הבדואים במרחב מעלה אדומים

פורסם: 
16.11.13
עודכן: 
14.5.14

בית הספר ביישוב הבדואי המיועד להריסה ח'אן אל-אחמר שבסמוך אליו הוקמה ההתנחלות מעלה אדומים. צילום אן פק, activestills, 4.9.11
בית הספר ביישוב הבדואי המיועד להריסה ח'אן אל-אחמר שבסמוך אליו הוקמה ההתנחלות מעלה אדומים. צילום אן פק, activestills, 4.9.11

רקע

בתחילת שנות החמישים נעקרו בדואים בני שבט הג'האלין מאזור תל ערד שבנגב לגדה המערבית. העקורים ערכו הסכמי חכירה עם בעלי קרקעות פלסטינים באזור שבו הוקמה לימים ההתנחלות מעלה אדומים והשתקעו בו. בני השבט נדדו מעת לעת במרחב זה ובבקעת הירדן, על פי צורכי המרעה שעליו התבססה פרנסתם. לאחר כיבוש הגדה המערבית בשנת 1967 הגביל צה"ל יותר ויותר את גישתם לרבים משטחי המרעה שלהם והם הלכו ונדחקו לאזור כביש ירושלים-יריחו, שבו הקימו עד שנות השמונים מאהלים קבועים יחסית ולפחות שני בתי קבע.

בשנת 1977 הוכר מחנה עובדים, שהוקם על אדמות שהופקעו מכפרים פלסטיניים בסביבה, כיישוב אזרחי - ההתנחלות מעלה אדומים. גבולותיה נקבעו בשנת 1979 והקיפו כ-35,000 דונם. בשנות השמונים והתשעים הורחבו גבולות ההתנחלות בכ-13,000 דונם נוספים, עליהם הכריזה ישראל כעל אדמות מדינה. עיקר השטח הזה מהווה את מתחם E1, [קישור] עליו מתכננת ישראל לבנות שכונות נוספות, שיחברו את מעלה אדומים לשטח ירושלים.

גירוש בני הג'האלין וחייהם ב"אתר החלופי"

למעלה מימין כפר הג'האלין. למטה משמאל, הכניסה למזבלת אבו דיס. צילום: שרית מיכאלי, בצלם, 3.11.11
למעלה מימין כפר הג'האלין. למטה משמאל, הכניסה למזבלת אבו דיס. צילום: שרית מיכאלי, בצלם, 3.11.11

הקמת ההתנחלות מעלה אדומים פגעה קשות בבני שבט הג'האלין. כבר במהלך עבודות הפיתוח של השכונות הראשונות של העיר בשנות השמונים הרסו הרשויות מאהלים ולפחות שני מבני קבע מאוכלסים של בני השבט. בשנת 1994 פינה המנהל האזרחי עשרות משפחות מקרקע שהוקצתה לשכונה חדשה של ההתנחלות המתרחבת, לאתר סמוך למזבלה העירונית של ירושלים, על אדמות אבו דיס, שעליהן הכריזה ישראל כאדמות מדינה.

שני פינויים כפויים נוספים של קבוצות מקרב הג'האלין בוצעו בשנים 1997 ו-1998. בעקבות עתירה שהגישה אחת הקבוצות נערך הסכם בין נציגיה לבין ראש המנהל האזרחי, שאושר בבג"ץ. בעקבות ההסכם עברו אנשי הקבוצה לאתר הסמוך למזבלה (להלן: "האתר החלופי"), שבו החכיר להם המנהל האזרחי מגרשים ונתן להם היתרי בנייה ללא תשלום. המנהל חיבר את המגרשים למים, הקצה שטחים למבני ציבור ולמרעה ושילם למפונים עד 38,000 ₪ למשפחה כ"פיצוי מלא" על המעבר. ההסדר הוחל בהמשך גם על כל המשפחות האחרות שפונו בכפייה בשנים הקודמות. כיום גרות, על פי תנאי ההסדר, כ-190 משפחות ב"אתר החלופי".

