מצב זכויות האדם בשטחים 2011

מצב זכויות האדם בשטחים 2011
09. חנק מכוון
  • .1

    הריסת בתים של פלסטינים: נתונים

    לפי נתוני בצלם, מתחילת שנת 2011 ועד סוף דצמבר הרס המנהל האזרחי 176 יחידות דיור שנבנו ללא היתר בשטחי C והותיר 1,138 פלסטינים ללא קורת גג, בהם 532 קטינים. בשנת 2010 הרס המנהל האזרחי 108 יחידות דיור שנבנו ללא היתר בשטחי C והותיר 663 פלסטינים ללא קורת גג, בהם 317 קטינים. כמעט מחצית מההריסות בשנים אלה בוצעו בקהילות הבדואיות בבקעת הירדן.

    לסגירה >>
  • .2

    מפרי חוק בעל כורחם

    תושבת א-זעיים שבמחוז אל-קודס לאחר הריסת ביתה בידי המנהל האזרחי. צילום אן פק, activestills.org, 29.11.11

    מאז 1967 נוקטת ישראל מדיניות שנועדה להגביל ככל האפשר את הבנייה ביישובים פלסטיניים בגדה המערבית, תוך התעלמות מצורכי התושבים ומהגידול הטבעי של האוכלוסייה. במסגרת מדיניות זו, ישראל כמעט ולא הכינה תכניות מתאר ולא הקצתה בעבורם קרקעות לבנייה ולפיתוח. במקום זאת, הסתמכו רשויות התכנון – המנוהלות באופן בלעדי על-ידי ישראלים – על תכניות המתאר המנדטוריות. תכניות אלה – שהוכנו לפני קרוב לשבעים שנה – מגדירות את רוב שטחי הגדה כשטחים חקלאיים שהבנייה בהם אסורה. מדיניות זו חלה היום בכל שטחי C, המהווים כ-60% משטח הגדה ושבהם מצויות רוב עתודות הקרקע להתפתחות יישובים פלסטיניים.

    מדיניות זו אינה מציבה אופק תכנוני כלשהו לקהילות הפלסטיניות, והיא אינה מותירה לתושביהן ברירה אלא לבנות ללא היתר. עתודות הבנייה בשטחי A ו-B, שבהם מרוכזת רוב האוכלוסייה הפלסטינית בגדה, מצומצמות מאוד וכך נוצרה מצוקת דיור חריפה. מדיניות תכנון זו בוטה במיוחד בהתחשב במאמץ התכנוני הגדול שעשתה המדינה כדי לאפשר את הבנייה בהתנחלויות, את הרחבתן ואת פיתוח אזורי התעשייה והתעסוקה שבהן.

    לסגירה >>
  • .3

    וידאו: הריסת בתים בכפר אל-חדידייה בבקעת הירדן

    לסגירה >>
  • .4

    מזרח ירושלים

    חורבות בית משפחת בורקאן בסילוואן שנהרס בידי עיריית ירושלים ב-5 בדצמבר 2011. בבית חיו תשעה בני המשפחה, בהם שישה ילדים. צילום: עאמר ערורי, בצלם, 5.12.11

    עיריית ירושלים נוקטת אף היא במדיניות תכנון הפוגעת קשות בזכות לדיור של תושבי השכונות הפלסטיניות במזרח העיר. כשליש מ-70,000 הדונם שסופחו לעיר ב-1967 הופקעו מבעליהם הפלסטינים ושימשו להקמת 12 שכונות ישראליות. על פי נתוני מכון ירושלים לחקר ישראל, בסוף שנת 2009 התגוררו בשכונות אלה קרוב ל-187 אלף ישראלים.

    במקביל, עשו ממשלות ישראל ועיריית ירושלים מאמצים רבים כדי להגביל את יכולתם של פלסטינים לבנות. זאת באמצעות הימנעות מהכנת תכניות מתאר לשכונות הפלסטיניות; הגדרת שטחים נרחבים במזרח ירושלים כ"שטחים ירוקים" שהבנייה בהם אסורה לחלוטין; קביעת צפיפות בנייה נמוכה בהרבה מזו המותרת בהתנחלויות בעיר – הצמודות כולן לשכונות הפלסטיניות; והעמדת תנאי סף מחמירים לתחילת ההליך התכנוני המייקרים אותו מאוד. הגבלות אלה אינן קיימות בתכניות שהוכנו עבור השכונות הישראליות שבמזרח ירושלים ובמערבה. בהיעדר אפשרות ריאלית לבנות באופן חוקי, נאלצים רבים לבנות את בתיהם בלי היתר. מדיניות זו תורמת לכך שצפיפות המגורים הממוצעת לחדר בקרב האוכלוסייה הפלסטינית כמעט כפולה מזו של האוכלוסייה הישראלית: 1.9 נפשות לחדר בשכונות הפלסטיניות לעומת נפש אחת בחדר בשכונות הישראליות.

    מתחילת 2011 ועד סוף דצמבר, נהרסו במזרח ירושלים 20 יחידות דיור שבהן גרו 132 פלסטינים, 72 מתוכם קטינים. לשם השוואה, בשנת 2010 נהרסו במזרח ירושלים 22 יחידות דיור שבהן התגוררו 191 פלסטינים, 94 מהם קטינים.

    לסגירה >>
  • .5

    תכנית לגירוש עשרות אלפי בדואים משטח C

    בית הספר ביישוב הבדואי המיועד להריסה ח'אן אל-אחמר. צילום: אן פק, activestills, 4.9.11

    המנהל האזרחי מתכנן לגרש בשנים הקרובות את כל הקהילות הבדואיות השוכנות באזורי C. קהילות אלה מונות כ-27,000 בני אדם. בשלב הראשון, האמור להתבצע כבר במהלך שנת 2012, מתכנן המנהל להעביר בכפייה כ-2,300 בדואים הגרים באזור ההתנחלות מעלה אדומים אל אתר הסמוך למזבלת אבו דיס, ממזרח לירושלים. בשלב השני, המתוכנן להסתיים בתוך שלוש עד שש שנים, יגורשו קהילות בדואיות מאזור בקעת הירדן. המנהל לא שיתף את נציגי הקהילות הבדואיות בהכנת התכנית, והתעלם מהפגיעה הצפויה באורח חייהן ובבריאות התושבים אם אכן יועברו אל האתר הסמוך למזבלה.

    מחצית מהקהילות הצפויות לגירוש בשלב הראשון גרות בתוך שטח שישראל הגדירה כ"מתחם E-1" או בסמוך לו. מתחם זה נמצא צפונית-מערבית לשטח הבנוי של ההתנחלות מעלה אדומים, וישראל מייעדת אותו להרחבתה. ישראל כבר הכינה בעבורו תכניות הכוללות בניית 3,910 דירות בצד מרכז תעסוקה ועסקים מטרופוליני, שיהיה משותף לירושלים ולמעלה אדומים. הבנייה המתוכננת במתחם תיצור רצף עירוני בין ההתנחלות לבין ירושלים, תחריף את ניתוקה של מזרח ירושלים משאר חלקי הגדה המערבית ותקטע את הרצף הטריטוריאלי בין צפון הגדה לדרומה. קהילות בדואיות נוספות מתגוררות בין מעלה אדומים להתנחלות קדר. עיריית מעלה אדומים מבקשת לספח לשטחה את קדר ואת כל האזור השוכן ביניהן, שבו היא מעוניינת לבנות 6,000 דירות.

    המנהל האזרחי מצדיק את גירוש הקהילות בטענה שהן גרות במבנים שנבנו ללא היתר ועל אדמות שאין להן כל זכויות עליהן. בכך מתעלם המנהל מהעובדה שהקהילות חיות על אדמות אלה ומעבדות אותן כבר עשרות שנים – עוד לפני כיבוש הגדה ב-1967. למרות זאת, ישראל אינה מכירה ביישובים אלה ואינה מאפשרת לתושביהם לבנות בהם באופן חוקי. נגד רוב המבנים בקהילות אלה – פחונים, אוהלים ובית ספר – כבר הוצאו בעבר צווי הריסה. בשתי קהילות – ואדי אבו הינדי המונה כ-350 נפש ואל-מונטאר המונה כ-300 נפש – הוצאו כבר צווי הריסה נגד כל המבנים. כ-80% מהפלסטינים הצפויים לגירוש בשלב הראשון הם פליטים, שהתגוררו בעבר בנגב, כשני שלישים מהם קטינים. לאף אחת מהקהילות אין גישה לרשת החשמל, ורק מחציתן מחוברות לרשת המים. הקהילות אינן מקבלות שירותים חיוניים כבריאות וחינוך. התושבים מקיימים אורח חיים מסורתי המבוסס על רעיית צאן, אולם גישתם לאדמות מרעה ולשווקים מוגבלת. על פי נתוני המשרד לענייניים הומניטאריים של האו"ם (OCHA), רוב תושבי קהילות אלה סובלים מחוסר ביטחון תזונתי.

    בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת העבירה ישראל את אנשי שבט הג'האלין אל אתר הסמוך למזבלת אבו-דיס כדי לאפשר את הרחבת ההתנחלות מעלה אדומים. המזבלה מתפקדת כיום כאתר סילוק האשפה המרכזי של ירושלים, האמורה להפסיק להשתמש בה במחצית שנת 2012. המזבלה מהווה סכנה בריאותית לשוכנים בקרבתה – ותמשיך להוות סכנה כזו גם לאחר סגירתה. המשרד להגנת הסביבה הזהיר כי בשל העדר מערכת לשאיבת הגזים הנוצרים כתוצאה מפירוק הפסולת ימשיך האתר להיות "מוקד לזיהום הסביבה ולסיכונים של שריפות ואף פיצוצים". בגלל מחלוקת כספית בין עיריית ירושלים לעיריית מעלה אדומים, לא אושרה עד היום תכנית לשיקום המזבלה.

    לסגירה >>
  • .6

    וידאו: המנהל האזרחי מתכנן לגרש עשרות אלפי בדואים מסביבות מעלה אדומים

    לסגירה >>
  • .7

    חובתה של ישראל לאפשר בנייה לפלסטינים

    הריסת בית משפחת כעאבנה בכפר בית חנינא אל-בלד שמצפון לירושלים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 24.11.11
    על ישראל לאפשר לפלסטינים לבנות בהתאם לצרכים התכנוניים שלהם בגדה המערבית, כולל במזרח ירושלים. הבטחת תנאי מחיה מינימאליים, ובראשם הזכות לדיור, היא חלק מחובותיו של הכוח הכובש. המדיניות שנוקטת ישראל עומדת בניגוד לחובה זו והופכת את הפלסטינים לעבריינים בעל כורחם. בנוסף, תכנית גירוש הקהילות הבדואיות מאזורי C מהווה הפרה בוטה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי האוסר על העברה בכפייה של אזרחים מוגנים אלא אם הדבר נעשה למען ביטחונם או בשל צורך צבאי חיוני, וגם אז – רק באופן זמני.
    לסגירה >>