חיילים עצרו את בראא כנעאן בן ה-19 בכפר א-נבי סאלח והתעללו בו במשך כשבע שעות

פורסם: 
12.6.17

בראא כנעאן בביתו לאחר ששוחרר מבית החולים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 14.5.17ב-12.5.17, בסביבות השעה 13:00, יצאו כמאה מפגינים – פלסטינים תושבי הכפר א-נבי סאלח וכפרים סמוכים, אזרחים ישראלים ואזרחים זרים – לכיוון השער שהציב הצבא בכניסה המזרחית לא-נבי סאלח. קבוצה של שוטרי מג"ב וחיילים חסמה את התקדמות התהלוכה הלא אלימה לפני שהגיעה ליציאה מן הכפר וזרקה על המשתתפים רימוני הלם. קבוצה קטנה של צעירים נסוגה לשטחו הבנוי של הכפר, במרחק של כ-150 מטר ממוקד ההפגנה, ואילו רוב המפגינים נותרו על הכביש והמשיכו לקרוא קריאות ולהניף דגלים מול אנשי כוחות הביטחון שחסמו את דרכם. במהלך ההפגנה נפצעו שני מפגינים פלסטינים, אחד מכדור ספוג והשני מירי כדור מתכת מצופה גומי. מפגין נוסף, סבאא עובייד, נפגע מירי אש חיה ("טוטו", כדור בקוטר 0.22 אינץ') ומת מפצעיו בבית החולים, בתוך כחצי שעה.

בסביבות השעה 14:15 נפגע אחד המפגינים בראשו מאבן שיידה מפגין אחר. הוא פונה באמבולנס, כשקרוב משפחתו, בראא כנעאן, בן 19, תושב בית רימא, מלווה אותו. סמוך ליציאה המזרחית מהכפר, עיכבו את האמבולנס כעשרה חיילים, ערכו בו חיפוש וצילמו את הצעיר הפצוע. החיילים הורו לבראא כנעאן לרדת מהאמבולנס, ובחיפוש שערכו עליו גילו בכיסו קלע. הם אזקו את ידיו מאחורי גבו באזיקי פלסטיק, הובילו אותו למרחק של כמאה מטרים, סמוך למגדל התצפית, כיסו את עיניו והעלו אותו לג'יפ. לפי עדותו, לאחר כעשר דקות נסיעה החיילים הורידו אותו והכניסו אותו לחדר, במקום לא ידוע.

בסביבות השעה 14:30 הודיעו קרובי משפחה וחברים לאביו של בראא, עבד כנעאן, בן 52, שבנו נעצר בידי חיילים. עבד כנעאן נסע למקום שבו נעצר בנו וניגש לשוטרי מג"ב שעמדו ליד מגדל התצפית. לאחר שדרש לדעת היכן מוחזק בנו, נאמר לו על ידי קצין שהיה במקום שבנו עצור באשמת יידוי אבנים ושעליו לחזור לביתו ולהצטייד בתעודת זהות. האב עשה זאת ואז הסכימו השוטרים לאפשר לו לנהל שיחת טלפון קצרה עם בנו. בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-18.5.17 סיפר האב:

הקצין התקשר, ואחרי כמה רגעים הוא הרשה לי לראות את בראא, במקום שבו הוא הוחזק, באמצעות המצלמה של הטלפון. הם לא אמרו לי איפה המקום הזה. ראיתי רק את הפנים של בראא. ניסיתי להרגיע אותו, אמרתי לו שלא יפחד, ושאני אטפל בעניין. הם נתנו לי לראות אותו רק למשך כמה שניות, כדי לוודא שהוא בסדר ולהירגע. אחר כך הם אמר לי "זהו. ח'לס. אז הנה הבן שלך אצל המשטרה", והורו לי לעזוב.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-14.5.17 סיפר בראא כנאען כי במהלך החזקתו בידי החיילים, הם היכו אותו בפניו ובחזהו, לעגו לו וירקו עליו. הוא הוכרח לשבת על כיסא ללא משענת, ובכל פעם שרצה להטות את ראשו קדימה בגלל עייפותו, החיילים מנעו זאת ממנו. כשביקש לשתות, הצמיד אחד החיילים את פיו לבקבוק המים, עד שהרגיש שהוא נחנק מרוב מים שבלע.

