מצב זכויות האדם בשטחים 2011

מצב זכויות האדם בשטחים 2011
04. רצועת עזה
  • .1

    ישראל עדיין שולטת ברצועה מבחוץ

    מחסום ארז, צפון רצועת עזה. כיום מורשים לעבור במחסום רק סוחרים ואנשים שקיבלו היתר הומניטארי מיוחד. צילום: אן פק, activestills.org, 1.2.12

    בספטמבר 2005 הסיגה ישראל את כוחותיה מרצועת עזה, ובכך הביאה לשיפור מה ביכולתם של תושביה לנהל את חייהם, ובראש ובראשונה ביכולתם לנוע בחופשיות ברוב שטח הרצועה. עם זאת, ישראל עדיין שולטת במידה מכרעת בהיבטים מרכזיים בחייהם של תושבי הרצועה. ישראל הותירה בידיה שליטה מלאה במרחב האווירי והימי של הרצועה, זאת נוסף על שליטתה ברוב המעברים שבגבול הרצועה. תושבי עזה המבקשים להגיע לגדה המערבית חייבים לעבור דרך ישראל, ונדרשים לשם כך לקבל היתר מהרשויות הישראליות. הרשויות מנפיקות היתרים כאלה רק במקרים בודדים, שאותם הן מגדירות כ"מקרים הומניטאריים". מלבד זה, ישראל עדיין שולטת במרשם האוכלוסין הפלסטיני – המשותף לגדה המערבית ולרצועת עזה – ובמערכת המיסוי של הרצועה.

    במאי 2011 הכריזה מצרים כי מעבר רפיח ייפתח לתנועת פלסטינים באופן קבוע. פתיחת המעבר שיפרה את חופש התנועה של תושבי הרצועה, ורובם יכולים לצאת כיום למצרים ומשם למדינות אחרות, בלי צורך באישור של ישראל. ואולם מעבר רפיח אינו מאפשר העברת סחורות, ולפיכך תושבי הרצועה עדיין תלויים באישורה של ישראל לכל פעולת ייבוא וייצוא. תושבי רצועת עזה גם אינם יכולים להגיע לגדה המערבית דרך מעבר רפיח, שכן ישראל אינה מתירה להם להיכנס לגדה מירדן.

    לסגירה >>
  • .2

    המצור על רצועת עזה

    מתפרה במחנה הפליטים ג‘באליא שנסגרה בעקבות המצור על רצועת עזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 2.8.11

    ביוני 2007, לאחר שחמאס תפס את השלטון ברצועת עזה, הטילה עליה ישראל מצור הדוק. במסגרת זו אכפה ישראל הגבלות קשות על הייבוא לתוך הרצועה ועל הייצוא ממנה. לפי גורמים ישראליים רשמיים, נועד המצור להביא להפלת ממשלת חמאס. עד אוקטובר 2011 נועד המצור גם לגרום לשחרורו של החייל גלעד שליט. ככזה, מהווה המצור ענישה קולקטיבית של האוכלוסייה האזרחית ולכן אינו חוקי.

    התוצאה – קריסה כלכלית ועוני חמור

    מדיניות המצור הביאה לקריסת הכלכלה בעזה. האיסור על הכנסת חומרי גלם ועל ייצוא מהרצועה הביא לסגירתם של כ-95% מהמפעלים ומבתי המלאכה בשטחה. כתוצאה מכך איבדו רבבות אנשים את פרנסתם. נכון לדצמבר 2011, מגיע שיעור האבטלה בעזה ל-28%, לעומת שיעור של 18.7% בשנת 2000. יותר מ-70% מאוכלוסיית הרצועה תלויה בסיוע של ארגונים בינלאומיים כדי לרכוש מזון.

    לסגירה >>
  • .3

    ייצוא מהרצועה – יש דבר כזה?

    חקלאי קוטף תותים לייצוא בבית לאהייא שבצפון רצועת עזה. צילום: איבראהים אבו מוסטפא, רויטרס 7.12.11. הייצוא התאפשר במסגרת היתרים נקודתיים שהנפיקה ישראל.

