הבדואים במרחב מעלה אדומים

פורסם: 
16.11.13
עודכן: 
14.5.14

בית הספר ביישוב הבדואי המיועד להריסה ח'אן אל-אחמר שבסמוך אליו הוקמה ההתנחלות מעלה אדומים. צילום אן פק, activestills, 4.9.11
בית הספר ביישוב הבדואי המיועד להריסה ח'אן אל-אחמר שבסמוך אליו הוקמה ההתנחלות מעלה אדומים. צילום אן פק, activestills, 4.9.11

רקע

בתחילת שנות החמישים נעקרו בדואים בני שבט הג'האלין מאזור תל ערד שבנגב לגדה המערבית. העקורים ערכו הסכמי חכירה עם בעלי קרקעות פלסטינים באזור שבו הוקמה לימים ההתנחלות מעלה אדומים והשתקעו בו. בני השבט נדדו מעת לעת במרחב זה ובבקעת הירדן, על פי צורכי המרעה שעליו התבססה פרנסתם. לאחר כיבוש הגדה המערבית בשנת 1967 הגביל צה"ל יותר ויותר את גישתם לרבים משטחי המרעה שלהם והם הלכו ונדחקו לאזור כביש ירושלים-יריחו, שבו הקימו עד שנות השמונים מאהלים קבועים יחסית ולפחות שני בתי קבע.

בשנת 1977 הוכר מחנה עובדים, שהוקם על אדמות שהופקעו מכפרים פלסטיניים בסביבה, כיישוב אזרחי - ההתנחלות מעלה אדומים. גבולותיה נקבעו בשנת 1979 והקיפו כ-35,000 דונם. בשנות השמונים והתשעים הורחבו גבולות ההתנחלות בכ-13,000 דונם נוספים, עליהם הכריזה ישראל כעל אדמות מדינה. עיקר השטח הזה מהווה את מתחם E1, [קישור] עליו מתכננת ישראל לבנות שכונות נוספות, שיחברו את מעלה אדומים לשטח ירושלים.

גירוש בני הג'האלין וחייהם ב"אתר החלופי"

למעלה מימין כפר הג'האלין. למטה משמאל, הכניסה למזבלת אבו דיס. צילום: שרית מיכאלי, בצלם, 3.11.11
למעלה מימין כפר הג'האלין. למטה משמאל, הכניסה למזבלת אבו דיס. צילום: שרית מיכאלי, בצלם, 3.11.11

הקמת ההתנחלות מעלה אדומים פגעה קשות בבני שבט הג'האלין. כבר במהלך עבודות הפיתוח של השכונות הראשונות של העיר בשנות השמונים הרסו הרשויות מאהלים ולפחות שני מבני קבע מאוכלסים של בני השבט. בשנת 1994 פינה המנהל האזרחי עשרות משפחות מקרקע שהוקצתה לשכונה חדשה של ההתנחלות המתרחבת, לאתר סמוך למזבלה העירונית של ירושלים, על אדמות אבו דיס, שעליהן הכריזה ישראל כאדמות מדינה.

שני פינויים כפויים נוספים של קבוצות מקרב הג'האלין בוצעו בשנים 1997 ו-1998. בעקבות עתירה שהגישה אחת הקבוצות נערך הסכם בין נציגיה לבין ראש המנהל האזרחי, שאושר בבג"ץ. בעקבות ההסכם עברו אנשי הקבוצה לאתר הסמוך למזבלה (להלן: "האתר החלופי"), שבו החכיר להם המנהל האזרחי מגרשים ונתן להם היתרי בנייה ללא תשלום. המנהל חיבר את המגרשים למים, הקצה שטחים למבני ציבור ולמרעה ושילם למפונים עד 38,000 ₪ למשפחה כ"פיצוי מלא" על המעבר. ההסדר הוחל בהמשך גם על כל המשפחות האחרות שפונו בכפייה בשנים הקודמות. כיום גרות, על פי תנאי ההסדר, כ-190 משפחות ב"אתר החלופי".

