חשד: חיילים התעללו במשך שעות בצעיר פלסטיני בחברון

פורסם: 
26.3.12
עודכן: 
10.9.12

<

עדכון: ב-30.4.12 נמסר לבצלם ממדור פיקוח חקירות מצ"ח כי נפתחה חקירת מצ"ח לבדיקת התלונה.

מוחמד מחארמה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 19.3.12ביום ראשון, 11.3.12, בשעות הבוקר, שהו איסחאק מחארמה ובנו מוחמד בביתם בעיר העתיקה בחברון. מעדויות שמסרו השניים לבצלם עולה כי בסביבות השעה 11:00 הם שמעו רעשים מכיוון גג הבית ולאחר מכן ראו מספר חיילים עומדים על הגג. השניים עלו אל הגג שם שאלו אותם החיילים אם הם יידו לעברם אבנים. איסחאק מחארמה, בן 50 ואב לתשעה, ענה לחיילים בשלילה. הוא מחה בפניהם על כך שעלו על גג הבית במקום להיכנס דרך הדלת ואז החל ויכוח בינו לבין החיילים, שבמהלכו הכה אותו אחד החיילים בראשו באמצעות נשקו.

בנו מוחמד, סטודנט בן 22, ניסה למנוע מן החיילים להכות את אביו. בעדותו לבצלם סיפר:

צעקתי על החייל שתקף את אבא ואמרתי לו שאבא חולה. החיילים התקדמו אליי ודחפו אותי לתוך חדר שנמצא על הגג. הם קיללו אותי והתחילו לבעוט בי ולהכות אותי עם הקתות של הרובים שלהם. ראיתי אותם תוקפים גם את אבא. אחר כך החיילים הורידו אותנו לתוך הבית דרך המדרגות. הם ניסו להשתלט עלי ולשים לי אזיקונים על הידיים. ניסיתי למנוע את זה ואמרתי להם שלא עשיתי שום דבר ושאני מבקש שהמשטרה תגיע. ראיתי את אבא חובט את הראש שלו בקיר כמה פעמים מרוב יאוש. אמא ניסתה לעזור לי ונעמדה ביני לבין החיילים, אבל אחד מהם דחף אותה לקיר. בינתיים אבא נפל על הרצפה. הוא שכב בין הרגליים של החיילים ולא זז. אמרתי לחיילים: תכבלו אותי ותיקחו אותי אבל תעזבו את אבא.

החיילים אזקו את ידיו של מוחמד והוציאו אותו אל הרחוב. בעדותו סיפר כי הם דחפו אותו לתוך פתחו של בית אחר והחלו שוב להכות אותו. לדבריו הוא הצליח לקרוע את האזיקונים מידיו ולאחר מכן הסיר את כיסוי העיניים. בעדותו סיפר:

כשאחד החיילים ראה ששחררתי את האזיקונים, הוא ירה שתי יריות באוויר ואחר כך כיוון את הרובה שלו אל החזה שלי. חשבתי שהוא עומד לירות בי ולהרוג אותי, אבל אז אמא שלי, שעמדה קרוב אלי, נעמדה ביני לבין החייל וחיבקה אותי.

לאחר מכן, החיילים אזקו מחדש את ידיו של מוחמד מחארמה והוליכו אותו ואת אביו, כשהם יחפים, לבסיס של הצבא באזור רחוב א-שוהדאא, מרחק של כמה מאות מטרים. אמו של מוחמד ניסתה להעביר לו כפכפים אולם החיילים לא אפשרו לה לעשות זאת. בשלב מסוים כיסו החיילים את עיניו של מוחמד. לדבריו גם בדרך לבסיס,

כשידיו קשורות לאחור ועיניו מכוסות, המשיכו החיילים להכותו. בדרך לבסיס התמוטט האב אך החיילים לא פינו אותו לטיפול רפואי אלא השכיבו אותו על אלונקה ולקחו אותו לבסיס. לדברי האב, הוא התעורר בחדר בבסיס כשהוא שוכב על האלונקה. חייל נתן לו טיפול רפואי ראשוני ולאחר מכן הוא הושאר בחדר תחת שמירה של חיילים.

החיילים הכניסו את מוחמד, כשעיניו עדיין מכוסות, לחדר אחר בבסיס. לדבריו:

ישבתי על כיסא והחיילים שהיו מסביבי נתנו לי מכות. זה נמשך בערך רבע שעה ואז ניגש אלי חייל שדיבר בערבית. הראש שלי היה מורכן והחייל הרים עם היד שלו את הראש שלי ונתן לי מכה חזקה עם הברך שלו בחזה. הרגשתי טעם של דם בפה וירקתי. אחד החיילים בעט בכיסא שעליו ישבתי ואני נפלתי לאחור. הראש שלי נחבט ממשהו. שמעתי את החיילים צוחקים. אחר כך אחד החיילים התחיל להכות אותי במקל מעץ. אני חושב שזה היה חלק מהכיסא שישבתי עליו והוא נשבר.