    בשנים שלפני הטלת המצור כלל הייצוא מהרצועה, בין השאר, ריהוט, טקסטיל ותוצרת חקלאית. לפי נתוני לשכת המסחר הפלסטינית, בשנת 2004 יצאו מהרצועה 40 משאיות ליום בממוצע, בשנת 2005 – 34 משאיות ליום, בשנת 2006 – 17.5 משאיות ליום ובשנת 2007 – 45 משאיות ליום. כ-85% מהייצוא נשלח לישראל ולגדה המערבית.

    עם הטלת המצור, אסרה ישראל לחלוטין על הייצוא מהרצועה, למעט היתרים נקודתיים לתוצרת חקלאית. בין יוני 2007 ליוני 2010 יצאו מהרצועה בסך הכול 255 משאיות של תותים ופרחים, שנועדו לייצוא לאירופה.

    בסוף 2010 הכריזה ישראל על הקלות בהגבלות על הייצוא החקלאי. בין נובמבר 2010 לאפריל 2011 – עונת הייצוא החקלאי – אפשרה ישראל ייצוא תכולתן של כ-300 משאיות. כ-70% מהן נשאו תותים, כ-27% הובילו פרחים והשאר – עגבניות שרי ופלפלים.

    ב-27.11.11 התקיימה במעבר ארז ישיבה עם ועדת חקלאי עזה לקראת עונת הייצוא החדשה. ישראל הצהירה כי בעונה זו – בין נובמבר 2011 למאי 2012 – היא תאפשר את יציאתן של 580 משאיות בסך הכול. כ-51% מהן יכילו תותים, כ-22% עגבניות שרי, כ-17% פרחים וכ-9% פלפלים.

    לפי הנתונים שבידי בצלם, במהלך שנת 2011 יצאו בסך הכול מהרצועה 223 משאיות (493.5 טונות) של תותים, 12 משאיות (34 טונות) של פלפלים, שלוש משאיות (11 טונות) של עגבניות שרי ו-9,578,040 זרי פרחים.

    כמויות אלה זניחות בהשוואה לאלה שיצאו מהרצועה לפני הטלת המצור, והן רחוקות מלענות על צורכי האוכלוסייה.
    נוסף על כך, ישראל מאפשרת כעת ייצוא לאירופה בלבד, ולא לגדה המערבית או לישראל. ייצוא זה כמעט שאינו נושא רווחים, והוא מתאפשר רק הודות לתרומה של ממשלת הולנד, המנהלת את הפרויקט ומממנת אותו.

    לסגירה >>
  • .4

    ייבוא לרצועה: אוכל IN, חומרי בניין OUT

    משאית מובילה פירות לרצועת עזה. צילום: איבראהים אבו מוסטפא, רויטרס, 13.4.11

    במאי 2010, לאחר השתלטות הצבא על המשט הטורקי, הקלה ישראל בהגבלות על הייבוא לרצועת עזה. עד לאותו מועד התירה ישראל להכניס לרצועה רק סחורות שהופיעו ברשימה מיוחדת שהורכבה לצורך זה. מאז, אוסרת ישראל רק על כניסת סחורות שלטענתה משמשות, או עשויות לשמש, לצרכים צבאיים – ובכלל זה דלק וחומרי בניין.

    במהלך שנת 2011 אישרה ישראל להכניס לרצועה 4,170 משאיות לחודש בממוצע. מדובר בכמות כפולה מזו שנכנסה לרצועה עד יוני 2010, אולם היא עדיין מהווה רק כ-40% מכמות הסחורות שנכנסו לרצועה טרם הטלת המצור ביוני 2007. כיום אין ברצועת עזה מחסור במזון, אולם עדיין קיים בה מחסור חמור בחומרי גלם לבניין. בשנת 2011 עמדה הכמות החודשית הממוצעת של חומרים אלה שהוכנסה לרצועה על 17% מהכמות החודשית הממוצעת שנכנסה לרצועה בשנים 2007-2005, קודם להטלת המצור.