החיים ב"אתר החלופי" כרוכים בבעיות קשות עבור תושביו: המקום קרוב מאוד לאתר איסוף הפסולת אבו דיס, שאליו מפונה אשפה בהיקף של כאלף טונות ביום מאז יולי 2011, ויותר מ-1,500 טונות ליום קודם לכן, רובה מירושלים. הבתים הקיצוניים של בני הג'האלין מצויים במרחק של כ-300 מטרים בלבד מהאתר והתושבים סובלים ממפגעי ריח קשים. בתגובה לעתירה שהגישה עירית מעלה אדומים ועסקה בגביית היטלים עבור הטמנת פסולת באתר, הסבירה המדינה לבג"ץ כי כמויות גדולות של גז מתאן הצטברו באתר הפסולת עם השנים, והבעירות שמתרחשות בו "יכולות לגרום להתמוטטויות של הר הפסולת", מה שעלול "לגרום למפגע סביבתי חמור ואף לסכן חיי אדם". למרות קביעות אלה, לא ניסתה המדינה למצוא מקום חלופי לכפר הג'האלין. אתר איסוף הפסולת אמור להיסגר עד סוף שנת 2013, אך גם לאחר מכן ימשיכו להיווצר בו גזים במשך עוד כ-20 שנה מיום סיום הטמנת הפסולת, ומתוכנן להיערך בו תהליך שיקום שיימשך שנים ארוכות.

מגורי הקבע ב"אתר החלופי" מונעים מבני הג'האלין שעקרו אליו לקיים את דרך החיים המסורתית שלהם, שנשענת על נדידה עונתית ועל גידול צאן: השטח שהוקצה לכל משפחה באתר מצומצם ואינו מתאים לשיכון עדרים. בנוסף, הצבא מגביל את הגישה של התושבים לשטחים שהוקצו למרעה והם תלויים ברכישת מספוא בעלות גבוהה. מציאות זו הביאה רועים רבים למכור את צאנם וכיום רק כ-30% מהתושבים ב"אתר החלופי" מוסיפים להתקיים מגידול כבשים. השאר תלויים למחייתם בעבודה כפועלים, לרבות בהתנחלויות האזור. בעיה נוספת היא שישראל קבעה אמנם שאדמות "האתר החלופי" הן "אדמות מדינה", אולם בעיני הפלסטינים, ובהם אנשי הג'האלין, הקרקעות שייכות לתושבי אבו דיס ובני הג'האלין נתפסים כפולשים להן.

איומים בגירוש נוסף

הבדואים שנותרו באזור מעלה אדומים מונים כיום קרוב ל-3,000 נפש, כמחציתם ילדים. הם גרים במאהלים ובפחונים ביותר מ-20 ריכוזים לאורך כביש ירושלים-יריחו ובסמוך למעלה אדומים. רוב הקהילות הן של בני הג'האלין (כ-2,700 איש), קהילה אחת שייכת לשבט הכעאבנה ומונה כשמונים נפש, וקהילה נוספת המונה כ-150 תושבים, היא משבט א-סוואחרה.

קהילות אלה חיות בתנאים קשים: למרות שהן מתקיימות באזור זה במשך עשרות שנים, המנהל האזרחי מסרב להכין עבורן תוכניות מתאר, ובכך מונע מהן אפשרות לבנות כחוק. המנהל מוציא צווי הריסה למבנים בריכוזי הבדואים, ובחלק מהקהילות הוצאו צווי הריסה לכל המבנים. התושבים מנסים לקיים את אורח החיים המסורתי שלהם, המבוסס על רעיית צאן, אולם גישתם לאדמות מרעה ולשווקים מוגבלת. הם סובלים ממחסור חמור בשירותי בריאות, חינוך ורווחה ומהיעדר תשתיות פיזיות – חשמל, ביוב ודרכים. רק כמחצית מהקהילות מחוברות לרשת המים.