החיים ב"אתר החלופי" כרוכים בבעיות קשות עבור תושביו: המקום קרוב מאוד לאתר איסוף הפסולת אבו דיס, שאליו מפונה אשפה בהיקף של כאלף טונות ביום מאז יולי 2011, ויותר מ-1,500 טונות ליום קודם לכן, רובה מירושלים. הבתים הקיצוניים של בני הג'האלין מצויים במרחק של כ-300 מטרים בלבד מהאתר והתושבים סובלים ממפגעי ריח קשים. בתגובה לעתירה שהגישה עירית מעלה אדומים ועסקה בגביית היטלים עבור הטמנת פסולת באתר, הסבירה המדינה לבג"ץ כי כמויות גדולות של גז מתאן הצטברו באתר הפסולת עם השנים, והבעירות שמתרחשות בו "יכולות לגרום להתמוטטויות של הר הפסולת", מה שעלול "לגרום למפגע סביבתי חמור ואף לסכן חיי אדם". למרות קביעות אלה, לא ניסתה המדינה למצוא מקום חלופי לכפר הג'האלין. אתר איסוף הפסולת אמור להיסגר עד סוף שנת 2013, אך גם לאחר מכן ימשיכו להיווצר בו גזים במשך עוד כ-20 שנה מיום סיום הטמנת הפסולת, ומתוכנן להיערך בו תהליך שיקום שיימשך שנים ארוכות.

מגורי הקבע ב"אתר החלופי" מונעים מבני הג'האלין שעקרו אליו לקיים את דרך החיים המסורתית שלהם, שנשענת על נדידה עונתית ועל גידול צאן: השטח שהוקצה לכל משפחה באתר מצומצם ואינו מתאים לשיכון עדרים. בנוסף, הצבא מגביל את הגישה של התושבים לשטחים שהוקצו למרעה והם תלויים ברכישת מספוא בעלות גבוהה. מציאות זו הביאה רועים רבים למכור את צאנם וכיום רק כ-30% מהתושבים ב"אתר החלופי" מוסיפים להתקיים מגידול כבשים. השאר תלויים למחייתם בעבודה כפועלים, לרבות בהתנחלויות האזור. בעיה נוספת היא שישראל קבעה אמנם שאדמות "האתר החלופי" הן "אדמות מדינה", אולם בעיני הפלסטינים, ובהם אנשי הג'האלין, הקרקעות שייכות לתושבי אבו דיס ובני הג'האלין נתפסים כפולשים להן.

איומים בגירוש נוסף

הבדואים שנותרו באזור מעלה אדומים מונים כיום קרוב ל-3,000 נפש, כמחציתם ילדים. הם גרים במאהלים ובפחונים ביותר מ-20 ריכוזים לאורך כביש ירושלים-יריחו ובסמוך למעלה אדומים. רוב הקהילות הן של בני הג'האלין (כ-2,700 איש), קהילה אחת שייכת לשבט הכעאבנה ומונה כשמונים נפש, וקהילה נוספת המונה כ-150 תושבים, היא משבט א-סוואחרה.

קהילות אלה חיות בתנאים קשים: למרות שהן מתקיימות באזור זה במשך עשרות שנים, המנהל האזרחי מסרב להכין עבורן תוכניות מתאר, ובכך מונע מהן אפשרות לבנות כחוק. המנהל מוציא צווי הריסה למבנים בריכוזי הבדואים, ובחלק מהקהילות הוצאו צווי הריסה לכל המבנים. התושבים מנסים לקיים את אורח החיים המסורתי שלהם, המבוסס על רעיית צאן, אולם גישתם לאדמות מרעה ולשווקים מוגבלת. הם סובלים ממחסור חמור בשירותי בריאות, חינוך ורווחה ומהיעדר תשתיות פיזיות – חשמל, ביוב ודרכים. רק כמחצית מהקהילות מחוברות לרשת המים.

מאהל בדואי של שבט הג'האלין על רקע תחנת המשטרה ב-E1. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 6.12.12
מאהל בדואי של שבט הג'האלין על רקע תחנת המשטרה ב-E1. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 6.12.12

שתי תוכניות שנועדו לחזק את גוש ההתנחלויות באזור מעלה אדומים ולחברו לירושלים, מאיימות על הבדואים באזור. האחת היא תוכנית 1E,  המשתרעת על כ-12,000 דונם של שטח השיפוט של מעלה אדומים, ואשר בתחומה ובשוליה שוכנות 11 מהקהילות הבדואיות; השנייה היא תוכניתה של ישראל להקים את גדר ההפרדה בתוואי שיותיר את מעלה אדומים וההתנחלויות שסביבה כמובלעת של כ-64,000 דונם המחוברת לשטח ישראל, וינתק אותן משטחי הגדה המערבית הסמוכים להן. 18 מהקהילות הבדואיות גרות בשטחה המתוכנן של מובלעת עתידית זו.