    לסגירה >>
  • .5

    קושי לבנות ולשקם מבנים הרוסים

    משפחת עבד רבו מעזבת עבד רבו שבצפון רצועת עזה מתגוררת מאז מבצע "עופרת יצוקה" במבנה זמני שחלקו טרומי וחלקו מאולתר. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 2.2.12

    האיסור על הכנסת חומרי בניין לרצועת עזה מונע מתושביה לשקם את ההרס הרב שגרמה ישראל במבצע "עופרת יצוקה" בין דצמבר 2008 לינואר 2009. במהלך המבצע נהרסו לחלוטין כ-3,500 בתים – ואלפי בתים נוספים ניזוקו באופן חלקי. כן נגרם נזק רב לתשתיות ולמבני ציבור.

    ישראל מאפשרת כיום להכניס לרצועה רק חומרי בנייה המיועדים לפרויקטים בפיקוח בינלאומי. מאז הודיעה ישראל על ההקלות בהגבלות על ייבוא ביוני 2010, אושרו כ-160 מיזמים כאלה, הכוללים בניית תשתיות, שיקום בתי חולים, דיור ועוד. עשרות מיזמים נוספים ממתינים לאישור ישראלי, חלקם יותר משנה.

    במסגרת זו, הוכנסו לרצועה בשנת 2011 כ-685 משאיות של חומרי בניין בממוצע לחודש, זאת לעומת ממוצע של כ-5,000 משאיות בחודש בשנתיים שקדמו למצור.

    לסגירה >>
  • .6

    מחסור בכיתות לימוד

    כיתה בבית הספר בשיר א-רייס בעיר עזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 26.10.11

    ברצועת עזה ישנם כ-450,000 תלמידי בית ספר יסודי ותיכון. מספר זה עולה מדי שנה בשל ריבוי טבעי. האיסור על הכנסת חומרי בניין לרצועת עזה מונע הן שיקום של בתי ספר שניזוקו במהלך מבצעים צבאיים שביצעה ישראל ברצועה, הן שיפוץ של בתי ספר הנדרש עקב בלאי טבעי והן בניית בתי ספר חדשים.

    על-פי נתוני אונר"א ומשרד החינוך ברצועת עזה, בשנת הלימודים שהחלה בספטמבר 2011 חסרו ברצועה כ-1,000 כיתות לימוד בעבור כ-40,000 תלמידים. נוסף על כך, ישנן עשרות כיתות לימוד הזקוקות לשיפוץ. כדי להתמודד עם המחסור בכיתות נאלצים רוב בתי הספר לקיים את הלימודים בשתי משמרות. בשנת 2011 למדו במשמרת צהריים כ-197,500 תלמידים.

    לסגירה >>
  • .7

    הפסקות חשמל תכופות – והביוב זורם לים

    ביוב זורם לים ברצועת עזה. צילום: אן פק, activestills.org, 2.2.12

    שנות המצור הרבות גרמו לפגיעה קשה באספקת החשמל לתושבי הרצועה. המשבר החל עם הפצצת תחנת החשמל של עזה לאחר חטיפתו של גלעד שליט ביוני 2006. בספטמבר 2007, לאחר שהכריזה על ממשלת חמאס כעל "ישות עוינת", צמצמה ישראל את אספקת הסולר התעשייתי הדרוש להפעלת התחנה. בעקבות עתירה לבג"ץ התחייבה המדינה לספק לרצועה כ-63% מכמות הסולר הדרושה כדי לספק את כל צורכי התושבים, אולם בפועל היא מספקת פחות מכך. מלבד זה, התעוררה בשנת 2010 מחלוקת בין שלטון חמאס לבין הרשות הפלסטינית בגדה בנוגע לתשלום על הסולר. מחלוקת זו הובילה לצמצום נוסף באספקת הסולר. בתחילת שנת 2011 החלה רשות האנרגיה של רצועת עזה לייבא סולר תעשייתי בעלות מופחתת דרך המנהרות העוברות מתחת לגבול מצרים.