מאהל בדואי של שבט הג'האלין על רקע תחנת המשטרה ב-E1. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 6.12.12
מאהל בדואי של שבט הג'האלין על רקע תחנת המשטרה ב-E1. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 6.12.12

שתי תוכניות שנועדו לחזק את גוש ההתנחלויות באזור מעלה אדומים ולחברו לירושלים, מאיימות על הבדואים באזור. האחת היא תוכנית 1E,  המשתרעת על כ-12,000 דונם של שטח השיפוט של מעלה אדומים, ואשר בתחומה ובשוליה שוכנות 11 מהקהילות הבדואיות; השנייה היא תוכניתה של ישראל להקים את גדר ההפרדה בתוואי שיותיר את מעלה אדומים וההתנחלויות שסביבה כמובלעת של כ-64,000 דונם המחוברת לשטח ישראל, וינתק אותן משטחי הגדה המערבית הסמוכים להן. 18 מהקהילות הבדואיות גרות בשטחה המתוכנן של מובלעת עתידית זו.

בשנת 2005 הכין המנהל האזרחי תוכניות לפינוי כ-200 משפחות נוספות משבט הג'האלין ל"אתר החלופי" הסמוך למזבלת אבו דיס, שבצד ה"פלסטיני" של גדר ההפרדה. הבתים החדשים תוכננו להיבנות במרחק של החל מ-150 מטרים בלבד מאתר הפסולת. התוכנית אושרה על ידי מוסדות התכנון של המנהל האזרחי, אך לא נכנסה לתוקף. במאי 2012 עתרו לבג"ץ נגד המנהל האזרחי ארגון במקום וכמה מהתושבים שנועדו לפינוי, באמצעות עו"ד שלמה לקר. העותרים דרשו מהמנהל לבטל את הפינוי, לשתפם בכל תוכנית שתיערך עבורם ולהימנע מפינויים עד להחלטה בעתירה. בתגובתה טענה המדינה כי תוכניתה לפינוי בני השבט לאתר חלופי היא חלק ממדיניותו הכוללת של המנהל האזרחי בנוגע לבדואים בגדה והיא נועדה "להביא לפתרון קבע העולה עם עקרונות שלטון החוק ומעניק רמת חיים ראויה ליתר בני השבט".

בנוגע להעברת בני הג'האלין לאתר סמוך למזבלה, מסרה המדינה כי בתחילת 2012 יזם המנהל האזרחי סקר סיכונים אשר רק בסיומו יוחלט האם לאשר סופית את התוכנית. עד אז לא תיעשה כל פעולה בשטח, ואם יוחלט לקדם את התוכנית היא תופקד שוב להתנגדויות והעותרים יוכלו להגיש לה את התנגדויותיהם. בעקבות הודעה זו, נמחקה העתירה בהסכמת הצדדים, תוך הדגשה כי "רשויות האזור שומרות לעצמן את הזכות להמשיך ולפעול במטרה לתכנן לטובת הפלסטינים בכלל, והמגזר הבדואי בפרט בכל אזור יהודה ושומרון". נכון למאי 2014 טרם פרסם המנהל את החלטתו לגבי תוכנית הפינוי לאזור המזבלה, ונוכח ההתפתחויות הבאות עולה הרושם שתוכנית הפינוי לשם – נזנחה.

