מעדות שמסר לבצלם אחמד אבו עליא, סטודנט באוניברסיטת א-נג'אח, תושב אל-מור'ייר בן 21, עולה כי ביום רביעי ה-25.11.09, בעת שהמתין להסעה לאוניברסיטה בסמוך למחסום זעתרה, ניגשו אליו חיילים ודרשו ממנו להציג תעודת זהות. לאחר שבדקו אותה, לקח מידיו אחד החיילים את חומרי הלימוד שלו והשליך אותם ארצה. לאחר מכן הדפו אותו החיילים בכוח, הפילו אותו על הקרקע, כפתו את ידיו מאחור וכיסו את עיניו בחתיכת בד.

על-פי העדות, החיילים הכו את אבו עליא בידיהם ובקתות רוביהם בעודו שוכב על הקרקע, כפות וזועק מכאבים. לאחר מספר דקות, הרימו אותו החיילים והכניסו אותו למכולה סמוכה. את שארע במכולה תאר אבו עליא בעדותו:

אחמד אבו עליא

"החיילים השכיבו אותי על רצפת ברזל. אחד מהם הוריד לי את הנעליים והם התחילו להכות אותי עוד פעם. אחד מהם דרך לי על הרגליים כשאני יחף, בעיקר על אצבעות הרגליים. חייל אחר משך לי בשערות. אני חושב שהיה שם עוד חייל, הוא בעט בי והכה אותי עם הקת של הרובה. החיילים צעקו ודיברו בעברית, אבל אני לא הבנתי מה הם אמרו. בזמן שהחיילים הכו אותי הרגשתי שאני מדמם מהפה ואחר כך הרגשתי בחילה. אחרי בערך עשר דקות התחלתי להקיא. הרגשתי כאילו שאני מקיא את המעיים שלי מהגרון. אחר כך הרגשתי רפיון בגוף עד כדי כך שהפסקתי להרגיש את הכאבים מהמכות".'

לאחר שאבו עליא החל להקיא, הוציאו אותו החיילים מהמכולה. אבו עליא מסר בעדותו כי בשלב זה 'העלו אותו החיילים לג'יפ צבאי, והשכיבו אותו כשפניו אל רצפת הג'יפ. הג'יפ נסע ועצר באזור סלעי והחיילים הורידו את אבו עליא מהג'יפ והושיבו אותו על הקרקע. אבו עליא תיאר בעדותו את שהתרחש לאחר מכן:

"אחד החיילים קשר לי את הרגליים בחבל והידק מאוד חזק את הקשירה. האזיקים שהיו לי על הידיים מאוד לחצו והרגשתי שהידיים שלי נרדמות. בשלב מסוים שני חיילים, אחד מימיני והשני משמאלי, התחילו לבעוט בי, כל אחד מהכיוון שלו. הם בעטו בי ברגליים, במותניים ובגב. אחד מהחיילים נתן לי מכה חזקה בצוואר עם הקת של הרובה והכאיב לי מאוד. בכל פעם שאחד מהחיילים בעט בי התהפכתי עם הגוף שלי לכיוון השני מהעוצמה של המכה ואז החייל שעמד בצד השני היה בועט בי והופך אותי לכיוון השני. הם המשיכו להכות אותי ולבעוט בי ככה בזמן שצעקתי מכאב והתפתלתי על האדמה".

בשלב מסוים שמע אבו עליא קול של בחורה ששוחחה עם החיילים והתלוצצה עמם, ותקתוק של מצלמה.

לאחר זמן מה, העלו החיילים את אבו עליא שוב לג'יפ צבאי, שם 'נמשכו המכות. הג'יפ עצר, ואז, לפי עדותו של אבו עליא, משכו אותו חיילים מתוך הג'יפ והפילו אותו ארצה.

החיילים הסירו את האזיקים מידיו של אבו עליא והורידו את הכיסוי מעיניו. בשלב זה, מסר אבו עליא, ניגש אליו קצין, החזיר לו את תעודת הזהות, הפלאפון וחומרי הלימוד, והציע לו שתייה ושקית צ'יפס, שאבו עליא סירב לקבל. אבו עליא סיפר בעדותו שהקצין אמר לו "אנחנו מצטערים" ואז הורה לו לעזוב את המקום.

אבו עליא מעריך שהשעה הייתה אז בסביבות 15:00 אחר הצהריים, כחמש שעות מאז החל האירוע. חבול,מוכה ומבולבל מאוד הוא החל להתרחק מהמקום, מבלי לדעת לאן הוא הולך. אבו עליא הצליח להגיע לכפר תורמוסעיא, מרחק של כשישה קילומטר מהמקום בו הוא שוחרר, שם מתגורר דודו. מכר שפגש בכפר לקח אותו אל חנותו של הדוד, ומשם פונה לקבלת טיפול רפואי. בבית החולים נקבע כי בנוסף לחבלות הפיזיות, אבו עליא סובל מדיס אוריינטציה שמקורה ככל הנראה בפגיעה נפשית ולא פיזית.' בני משפחתו של אבו עליא הגישו תלונות ללשכת התיאום הפלסטינית עוד באותו יום. עם שובו לביתו המשיך אבו עליא לדבריו לסבול מכאבים ומאובדן זיכרון ורק לאחר חמישה ימים הוא שב לתפקד.

מהתיאור שמסר אבו עליא בעדותו עולה מסכת קשה של התעללות לשמה, שנמשכה שעות רבות ושבה היו מעורבים ככל הנראה מספר חיילים. אם אכן נמנע הקצין מלהעניק לו סיוע רפואי כלשהו ובמקום זאת שילח אותו במצבו הקשה למצוא לבדו את דרכו הביתה, כשהוא מסתפק בשליחת ג'יפ צבאי אחריו, הדבר חמור עוד יותר.

בצלם פנה לפרקליטות הצבאית בדרישה לפתוח לאלתר בחקירת האירוע.