    נכון לסוף שנת 2011, יותר ממיליון מתושבי הרצועה תלויים באספקת חשמל המגיעה מישראל. כאשר חלות תקלות באספקת החשמל מישראל, נדרש זמן רב לתיאום התיקונים. כך, למשל, ב-17.11.11 חלה תקלה באחד מקווי החשמל, המשרת כ-120,000 תושבים. רק ב-3.12.11, לאחר כשלושה שבועות, אפשרה ישראל את תיקון התקלה.

    מציאות זו יוצרת פער קבוע של יותר מ-30% בין צורכי התושבים ובין אספקת החשמל בפועל. כאשר ישנו עומס, עלול הפער להגיע עד 45%. בשל המחסור, מבצעות הרשויות הפסקות חשמל יזומות הנמשכות באזורים מסוימים עד שמונה שעות ביום.

    כתוצאה מהמחסור הקבוע בחשמל, בארות המים ותחנות ההתפלה אינן מתפקדות כנדרש. המים ברצועה נשאבים כולם מאקוויפר החוף, ובשל שאיבת יתר מאקוויפר זה לאורך שנים איכותם ירודה מלכתחילה. נוסף על כך, בגלל עבודתן המקוטעת של תחנות ההתפלה, חלק מהמים המסופקים לתושבי עזה אינם מותפלים כראוי. על פי נתוני קואליציית הארגונים EWASH, העוסקת במצוקת המים בשטחים, נכון ליולי 2011 רק 5%-10% מהמים שמספק אקוויפר החוף עומדים בתקן של ארגון הבריאות העולמי. שאר המים מזוהמים ברמות גבוהות של כלוריד ושל חנקות – המגיעות למאות אחוזים מעל לרמות המומלצות על-ידי ארגון הבריאות העולמי. גם הטיפול בשפכים נפגע, ומדי יום מוזרמים לים עד שמונים אלף קוב מי שפכים לא-מטופלים או מטופלים חלקית. אספקת המים משובשת גם היא, ועל פי נתוני EWASH מינואר 2011, כ-45% מתושבי הרצועה היו מחוברים למים זורמים רק במשך 8-6 שעות בכל יומיים. אלפי אנשים נוספים אינם מחוברים כלל לרשת המים והם נאלצים לקנות אותם. גם חלק מהתושבים המחוברים לרשת המים קונים מים מטוהרים לשתייה, אולם לכ-17% מתושבי הרצועה אין אפשרות כלכלית לרכוש מים כאלה.

    לסגירה >>
  • .8

    פגיעה בחקלאות ובדיג

    דייגים פורשים רשתות בנמל עזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 1.11. 11

    המגזר החקלאי נפגע קשות בשל מדיניות המצור, ובשל כך איבדו אלפי אנשים את מקור פרנסתם. זאת, בין השאר, בגלל האיסור על הכנסה לרצועה של פריטים בסיסיים, כמו חומרי הדברה וחלקי חילוף למערכות השקיה, ובשל האיסור על הייצוא. נוסף על כך, הכריזה ישראל על כשליש מכל האדמות החקלאיות ברצועה, אלה הסמוכות לגבול ישראל-עזה, כעל "רצועת ביטחון". הגישה לאזורים אלה אסורה או מוגבלת, והונהגו בהם הוראות מקלות לפתיחה באש. עקב כך, חקלאים אינם יכולים להגיע לאדמתם מחשש שייפגעו.