לאחר מספר שעות הועבר כנאען לחדר אחר, שם הושיבו אותו על כיסא אך שוב לא אפשרו לו להשעין את ראשו ולנוח – בכל פעם שניסה להשעין את ראשו על הקיר חייל בעט בכיסאו כדי שיתיישר. כשביקש ללכת לשירותים הוציאו אותו החיילים החוצה, ובזמן שעשה את צרכיו דחף אותו אחד מהם והשתן ניתז על בגדיו. לאחר שהוחזר הוצא שוב והובל החוצה. בעדותו לבצלם סיפר:

אחר כך נכנסה קבוצה של חיילים, לפי הקולות נראה לי שהיו שלושה. הם לקחו אותי החוצה, לדעתי למטע זיתים – בגלל החיכוך עם הענפים. בזמן שהם הובילו אותי הם קיללו אותי ואת אמא שלי. אחד מהם הידק מאחור את כיסוי העיניים שלי, והורה לי לומר "אני חבר של החיילים", וחזרתי אחריו. בכל פעם שהפסקתי, הוא הורה לי שוב לומר "אני חבר של החיילים".

הם הוליכו אותי הרבה זמן. הרגשתי שאני הולך בדרך חתחתים או קוצים. הם הפילו אותי לארץ, הרימו אותי והכו וקללו אותי. הם המשיכו ככה בלי הפסקה. פחדתי מאוד שהם מובילים אותי למקום מרוחק כדי לרצוח אותי כך שאף אחד לא ימצא אותי.

בשלב מסוים הם עצרו. חייל אחד אמר לי: "אתה מחבל גדול. אני עומד לירות בך". שמעתי שהוא דורך את הנשק, ואז הרגשתי את הנשק נוגע בראש שלי. הייתי בטוח שהוא יהרוג אותי.

בראא כנאען סיפר בעדותו כי לאחר מכן הכו אותו החיילים שוב, כיסו את רגליו בעפר ואחר כך הסירו את העפר. לאחר מכן לקחו אותו החיילים לאוהל, הושיבו אותו על הרצפה, הסירו לו את כיסוי העיניים ואז אילצו אותו לומר "מוחמד חזיר" ו"מוחמד כלב", והתחילו לגזור מעט את שיערו במספריים במספר נקודות. בסופו של דבר חתכו החיילים את האזיקונים שעל ידיו, החזירו לו את תעודת הזהות והטלפון שלו והורו לו ללכת הביתה. בעדותו תיאר את מה שאירע לאחר מכן:

הם השאירו אותי עם אחד החיילים. הוא שאל אותי: "אתה מכיר את הדרך לנבי סאלח?". עניתי שלא. הוא אמר לי: "אני אסיע אותך באוטו הפרטי שלי, מה דעתך?", וצעק עלי: "יאללה לך הביתה. אבל יש שם יהודים. אם תיתקל בהם בדרך חזרה, יתנו לך עוד מכות. אבל אתה לך לנבי סאלח, וספר להם מה קרה לך". הוא נתן לי שתי בעיטות בישבן.

מצאתי את עצמי על הכביש בחושך. לא הייתי מסוגל ללכת אז זחלתי עד למעקה המגן שבצד הדרך ונשענתי עליו. הכביש היה ריק ושומם כי זו הייתה שעה מאוחרת, כמעט עשר בלילה. חיכיתי שאיזה רכב יעבור ויאסוף אותי. עברו חמש או שש מכוניות, אבל הן היו של מתנחלים. פחדתי שמישהו מהם ירד ויהרוג אותי. עברו גם מכוניות של ערבים, אבל הן לא עצרו. אחרי כרבע שעה עצר לי פלסטיני. הוא שאל מה קרה לי, וסיפרתי לו. הוא התקשר למשפחה שלי ואחר כך הסיע אותי לא-נבי סאלח, שם פגשנו את אחי, שלקח אותי הביתה.

אביו ואחיו של בראא כנאען הסיעו אותו לבית חולים בסלפית, שם טופל ואובחן כסובל מחבלות בפלג הגוף העליון, בראש, בגב, בברך שמאל ובגפיים העליונות. הוא אושפז למשך יום וחצי ושוחרר ב-14.5.17 בבוקר.

בראא כנאען עבר מסכת התעללות קשה שכללה מכות, השפלות ואיומי מוות שבסופה הופקר על אם הדרך בשעת לילה מאוחרת. התעללות קשה זו לא התרחשה בחלל ריק. במהלך השנים תיעד בצלם אירועים רבים ודומים של אלימות והתעללות שלא יכולים היו להתרחש לולא ידעו החיילים כי יזכו לגיבוי מהדרגים הבכירים בצבא ובממשלה וכי לא יידרשו לתת את הדין על מעשיהם.