קהילת ח'אן אל-אחמר ובית הספר שלה

אחד מהמבנים שנבנו ללא היתר בריכוזים הבדואיים הינו בית ספר יסודי שהוקם ביוני 2009 בח'אן אל-אחמר, במבנים שעשויים מבוץ ומצמיגים. עד פתיחתו נאלצו ילדים קטנים מהמקום להגיע למוסדות חינוך מרוחקים בנסיעות שעלותן גבוהה ושהיו כרוכות בסיכון בטיחותם. חודש לאחר הבנייה הוציא המנהל האזרחי צו הריסה נגד המבנים, לטענתו בשל קרבתם לכביש הראשי, שאושרה תוכנית להרחיבו. עו"ד שלמה לקר הגיש עתירה לבג"ץ בשם תושבים מהאזור, בדרישה להימנע מהרס בית הספר. בספטמבר 2009 עתרו לבג"ץ ההתנחלויות כפר אדומים, אלון ונופי פרת לבג"ץ, בשיתוף עם עמותת רגבים, ודרשו לממש את צווי ההריסה שהוצאו ל-257 מבנים של פלסטינים באזור ההתנחלויות, לרבות מבני בית הספר.

בתגובה לעתירת תושבי הכפר הסכים המנהל האזרחי שלא להרוס את בית הספר לפני תום שנת הלימודים בסוף יוני 2010, והצהיר כי במסגרת כוונתו לשכן מחדש את תושבי האזור יימצא גם פתרון לתכנון בית הספר שישרת אותם. נוכח הצהרות אלה, דחה בית המשפט את שתי העתירות במארס 2010. בית הספר לא נהרס בידי המנהל האזרחי עם תום שנת הלימודים 2010 וגם לא בזו שלאחריה. באוגוסט 2011 עתרו ההתנחלויות לבג"ץ בשנית ושבו ודרשו מצה"ל ומהמנהל האזרחי לממש את צווי ההריסה שהוצאו לבית הספר. תושבי האזור הפלסטינים הגישו אף הם עתירה נוספת לבג"ץ באמצעות עו"ד לקר, בנובמבר 2011, וביקשו להשהות את הריסת בית הספר עד להשלמת תוכנית מתאר ליישוב כפרי בסמוך למיקומו הנוכחי של הכפר ח'אן אל-אחמר, שאליו יוכלו להעתיק את מבני בית הספר כדין. בתגובה לעתירת ההתנחלויות הודיעה המדינה בספטמבר 2012 לבג"ץ כי היא בוחנת שני אתרים באזור יריחו כמיקום חלופי לקהילת ח'אן אל-אחמר ולבית ספרה – נועיימה צפון או ארמונות חשמונאים – וכי המעבר ייעשה בהליך שבו ישותפו נציגי שבט הג'האלין, בשאיפה תוך כשנה. המדינה הוסיפה כי עד להשלמת המהלך לא ימומשו צווי ההריסה. לאור הודעת המדינה בחר בית המשפט שלא להתערב ודחה את העתירות.

בנובמבר 2013 הגישו ההתנחלויות עתירה שלישית לבג"ץ, שבה שבו ודחקו במדינה לבצע את צווי ההריסה. בתגובה, הזכירה המדינה את "התכנית המתגבשת ליישובם של תושבי המתחם באזור הממוקם צפונית לעיר יריחו, במסגרת תכנית המתאר "רמת נועיימה", ומסרה כי תכנית המתאר לאזור ארמונות חשמונאים הוקפאה. תושבי המתחם מסרו את הסתייגותם הנחרצת מהעברתם לנועיימה, והגישו תכנית כללית להסדרה תכנונית של מתחם המגורים שלהם במקומו הנוכחי. התכנית נדחתה על ידי הרשויות. נציגי המדינה ביקשו מבית המשפט לדחות את העתירה, והדגישו כי "יש לזכור כי מדובר בילדים, הלומדים בבית ספר, ואשר העברתם למסגרת לימודית אחרת, הרחוקה ממקום מושבם, אינה רצויה", וכי "נדרשת רגישות יתרה טרם מימוש צווי ההריסה נוכח ההשלכות שיש לפעולה כאמור על הקטינים". במאי 2014 דחה בג"ץ את העתירה, לנוכח "חתירתם של המשיבים להגיע לפתרון מוסכם כולל ורצונם להימנע מפגיעה בקטינים".