    ישראל אף צמצמה במהלך השנים את האזורים המותרים לדיג. בשנת 1994 הורשו הדייגים להגיע עד לטווח של 20 מייל ימי מחופי הרצועה. ב-2006 צומצם הטווח לשישה מיילים ימיים, ומאז מבצע "עופרת יצוקה" הגבילה אותו ישראל לשלושה מיילים ימיים בלבד. בסוף דצמבר 2011 הציב חיל הים הישראלי חמישה מצופים לאורך קו החוף, מבית לאהייא ועד רפיח, במרחק של שלושה מייל ימי מהחוף. לפי המידע שהגיע לבצלם, בכמה מקרים ירו ספינות חיל הים על דייגים שהתקרבו למצופים. כתוצאה מכך, הדייגים חוששים להתקרב אל המצופים, והאזור המותר לדיג מוגבל עוד יותר משהיה בעבר.

    מלאי הדגים בטווח זה מצומצם, והדייגים מתקשים להתפרנס ולספק את הביקוש. לפי נתוני OCHA, בשל הגבלת הדיג לאזורים הקרובים לחוף, היה שלל דיג הסרדינים בשנת 2011 הנמוך ביותר ב-12 השנים האחרונות. בשנים 2011-2009 היה השלל הממוצע לעונה 437 טונות, פחות מרבע מהממוצע בשנים 2008-2006 שהגיע ל-1,817 טון.

    חיל הים החרים בכמה מקרים סירות וציוד דיג. לעתים הוחזר רק חלק מהציוד שהוחרם, כולל מקרים שבהם הוחזרו סירות ללא מנועיהן. ככל הידוע לבצלם, בשנת 2011 הוחרמו 24 סירות דיג – וכן רשתות, מכשירי GPS, ציוד נוסף ודגים. רק תשע מהסירות הוחזרו לבעליהן, וזאת ללא הציוד שהיה בהן.

    בשל קשיים אלה, נאלצו רבים מהדייגים להפסיק את עבודתם. כיום רשומים ברצועת עזה רק 3,700 דייגים, לעומת כ-10,000 דייגים שהיו רשומים בשנת 2000.

    לסגירה >>
  • .9

    משפחת דייגים איבדה את מקור פרנסתה

    ח'דר בכר. צילום: מוחמד סבאח, בצלם

    ח'דר חסן ח'דר בכר הוא דייג בן 29, נשוי ואב לשלושה, המתגורר במחנה הפליטים א-שאטי בעיר עזה. כך הוא תיאר לבצלם את ההשלכות של ההגבלות שמטילה ישראל על הדיג ברצועה:

    כבר 14 שנה אני עובד עם אבא שלי כדייג על סירה ממונעת בים של עזה. גם הסבים שלי היו דייגים. למרות כל הקשיים וההגבלות על העבודה שלנו, הצלחנו בעבר להתפרנס מהדיג.

    ב-11.09.11 דגתי בים של בית לאהייא מול א-סודאנייה יחד עם אבי ושישה אנשים נוספים, בשתי סירות. חיל הים הישראלי עצר אותנו ולקח אותנו לחקירה במחסום ארז. הם שיחררו אותנו בסוף היום כשאנחנו יחפים, החיילים החרימו את שתי הסירות, ולקחו גם את המנועים, את הרשתות, את מכשירי הניווט ואת ציוד הדיג. הייתי בהלם והרגשתי שהחריבו את הבית שלנו.

    מאז ועד היום אני לא עובד. אבא שלי חולה לב ועכשיו אנחנו לא יכולים לקנות לו תרופות, לכן הוא מטופל במרפאה של אונר"א. מאז שאין לי עבודה, אני קונה פירות רק פעם בחודש, ובשר או עופות פעם או פעמיים בחודש. אין לי כסף לבגדים לי ולמשפחה שלי. בחג עיד אל-אדחא עבר עליי יום קשה מאוד, נשארתי בבית כאילו שזה יום רגיל, לא שחטתי כבש ולא הלכתי לבקר קרובי משפחה. הבנים שלי והאחים הרגישו מחסור בחג בגלל שהם לא קנו דברים כמו החברים שלהם. ראיתי עצב בעיניים שלהם כי הם רצו ליהנות בחג כמו כולם.