בשנת 2005 הכין המנהל האזרחי תוכניות לפינוי כ-200 משפחות נוספות משבט הג'האלין ל"אתר החלופי" הסמוך למזבלת אבו דיס, שבצד ה"פלסטיני" של גדר ההפרדה. הבתים החדשים תוכננו להיבנות במרחק של החל מ-150 מטרים בלבד מאתר הפסולת. התוכנית אושרה על ידי מוסדות התכנון של המנהל האזרחי, אך לא נכנסה לתוקף. במאי 2012 עתרו לבג"ץ נגד המנהל האזרחי ארגון במקום וכמה מהתושבים שנועדו לפינוי, באמצעות עו"ד שלמה לקר. העותרים דרשו מהמנהל לבטל את הפינוי, לשתפם בכל תוכנית שתיערך עבורם ולהימנע מפינויים עד להחלטה בעתירה. בתגובתה טענה המדינה כי תוכניתה לפינוי בני השבט לאתר חלופי היא חלק ממדיניותו הכוללת של המנהל האזרחי בנוגע לבדואים בגדה והיא נועדה "להביא לפתרון קבע העולה עם עקרונות שלטון החוק ומעניק רמת חיים ראויה ליתר בני השבט".

בנוגע להעברת בני הג'האלין לאתר סמוך למזבלה, מסרה המדינה כי בתחילת 2012 יזם המנהל האזרחי סקר סיכונים אשר רק בסיומו יוחלט האם לאשר סופית את התוכנית. עד אז לא תיעשה כל פעולה בשטח, ואם יוחלט לקדם את התוכנית היא תופקד שוב להתנגדויות והעותרים יוכלו להגיש לה את התנגדויותיהם. בעקבות הודעה זו, נמחקה העתירה בהסכמת הצדדים, תוך הדגשה כי "רשויות האזור שומרות לעצמן את הזכות להמשיך ולפעול במטרה לתכנן לטובת הפלסטינים בכלל, והמגזר הבדואי בפרט בכל אזור יהודה ושומרון". נכון למאי 2014 טרם פרסם המנהל את החלטתו לגבי תוכנית הפינוי לאזור המזבלה, ונוכח ההתפתחויות הבאות עולה הרושם שתוכנית הפינוי לשם – נזנחה.

12 מהקהילות הפלסטיניות שתושביהן חיים תחת איום של גירוש גרות באזור ח'אן אל-אחמר שממזרח לירושלים ומונות כ-1,400 תושבים. הקהילות פזורות משני צדיו של כביש ירושלים-יריחו, ממזרח למישור אדומים, וכן משני צדיו של כביש 437, המחבר בין הכביש הראשי לכפר חיזמה. תושבי קהילות אלה סובלים מהיעדר מקורות פרנסה, ממחסור חמור בשירותי בריאות, חינוך ורווחה ומהיעדר תשתיות פיזיות – חשמל, ביוב ודרכים. אחת הקהילות מכונה קהילת בית הספר ח'אן אל-אחמר. חברי הקהילה משתייכים לשבת הג'האלין ומוצאם מאזור תל ערד שבנגב, ממנו גורשו על-ידי הצבא בשנות החמישים. בני הקהילה חכרו תחילה קרקעות למגורים ולמרעה במקום שבו שוכנת כיום ההתנחלות כפר אדומים. לאחר שגורשו גם משם, הם התיישבו במיקומם הנוכחי, וגם משם רוצות הרשויות הישראליות לגרשם. 

אזור ח'אן אל-אחמר

12 מהקהילות הפלסטיניות שתושביהן חיים תחת איום של גירוש גרות באזור ח'אן אל-אחמר שממזרח לירושלים ומונות כ-1,400 תושבים. הקהילות פזורות משני צדיו של כביש ירושלים-יריחו, ממזרח למישור אדומים, וכן משני צדיו של כביש 437, המחבר בין הכביש הראשי לכפר חיזמה. תושבי קהילות אלה סובלים מהיעדר מקורות פרנסה, ממחסור חמור בשירותי בריאות, חינוך ורווחה ומהיעדר תשתיות פיזיות – חשמל, ביוב ודרכים. אחת הקהילות מכונה קהילת בית הספר ח'אן אל-אחמר. חברי הקהילה משתייכים לשבת הג'האלין ומוצאם מאזור תל ערד שבנגב, ממנו גורשו על-ידי הצבא בשנות החמישים. בני הקהילה חכרו תחילה קרקעות למגורים ולמרעה במקום שבו שוכנת כיום ההתנחלות כפר אדומים. לאחר שגורשו גם משם, הם התיישבו במיקומם הנוכחי, וגם משם רוצות הרשויות הישראליות לגרשם