נשארתי שוכב על הרצפה. אחד החיילים דרך בכוח על הבטן שלי. שמעתי את החייל מבקש מחייל אחר לצלם אותו בזמן שהוא עושה את זה ואחר כך שמעתי את הקולות של המצלמה. החייל שם את הנעל שלו על הראש שלי. אחר כך החיילים המשיכו לבעוט בי ולהכות אותי באגרופים ועם הרובים שלהם. החיילים שהכו אותי כמעט לא דיברו איתי ואני חושב שהם התחלפו ביניהם בזמן שהם הכו אותי.

באחת הפעמים שהחייל שדיבר ערבית היכה אותי, ביקשתי ממנו לתת לי לשתות מים. הייתי מאוד צמא. החייל הרים את הראש שלי, ירק לי בפרצוף ואמר: "קח יא בן שרמוטה". גם חיילים אחרים ירקו עלי. ברגע מסוים הרגשתי שנוזל נשפך על הבגדים שלי. לפי הריח הבנתי שכנראה מישהו מהחיילים השתין עלי.

התעללות החיילים במוחמד נמשכה פרק זמן ארוך כשאביו, שהוחזק בחדר סמוך, שומע כל העת את זעקותיו. בשלב מסוים, לדברי מוחמד, הוא איבד את הכרתו. הוא תאר בעדותו את שהתרחש לאחר מכן:

התעוררתי ממים ששפכו לי על הפנים וצעקתי בערבית שאני רוצה לשתות מים. החייל שדיבר ערבית אמר לי: "תפתח את הפה שלך כדי שאני אתן לך מים". פתחתי את הפה והחייל שם לי משהו בפה. אני חושב שזה היה עפר. ירקתי אותו.

אחר כך החייל שדיבר ערבית אמר לי: "אני אזיין אותך". שכבתי על הרצפה והחייל הוריד לי את המכנסיים ואמר שהוא ידחוף לי מקל. הוא ניסה לעשות את זה ואני התנגדתי. אחרי כמה ניסיונות הוא התחיל להכות אותי עם המקל. אני חושב שזה היה מקל של מטאטא, והוא נשבר מאחת מהמכות שקיבלתי. התפללתי לאללה וביקשתי למות אם העינויים האלה לא ייפסקו. הרגשתי שהגוף שלי נהיה רפוי ושאני הולך להתעלף.

בסביבות השעה 19:00 בערב, שעות רבות לאחר שנעצר, הוציאו החיילים את מוחמד מהחדר והעלו אותו לכלי רכב שאליו הועלה גם אביו. החיילים לקחו את השניים לתחנת המשטרה בקריית ארבע ושם, לאחר המתנה של כשעתיים נוספות, חקר אותם שוטר, כל אחד בנפרד. בעת ההמתנה פנה מוחמד לאחד החיילים וביקש לראות רופא, אולם החייל סרב למלא את בקשתו. לדברי השניים נאמר להם בחקירתם כי הם חשודים בתקיפת חיילים ובשיבוש עבודתם. הם מסרו את גרסתם לאירוע לחוקר, שכתב את הדברים והקליט אותם.

בתום חקירתם שנסתיימה לאחר חצות, שוחררו איסחאק ומוחמד מחארמה לביתם בערבות עצמית.

בעדותו סיפר מוחמד על שחרורם:

בסביבות השעה 00:30 אחד השוטרים הוביל אותי ואת אבא לשער של תחנת המשטרה והורה לנו להסתלק. אבא מחה ואמר לו שאנחנו יחפים ולא יכולים לחזור הביתה במצב הזה. הוא ביקש מהשוטר שייתן לו להתקשר בטלפון שלו כדי לבקש ממישהו לבוא לקחת אותנו אבל השוטר סירב ואמר לו: "יאללה, לך מפה!". אחר כך הוא סגר את השער.

השניים חזרו ברגל לביתם, המרוחק למעלה מקילומטר מתחנת המשטרה. עם הגיעם לבית הם פנו לבית החולים הממשלתי בחברון שם עבר מוחמד בדיקות שונות ונקבע כי הוא סובל משבר באחת מאצבעות ידו הימנית וממכות יבשות בחלקים שונים בגופו.

במהלך האירוע פנתה המשפחה לתחקירן בצלם בחברון, מוסא אבו השהש, בניסיון לאתר את מוחמד ואיסחאק. בצלם פנה מספר פעמים למשטרת קריית ארבע ולמוקד ההומניטארי של המנהל האזרחי, ונענה כי לא ידוע היכן השניים מוחזקים. רק לאחר השעה 21:00 נמסר לבצלם ממשטרת קריית ארבע כי השניים נמצאים בחזקתה וממתינים לחקירתם.

בצלם פנה למצ"ח בדרישה כי תיפתח חקירה מידית לבדיקת נסיבות האירוע.