    לסגירה >>
  • .10

    "כלכלת המנהרות"

    מנהרת הברחות ברצועת עזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 16.2.09

    כתוצאה ממדיניות המצור, התפתחה ברצועת עזה כלכלה המתבססת על המנהרות המחברות את דרום הרצועה לרפיח המצרית. מאז הטילה ישראל את המצור הוכנסו סחורות רבות לרצועה דרך המנהרות, שממשלת חמאס מפקחת על פעולתן וגובה מסים ממפעיליהן. נוסף על מוצרי צריכה, מוברחים דרך חלק מהמנהרות אמצעי לחימה מסוגים שונים, כולל רקטות. חיל האוויר הישראלי הפציץ רבות מהמנהרות והשבית את פעולתן.

    לאחר שישראל הקלה בהגבלות על הייבוא לרצועה, ירד היקף הפעילות המסחרית במנהרות. כיום מכניסים דרכן בעיקר חומרי בניין, דלק וסחורות שלא ניתן להכניס במעברים הרשמיים. המנהרות מספקות פרנסה לכאלף איש. ברור כי הכנסתן של סחורות בדרך זו אינה יכולה להיות תחליף הולם לפעילות כלכלית יציבה של משק הרצועה, שבו תלויים יותר ממיליון וחצי בני אדם.

    לסגירה >>
  • .11

    הגבלת מעברם של פלסטינים בין הרצועה לגדה

    מחסום ארז. צילום: אן פק, activestills.org, 14.2.12

    מאז תחילת אינתיפאדת אל-אקצא פועלת ישראל בדרכים שונות על מנת להפריד בין הגדה המערבית ובין רצועת עזה ולפצל את האוכלוסייה הפלסטינית לשתי אוכלוסיות נפרדות. החל בנובמבר 2007 אוסרת ישראל על פלסטינים הרשומים כתושבי רצועת עזה לשהות בגדה המערבית ללא היתר שהייה מיוחד, שתוקפו שלושה חודשים בלבד. איסור זה חל גם על פלסטינים החיים בגדה זה שנים. היתרי המעבר מהרצועה לגדה ניתנים במשורה ותוך הערמת קשיים רבים, כגון דרישה להפקיד ערבות כספית גבוהה.

    רוב הפלסטינים המורשים לעבור במעבר ארז הם סוחרים – או חולים היוצאים לקבל טיפול רפואי בגדה ובישראל ובני משפחה המלווים אותם. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, בין ינואר לנובמבר 2011 הגישו 9,800 איש בקשות לאישור לעבור במעבר ארז לצורך טיפול רפואי. 89.3% מהבקשות אושרו. זוהי עלייה לעומת שנת 2010, שבה אושרו 81.6% מהבקשות. 233 מהבקשות, שהן 2.4%, נדחו, בהן בקשה של קטין אחד – ו-744 בקשות, שהן 8.3% עוכבו, בהן בקשות של 168 קטינים. מכיוון שניתן להגיש את הבקשות רק עשרה ימים לפני מועד תור הטיפול הרפואי, מטופלים שבקשתם עוכבה הפסידו בדרך כלל את התור שנקבע להם. מטופלים אלה נאלצו לקבוע תור חדש ולהגיש שוב את בקשת המעבר.

    עיכובים נוספים בטיפול נגרמו בשל מגבלות שהטיל משרד הבריאות הפלסטיני ברמאללה.

