אלימות של כוחות הביטחון כלפי האוכלוסייה הפלסטינית אינה תופעה חדשה. אמנם, עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא חלה עלייה משמעותית במספר המקרים של הכאה והתעללות, בין השאר בשל הגדלת החיכוך בין תושבי השטחים לבין כוחות הביטחון, אך התופעה כשלעצמה מלווה את הכיבוש מזה שנים רבות. על-פי עדויות רבות שבידי בצלם וארגוני זכויות אדם אחרים, כוחות הביטחון מפעילים אלימות, ולעיתים אלימות קשה, בלא כל צורך או הצדקה כלפי פלסטינים. ברוב המקרים מדובר בהתעללויות "במינון נמוך," כמו סטירה, בעיטה, עלבון, עיכוב לשווא במחסומים או יחס משפיל. מעשים אלה הפכו במהלך השנים לחלק בלתי נפרד מהמציאות היומיומית המלווה את תושבי השטחים כדבר שבשגרה. אולם מעת לעת ישנם מקרים של אלימות קשה.

מקרי התעללות רבים אינם נחשפים, שכן אלה הפכו זה מכבר לנורמה ופלסטינים שיבחרו להתלונן עליהם ייאלצו להקדיש לכך את מירב זמנם. יתרה מזאת, פלסטינים רבים, בעיקר אלה הנכנסים לישראל בלי אישור, יימנעו מלהגיש תלונה גם במקרים של אלימות חמורה יותר בשל חששם שעצם הגשת התלונה תסב להם נזק. בהתבסס על נסיון העבר, נמנעים רבים מלהגיש תלונה עקב חוסר אמון במערכת, שנוטה לא להאמין להם ולהגן על אלה שפגעו בהם במקום למצות איתם את הדין. גם פלסטיני המעוניין להגיש תלונה, ייתקל היום בקשיים רבים לעשות זאת כתוצאה מההגבלות הרבות על חופש התנועה שמטילה ישראל בשטחים.

החוק הישראלי, כמוהו כמשפט הבינלאומי, מתיר לאנשי כוחות ביטחון להשתמש בכוח סביר להגנה עצמית ולמטרות אחרות הכרוכות בתפקידם, כגון פיזור מתפרעים, מעצר במקרה של התנגדות ומניעת בריחה של עציר. אולם אין בחוק שום היתר להכות, להשפיל או להתעלל באזרחים שלא התפרעו, לא ברחו ממעצר ולא התנגדו למעצר או לעיכוב. כמו כן, דרישת הסבירות בהפעלת הכוח, באותם מקרים בהם יש הצדקה להפעיל כוח, מחייבת נקיטת אמצעים שלא יהיו חמורים מן הנדרש בכדי למנוע ביצוע עבירה.

המעשים המתוארים בעדויות שגבה בצלם, כמו גם ארגוני זכויות אדם אחרים, חורגים באופן ברור מהמותר בחוק ומהווים פגיעה בוטה בזכויות האדם. בהקשר זה קבע בית- המשפט המחוזי כי "הפעלת כוח בלתי חוקי ע"י שוטרים הינה תופעה המאפינת משטרים אפלים, בלתי דמוקרטיים ורומסי זכויות אדם. זהו ניצול בלתי חוקי של התפקיד".

מקרים של מכות והתעללות זוכים לגינוי מוחלט. כך, למשל, אמר השר לביטחון פנים דאז, שלמה בן-עמי: "אני מתייחס במלוא החומרה לאלימות שוטרים. אני חושב שבין החטאים האפשריים של המשטרה, החטא הזה הוא הקשה מכולם, משום שהמשטרה איננה יכולה להילחם באלימות על-ידי הפעלת אלימות לא הוגנת כלפי אזרחים." בתגובה למקרה בו היכה חייל מתנחל מקדומים, אמר דובר צה"ל כי "צה"ל רואה בחומרה את המקרה וכל גילוי של אלימות מצד חייליו".

אולם גינויים אלה נותרים ברמת ההצהרתית בלבד בעוד אנשי כוחות הביטחון ממשיכים להתעלל ולהכות פלסטינים, בהם קטינים, תוך ניצול כוחם לרעה. הן הצבא והן משמר הגבול נמנעים מלהבהיר באופן חד-משמעי לכוחות הביטחון המשרתים בשטחים את האיסור המוחלט על התעללויות והכאות של פלסטינים ופעולות החינוך וההסברה הנעשות בנושא הן יותר מס שפתיים מאשר ניסיון כן ואמיתי לעקור את התופעה מהשורש אחת ולתמיד.

עד שנת 1992 נחקרו תלונות על אלימות מצד שוטרים על-ידי המשטרה עצמה. בשנת 1992 הועבר הטיפול בתלונות אלה למחלקה לחקירות שוטרים, שהוקמה במשרד המשפטים. בצלם מעביר את העדויות שהוא גובה בנוגע למקרים בהם הפעילו שוטרים אלימות כלפי פלסטינים למחלקה לחקירות שוטרים, בדרישה לחקור את האירוע ולהעמיד את האחראים לדין, אם יתברר שהתלונה היתה מוצדקת. במקרים רבים מתקבלת תשובה כי תיק החקירה נסגר בעילות שונות, כמו "עבריין לא נודע" או "חוסר ראיות מספיקות". לא פעם התקבלה ההחלטה על סגירת התיק לאחר חקירה בלתי ממצה או לאחר שהמתלונן לא יכול היה להגיע למשרדי המחלקה לחקירות שוטרים ולמסור עדות שכן בקשתו לקבל רשיון כניסה לישראל נדחתה. במקרים בהם הוחלט להעמיד לדין את השוטר, נגזר עליו עונש קל בלבד.

התוצאות של הימנעותה של מערכת הביטחון מלהעביר מסר ברור בתחום זה למשרתים בשטחים הינן בעלות השלכות מרחיקות לכת. המסר שמועבר לכוחות הביטחון, אם בכלל, הוא שגם אם מעשים אלה אינם מקובלים על המערכת, לא יינקטו צעדים נגד המבצעים אותם. המשמעות של מסר מסוג זה היא שגופם וכבודם של הפלסטינים הם הפקר ושאנשי כוחות הביטחון יכולים להמשיך להתעלל, להשפיל ולהכות פלסטינים איתם הם באים במגע מתוקף תפקידם.

ישראל היא הכוח הכובש בשטחים, וככזה חלה עליה אחריות לשלומם ולביטחונם של התושבים הפלסטינים. על- מנת למלא את תפקידה זה, בצלם שב וקורא לרשויות לנקוט, לכל הפחות, בצעדים הבאים:

• להבהיר באופן חד משמעי לכל כוחות הביטחון המשרתים בשטחים, באמצעות תכניות חינוך והסברה מפורטות, את האיסור המוחלט על התעללויות והכאות של פלסטינים, גם כאשר מדובר במי שלכאורה הפרו את החוק;

• לחקור באופן רציני כל תלונה המוגשת על-ידי פלסטינים בנוגע להכאות ולהתעללויות על-ידי כוחות הביטחון;

• להשעות שוטרים וחיילים החשודים בשימוש בכוח עד לסיום החקירה נגדם. כאשר נמצאה התלונה מוצדקת, יש להעמיד את האחראים לדין;

• לחייב את כל אנשי כוחות הביטחון הבאים במגע עם האוכלוסייה האזרחית בשטחים לענוד תגים מזהים בעברית ובערבית כך שניתן יהיה לזהות את אלה מהם שהפעילו אלימות או הפרו את החוק בצורה אחרת.