ב-13 באפריל 2008, בשעות הבוקר, הגיעו שוטרים לאתר הבנייה בגן יבנה בו עבד פאדי דראביע, בן 24, תושב כפר דורא שבמחוז חברון. שניים מן השוטרים, איאד הוזייל ודני חברי, ניגשו אליו ודרשו ממנו למסור את שם מעסיקו. דראביע השיב כי המעסיק איננו באתר. אחד השוטרים כופף את ידו של דראביע מאחורי גבו ושאל אותו שוב מיהו המעסיק שלו. השוטר השני עמד מול דראביע ובעט בו בעיטה חזקה במפשעתו.

מעט מאוחר יותר הסיעו השוטרים את דראביע, יחד עם כחמישה עשר פועלים נוספים מאתר הבנייה, לתחנת משטרה. דראביע וחבריו ביקשו מהשוטרים כמה פעמים להזעיק אמבולנס, בשל הכאבים העזים שהוא חש בעקבות הבעיטה במפשעתו, אולם השוטרים סירבו. לאחר כמה שעות שוחררו הפועלים ודראביע פנה לבית החולים עאליה בחברון, שם נותח באותו יום. בשל הפגיעה החמורה, הרופאים נאלצו לכרות את אחד מאשכיו ואישפזו אותו למשך שלושה ימים.

בעקבות התקיפה פנה בצלם לרשויות בדרישה לפתיחה בחקירה. ב-28.10.08 הגישה המחלקה לחקירות שוטרים כתב אישום בגין גרימת חבלה חמורה נגד שני השוטרים שתקפו את דראביע.'''

הגשת כתב אישום נגד אנשי כוחות ביטחון בגין תקיפת פלסטינים היא חריגה, למרות שמעשי אלימות של שוטרים וחיילים כלפי תושבי השטחים - בדרגות חומרה שונות - הפכו כבר מזמן לחלק מן המציאות היומיומית בשטחים.

גורמים רשמיים מגנים אמנם מקרים של מכות והתעללות בפלסטינים וממהרים להתנער מהם. אולם, מערכות אכיפת החוק נמנעות מחקירה רצינית ומעמיקה של האירועים ומהעמדה לדין של האחראים לפגיעות כאלה ואינם נוקטים כל צעדים נגד האחראים. מדיניות זו מעבירה לאנשי כוחות הביטחון הפועלים בשטח מסר לפיו גופם וכבודם של הפלסטינים הם הפקר, והפוגע בהם 'לא יידרש לשאת במחיר כלשהו בגין מעשיו.