    לסגירה >>
  • .12

    תושבת עזה נותקה ממשפחתה בגדה

    סוהא אבו ג'אבר. צילום: ח'אלד עזאייזה, בצלם
    סוהא קאסם חסן אבו ג'אבר, בת 33, מתגוררת בח'אן יונס עם בעלה וחמשת ילדיה. ג'אבר נולדה בחברון, נישאה בגיל 15 ועברה לגור ברצועת עזה. בשנת 1998 ובשנת 2000 ביקרה ג'אבר את משפחתה בחברון, יחד עם ילדיה, אולם מאז פרצה האינתיפאדה השנייה לא התאפשר לה לבקר את משפחתה: בשנת 2002 אחי מועתז, בן 30, התחתן, ולא יכולתי להגיע לחתונה שלו. מאז נולדו לו שני ילדים ולא זכיתי לפגוש אותם. בשנת 2007 מת אחי אכרם, בן 33, במהלך ניתוח להסרת כיס המרה. גם אותו לא הצלחתי לראות ולא יכולתי להיפרד ממנו או להשתתף בהלוויה שלו. אני זוכרת שביקשתי מהמשפחה שלי שלא יקברו אותו עד שאני רואה אותו. לא תפקדתי במשך שלושה ימים. הייתי בהלם והרגשתי שאני כלואה בעזה ולא יכולה לראות את המשפחה שלי. בשנת 2008 התחתן אחי מוחמד, בן 28. היום הוא אבא לבת. לפני שלוש שנים בערך אבא שלי סבל מקרע במעיים ואושפז בבית החולים אל-אהלי בחברון למשך כחודשיים. רק אחרי 15 יום סיפרו לי שאבא שלי מאושפז. התקשרתי כל יום לשאול מה שלומו. בני המשפחה שלי לא מספרים לי כל מה שמתרחש אצלם כדי שלא יהיה לי קשה וכדי שלא אדאג. בחודש יוני 2011 הצלחתי בפעם הראשונה, אחרי 11 שנים, לראות את אמא שלי, את האחים ואת האחיות שלי ואת הילדים שלהם דרך האינטרנט. דיברתי איתם במשך 40 דקות. כשראיתי אותם לא זיהיתי אף אחד חוץ מאחותי סמירה, התחלתי לשאול כל אחד מי הוא. אני מרגישה בתוכי המון כאב בגלל שאני רחוקה מהמשפחה שלי. הכאב הזה מתגבר בחגים כשאני רואה שהמשפחות של הגיסות שלי מבקרות אותן, ורק אותי לא מבקרים. אני בוכה כשאני נזכרת בבני המשפחה שלי. במהלך השנים שעברו ניסיתי יותר מפעם אחת להשיג היתר כניסה לישראל כדי להגיע לגדה אבל במשרד התיאום והקישור בעזה אמרו שאני מסורבת בגלל גילי הצעיר. אחרי כמה ניסיונות הפסקתי להגיש בקשות בגלל התסכול מהסירוב שחזר על עצמו.
    לסגירה >>
  • .13

    מעבר רפיח

    נשים פלסטיניות שבות ממצרים לרצועת עזה דרך מעבר רפיח, 18.2.11, צילום: אחמד זקות, רויטרס

    בסוף מאי 2011, לאחר כמעט ארבע שנים שבהן הגבילה את השימוש במעבר, הודיעה מצרים על פתיחת מעבר רפיח לתנועת פלסטינים באופן קבוע ורשמי. בהתאם להודעה, נפתח המעבר בכל יום בין 9:00 ל-17:00, למעט ימי שישי וחגים רשמיים, שבהם הוא סגור. רשויות מצרים הודיעו כי נשים, קטינים וגברים מעל גיל 45 לא יידרשו לקבל אשרת כניסה למצרים, וכי מספר העוברים במעבר יוגבל ל-600 ביום.

    בחודשים הראשונים להפעלת המעבר נדרש כל מי שרצה לצאת מהרצועה להירשם מראש במשרד הפנים הפלסטיני. בשל הביקוש הרב למעבר בתקופה זו – בעיקר במהלך חודש הרמדאן שחל השנה באוגוסט – הורשו לעבור למצרים מקרים דחופים בלבד, כגון חולים וסטודנטים ששנת הלימודים שלהם מתחילה, וכן בעלי דרכונים זרים. נמסר כי גם פלסטינים המקורבים לשלטון חמאס קיבלו היתרים בלי שנאלצו להמתין. בדצמבר 2011 נמסר לתושבים כי ניתן להגיע ישירות למעבר וכי הצורך בהרשמה מראש בוטל. ככל הידוע לבצלם, מאז מתנהלת תנועת התושבים במעבר באופן חופשי.

    על-פי נתוני רשות המעברים הפלסטינית, מיוני עד סוף דצמבר 2011 יצאו דרך מעבר רפיח כ-14,867 בני אדם בחודש בממוצע, וכ-14,372 בני אדם בממוצע נכנסו לרצועה דרכו. לשם השוואה, בחודש מארס, לפני ההצהרה על פתיחת המעבר, יצאו דרכו 5,561 אנשים ונכנסו 4,064 ובאפריל יצאו 4,879 ונכנסו 5,433. לפני שחמאס תפס את השלטון – בעת שהמעבר פעל בהתאם להסכם המעברים שנחתם בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית – עברו בו בממוצע 40,000 אנשים מדי חודש.

    המצרים מחזיקים ברשימות של "מנועי מעבר". לדברי מנהל מעבר רפיח מטעם ממשלת חמאס, לרשויות לא ידוע כמה אנשים נמצאים ברשימה ומהם הקריטריונים למניעה. במהלך שנת 2011 מנעו המצרים את יציאתם מעזה של 8,037 אנשים.

    לסגירה >>
  • .14

    גלעד שליט חופשי

    גלעד שליט ביום שחרורו במעבר כרם שלום שבין ישראל למצרים. צילום: רויטרס, 18.10.11

    ב-18.10.11 שוחרר גלעד שליט לאחר שהוחזק במשך למעלה מחמש שנים כבן ערובה בעזה. לצלב האדום לא ניתנה מעולם גישה לשליט, ובני משפחתו לא הורשו לעמוד אתו בקשר ולא קיבלו כל מידע על התנאים שבהם הוחזק. לאורך כל שנות החזקתו תבע בצלם מהנהגת חמאס, השולטת בפועל ברצועת עזה, לשחרר את שליט ללא תנאים, ולהעניק לו – עד לשחרורו – יחס אנושי. נוסף על כך דרש בצלם לאפשר לנציגי הצלב האדום הבינלאומי לבקרו. לאחר שחרורו פורסם בתקשורת כי בתקופה הראשונה להחזקתו סבל גלעד שליט מיחס שתואר כקשה, ואשר השתפר לאחר זמן מה. עוד נמסר, כי במהלך חמש השנים שבהן נכלא לא סיפקו לו שוביו משקפיים למרות קוצר הראייה שלו, וכן שבשל תזונה מוגבלת ירד משקלו בכ-10 ק"ג.

    תפיסת אדם (אזרח או לוחם) והחזקתו בכוח – לצורך הפעלת לחץ על הצד היריב ואילוצו להיענות לתביעות מסוימות – אסורות בתכלית האיסור ומוגדרות במשפט הבינלאומי "לקיחת בני ערובה". הדבר חמור שבעתיים כשלתביעות נלווה איום לפגוע בחייו או בשלמות גופו של בן הערובה, אם אלה לא ייענו. נסיבות תפיסתו של שליט וההחזקה בו מצביעות בבירור על כך שמדובר במעשה של "לקיחת בן ערובה".

    באוקטובר 2011, חמש שנים וארבעה חודשים לאחר חטיפתו של שליט, הושגה עסקה לשחרורו בין ישראל לארגון חמאס. העסקה, שהושגה בתיווך גרמני ומצרי, נחתמה במצרים ב-11 באוקטובר 2011. ב-18 באוקטובר הועבר שליט למצרים ומשם לישראל, כשבמקביל שוחררו 450 אסירים פלסטינים. במסגרת השלב השני של העסקה, שיצא לפועל ב-18 בדצמבר 2011, ישראל שחררה 550 אסירים נוספים.

    בצלם מברך על שחרור שליט שהוחזק תוך הפרה בוטה של זכויותיו.

    לסגירה >>