתי שהוא השתין במכנסיים שלו מרוב פחד.

בעדותו תיאר מאלכ שתיווי, בן 8, את המשך האירוע:

כמה דקות אחרי שהחיילים הגיעו, הגיע למקום ג'יפ צבאי. חייל אחד ירד מהג'יפ ושאל אותנו בערבית: "למה אתם מציתים צמיגים?". ענינו שאנחנו לא עשינו את זה. הוא שאל אותנו: "מי שלח אתכם לכאן?" ענינו לו שבאנו לכאן כי רצינו לראות את הצמיגים הבוערים. החייל איים עלינו שאם נחזור שוב לאותו מקום, הוא יעצור אותנו וישים אותנו בכלא. אחר כך הוא אמר לנו לעזוב את המקום וללכת הביתה. הוא נזכר שהידיים שלנו קשורות באזיקונים ואז הלך לג'יפ, הביא ממנו סכין ושחרר לנו את הידיים. חזרנו הביתה".

עיכוב ילדים על ידי כוחות הביטחון הוא מעשה שסביר כי יגרום להם לטראומה. בדומה לישראל, גיל האחריות הפלילית במערכת המשפט הצבאית בגדה המערבית הוא 12 ולכן אסור לכוחות הביטחון לעצור או לעכב קטינים, גם כאשר הם חשודים בביצוע עבירות פליליות. בישראל, מערכת אכיפת החוק אף מגבילה את האפשרות לחקור קטינים מתחת לגיל זה, אפילו כעדים, רק לעבירות חמורות במיוחד. לחיילים המשרתים בגדה המערבית, כמי שמופקדים על אכיפת החוק, אין כל סמכות כלפי ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית. האופן שבו פעלו החיילים באירוע הינו חמור ביותר ופסול מהיסוד. לא הייתה כל הצדקה לעיכובם של הילדים, וודאי שלא לאיזוק ידיהם, ואסור היה על החיילים לאיים עליהם במעצר ולהפחידם. העובדה שמדובר באיום סרק, מכיוון שהילדים היו צעירים מכדי שניתן יהיה לעצור אותם, אינה משפיעה במאומה על האופן שבו חוו הילדים הפחדה זו, בעודם אזוקים. מאז מארס 2013, תעד בצלם תשעה מקרים שבהם עיכבו כוחות הביטחון בגדה המערבית כשלושים קטינים מתחת גיל האחריות הפלילית. התנהלות החיילים באירוע זה ובאירועים הנוספים מעלה חשש כי החיילים בשטח אינם מודעים למגבלות הברורות הקבועות בחוק באשר להתנהלות בכל הנוגע לקטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית.

בעקבות האירוע פנה בצלם ליועץ המשפטי לאוגדת איו"ש. בפנייתו, הדגיש בצלם כי החוק הישראלי קובע מפורשות כי אסור לנקוט הליך כלשהו כלפי ילד תחת גיל האחריות הפלילית, למעט במקרה שאיש אכיפת חוק רואה את הילד עומד לבצע עבירה שיש בה איום ממשי ומיידי ופועל על מנת למנוע ממנו לבצעה בזמן אמת.

בצלם שב ודרש כי יובהר לכוחות בשטח כי חל איסור על איזוקם, עיכובם או מעצרם של קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית.