מצב זכויות האדם בשטחים 2011

מצב זכויות האדם בשטחים 2011
07. סיפוח במסווה של ביטחון
  • .1

    מכשול ההפרדה: ביטחון או שיקולים זרים?

    פלסטינים ממתינים לפתיחת המחסום הדרומי המוביל לכפר עזון עתמה לאחר יום עבודה ארוך בישראל ובהתנחלויות, 24.11.11. צילום: יהודית לווין, מחסום ווטש

    בשנת 2002, בעקבות שורה של פיגועים שביצעו פלסטינים בתוך שטח ישראל, החליטה הממשלה על הקמת מכשול ההפרדה.

    בקביעת תוואי המכשול נסמכו המתכננים גם על שיקולים זרים, שבינם ובין הגנה על ביטחונם של אזרחים ישראלים אין ולא כלום. אחד השיקולים המרכזיים בקביעת תוואי המכשול היה הרצון לספח חלקים מהגדה המערבית לישראל. התוואי המתוכנן, ש-85% ממנו עובר בתוך שטח הגדה, עוקף התנחלויות רבות, שהגדולות בהן הן מעלה אדומים ואריאל, וכן כמה יישובים פלסטיניים. עם תום בניית המכשול עתידים כ-9.4% משטח הגדה – שבהם שמונה יישובים פלסטיניים וכ-90 התנחלויות, מאחזים ואזורי תעשייה ישראליים – להיוותר בצדו המערבי. ב-12 מקומות שונים הוקם התוואי, או תוכנן, במרחק מאות ואפילו אלפי מטרים מהתנחלויות קיימות, זאת כדי שניתן יהיה לממש תכניות להרחבתן. השאיפה לספח שטחים לישראל היא הגורם העיקרי לאורכו הרב של המכשול– 708 ק"מ – יותר מפי שניים מאורכו של הקו הירוק (320 ק"מ).

    עד עתה נבנה כ-62% מהתוואי המתוכנן, תוך פגיעה בזכויותיהם של מאות אלפי פלסטינים שנותרו במובלעות או שנותקו מאדמותיהם החקלאיות. אורך המכשול הבנוי מגיע עתה ל-437.5 ק"מ, שהם כ-62% מהתוואי המתוכנן. 58 ק"מ נוספים נמצאים בבנייה ובנייתם של 212 ק"מ נוספים טרם אושרה על-ידי הממשלה, או נמצאת בשלבי תכנון שונים. כל קטעי המכשול הנמצאים בבנייה, כמו גם אלה שטרם אושרו, נמצאים בתוך שטח הגדה המערבית.

    למדינה נתונה הזכות והחובה להגן על אזרחיה מפני פיגועים. ואולם אם היא מחליטה לעשות זאת באמצעות הקמת מכשול פיזי בינה לבין הגדה המערבית, עליה לבנותו על הקו הירוק או בתוך שטחה. אין היא רשאית להשתמש בתוואי המכשול כדי להרחיב את שטח ההתנחלויות או את שטחה הריבוני. על ישראל לפרק את כל חלקי המכשול שנבנו בתוך שטח הגדה המערבית.

    לסגירה >>
  • .2

    "מרחב התפר": הפרדה בין פלסטינים

    חקלאים ממתינים משני צידי שער חקלאי במכשול ההפרדה בחבלה. בשל ההגבלות החמורות על הכנסת ציוד חקלאים נאלצים רבים להשתמש בעגלה רתומה לסוס או לחמור. צילום: אנתיאה שדה, מחסוםווטש, 29.5.11

    מדיניותה של ישראל, השואפת לכלול כמה שיותר התנחלויות ואדמות לא מיושבות בצדו המערבי של המכשול, הותירה שטחים נרחבים ומובלעות בינו ובין הקו הירוק, שזכו לכינוי הרשמי "מרחב התפר". הכפר עזון-עתמה, למשל, שוכן מדרום לקלקיליה. ממערב לו הוקמה ההתנחלות אורנית ומדרומו – ההתנחלות שערי תקווה. הכפר הוקף במכשול מכל צדדיו, והגישה אליו מתאפשרת כיום דרך שני שערים בלבד. השער הראשון מוצב בכניסה הדרומית המובילה למובלעת אלקנה ולישראל, והשער השני – בכניסה הצפונית המובילה לשאר הגדה. עד לפני כשנה היה השער הצפוני סגור בשעות הלילה, אולם החל בחודש מארס 2010 מאפשר הצבא גישה בלתי מוגבלת לכפר דרכו. השער הדרומי הוא מחסום המאויש בקביעות על ידי חיילים הבודקים את כל העוברים בו. בשני המחסומים הללו עוברים תושבי הכפר, וכן פלסטינים משאר הגדה המחזיקים בהיתרים לעבודה בהתנחלויות שבמובלעת אלקנה ובישראל. 11 משפחות מן הכפר נותרו מבודדות במובלעת שיצרה הגדר וכל ביקור אצלן, גם של רופאים, של אמבולנסים או של בני משפחה, מצריך מעבר במחסום הדרומי וקבלת אישור מהמנהל האזרחי.

    אלפי פלסטינים הופרדו מאדמותיהם החקלאיות וממקורות המים שלהם שנותרו ממערב למכשול. עשרות אלפים עבדו באדמות אלה ומקור פרנסתם נפגע. ישראל הקימה אמנם 66 שערים חקלאיים לאורך המכשול, האמורים לשרת חקלאים ועובדים אלה, אולם שערים אלה נפתחים בתדירות נמוכה או על בסיס עונתי בלבד – ורק חלק מבעלי האדמות, אלה שהצליחו לקבל היתר לכך מהמנהל האזרחי, מורשים לעבור בהם. גם חקלאים הזוכים להיתרים מתקשים לעבד את אדמתם כיוון שלרוב אינם מורשים להכניס מכשור חקלאי או פועלים שיסייעו בעבודה. הליך קבלת ההיתרים כרוך בקשיים רבים, ועד היום לא פרסם המנהל האזרחי בשפה הערבית את הקריטריונים למתן היתרים.

    לפי נתוני המנהל האזרחי, בשנת 2010 הונפקו לפלסטינים 30,985 היתרים זמניים המאפשרים כניסה אל "מרחב התפר", שהם 70% מכלל ההיתרים שעבורם הוגשו בקשות באותה שנה. 61% מתוכם ניתנו לתקופות קצרות של עד שלושה חודשים. מאז שנת 2007 מאשר המנהל האזרחי מכסה של 70% מהבקשות, ללא קשר למספר הבקשות שהוגשו.

    המנהל האזרחי מצמצם בהתמדה את מספר ההיתרים הניתנים לתקופות של מעל לשנה באזורי "מרחב התפר". מדיניות זו אינה מאפשרת לפלסטינים בעלי אדמות חקלאיות ממערב למכשול לפתח חקלאות מודרנית, או לגדל גידולים מגוונים הדורשים עיבוד אינטנסיבי. בלית ברירה, הם נאלצים להסתפק בגידול עצי זית בלבד, הדורשים עיבוד מועט יחסית. באפריל השנה דחה בג"ץ את עתירות של המוקד להגנת הפרט ושל האגודה לזכויות האזרח אשר ערערו על חוקיותו של משטר ההיתרים באזורי "מרחב התפר". בג"ץ קבע שבכפוף לכמה תיקונים שיש לערוך בו, משטר ההיתרים הוא מידתי ומאזן כראוי בין צורכי הביטחון של ישראל ובין צורכי התושבים.

    לסגירה >>
  • .3

    בילעין: למדינה לקחו ארבע שנים כדי ליישם את החלטת בג"ץ

    חלקי המכשול שפורקו בבילעין מועמסים על משאית. צילום: אורן זיו, activestills.org, 28.6.11

    ביולי 2011 סיים הצבא את העתקת מכשול ההפרדה באזור הכפר בילעין, כמעט ארבע שנים לאחר ששופטי בג"ץ הורו לו לעשות כן. המכשול הועתק מערבה לכיוון ההתנחלות מודיעין-עלית. כתוצאה מכך הוחזרו לתושבי הכפר כ-700 דונם מאדמותיהם החקלאיות, אך כ-1,500 דונם נוספים מאדמותיהם נותרו בצדו המערבי של המכשול.

    לסגירה >>
  • .4

    מזרח ירושלים: תוואי פוגעני במציאות מורכבת

    קטע מחומת ההפרדה במחסום שועפאט. צילום: אן פק, activestills.org, 27.12.11

    אזור מזרח ירושלים הוא חלק בלתי נפרד מהגדה המערבית. במשך שנים ארוכות, לא השפיע הגבול המוניציפאלי שנקבע לירושלים – שהפריד בין שטח העיר שסופח לישראל לשאר שטח הגדה המערבית – על חיי היום יום של תושבי העיר הפלסטינים. רחובות חדשים נסללו משני צדי הגבול – ובתי הספר, שירותי הבריאות ומוסדות נוספים שהוקמו ברחובות אלה שירתו את הפלסטינים המתגוררים משני עבריו. בשל המחסור הקבוע בפתרונות דיור במזרח ירושלים – תוצאה של תכנון מפלה, אי מתן אישורי בנייה והריסת בתים רבים – עברו פלסטינים רבים, שלהם מעמד של "תושבי קבע" בישראל, לגור מעברו השני של הגבול המוניציפאלי.

    מציאות מורכבת זו מביאה לכך שבאזור ירושלים לא קיים שום תוואי שבו ניתן להקים מכשול בלי לפגוע בזכויות התושבים. הקמת מכשול ההפרדה על הגבול המוניציפאלי שיסעה את מרקם החיים שנוצר בעיר בפועל לאורך עשרות שנים, ולפיכך גרמה לפגיעה קשה בזכויות האדם של תושבי השכונות הסובבות אותה. תושבי העיר הגרים מעברו השני של הגבול המוניציפאלי נותקו ממנה בשל הקמת המכשול, וכיום אלה מורשים להיכנס למזרח ירושלים רק דרך שלושה מחסומים הממוקמים לאורכו. בכניסות לשכונות שאינן חלק משטחה המוניציפאלי של ירושלים – כמו א-שיח' סעד וח'לת א-נועמאן – הוקמו מחסומים וגישת תושביהן לירושלים הוגבלה. תושבי שכונות אלה נאלצים לכלות את זמנם בתורים ארוכים במחסומים, המגבילים את נגישותם לשירותי בריאות וחינוך ולמקורות הפרנסה שלהם.

    בשתי שכונות גדולות – כפר עקב ומחנה הפליטים שועפאט – נבנתה הגדר שלא על הגבול המוניציפאלי וכתוצאה מכך תושביהן מחויבים לעבור בדיקות ביטחוניות בכל פעם שהם מבקשים לצאת משכונתם לכיוון ירושלים. כך, מחנה הפליטים שועפאט נמצא אמנם בתחומי גבולה המוניציפאלי של ירושלים, ותושביו הם תושבי קבע בישראל, אך מכשול ההפרדה עובר ממערב לו ומנתק אותו מהעיר עצמה. תושבי שועפאט יכולים להיכנס לעיר רק דרך מחסום המוצב בכניסה הראשית למחנה. בדצמבר 2011 הוחלף המחסום הזמני במבנה קבע גדול ("טרמינל"), בדומה למחסומים המפרידים בין הגדה המערבית לישראל. מאז הקמת המכשול מתנערות הן עיריית ירושלים והן משטרת ישראל מאחריותן למתרחש במחנה, שהפך עקב כך למוקד של עבריינות סמים ולמתחם שבו מתבצעת בנייה פרועה בהיקפים נרחבים, ללא כל ניסיון להסדיר את הבנייה כך שתשקף את צרכי התושבים.

    לסגירה >>
  • .5

    המכשול חונק את הכפר אל-ולג'ה

    חומת ההפרדה שהוצמדה לבתי הכפר אל-ולג'ה. צילום: אייל הראובני, בצלם, 5.11.10

    באוגוסט 2011 אישר בג"ץ את תוואי המכשול המקיף את שטחו הבנוי של הכפר אל-ולג'ה שבדרום-מערב ירושלים. המכשול – חומת בטון שגובהה תשעה מטרים ואורכה 700 מטרים – ינתק את הכפר ממאות דונמים של אדמות חקלאיות השייכות לו, ויותיר פתח יציאה אחד בלבד, לכיוון בית ג'אלה.

    מחצית מאדמות הכפר שימשו להקמת ההתנחלויות הר גילה, הצמודה לכפר, ושכונת גילה, שנבנתה בתוך תחום השיפוט המוניציפאלי של ירושלים. שליש מכל אדמות הכפר סופחו בשנת 1967 לשטח המוניציפאלי של העיר ירושלים.

    תוואי המכשול סביב הכפר, העובר כולו בגדה המערבית, שונה כמה פעמים במהלך השנים. בתכנית המקורית נותר הכפר מצדו המערבי של המכשול – ובכך נותק ממחוז בית לחם, שאליו שייכים תושביו ושממנו הם מקבלים את כל השירותים. בהמשך שינתה מערכת הביטחון את התוואי ובחרה להקיף את כל שטחו הבנוי של הכפר בקו מפותל – המנתק אותו מאדמותיו החקלאיות המשתרעות על-פני מאות דונמים, מהמעיין שמימיו משמשים להשקיית הגידולים החקלאיים ומבית הקברות הישן של הכפר.

    ישראל החלה בעבודות להקמת המכשול סביב הכפר בראשית שנת 2010. בדצמבר אותה שנה הוקפאו העבודות בעקבות עתירה לבג"ץ של תושבי הכפר, שערערו על חוקיות הצווים הצבאיים לתפיסת אדמתם. זאת לאחר שרוב שטחו הבנוי של הכפר כבר הוקף בחומה.

    עם השלמת המכשול תיחסם כל אפשרות לפיתוח הכפר, מכיוון שהוא נבנה בצמוד לבתי התושבים. במסגרת פריצת התוואי ועבודות הבנייה הנרחבות נגרם נזק עצום לנופי שמורת עמק רפאים – ובכלל זה לנוף הטראסות העתיק, הקיים עוד ממחצית האלף הראשון לספירה. חלק מהטרסות שנפגעו עובדו על-ידי תושבי הכפר והדבר פגע במקור מחייתם. לאחר השלמת המכשול תותנה גישתם של תושבי הכפר לאדמותיהם בקבלת היתרים מהמנהל האזרחי. הניסיון מאזורים אחרים בגדה המערבית מלמד שהמנהל נותן היתרים כאלה במשורה ולפרקי זמן קצרים מדי – ושכתוצאה מכך, תושבים רבים שאדמותיהם נותרו מצדו המערבי של מכשול ההפרדה נאלצו לנטוש את עיבודן ואיבדו את מקור פרנסתם.

    לסגירה >>