מצב זכויות האדם בשטחים 2011

מצב זכויות האדם בשטחים 2011
03. הליך לא הוגן
  • .1

    וידאו: ילד אסור ילד מותר

    לסגירה >>
  • .2

    מעצר ומאסר של פלסטינים

    צילום אילוסטרציה: זיו קורן

    העצירים והאסירים הפלסטינים מוחזקים ברובם במתקנים של שירות בתי הסוהר, השוכנים כולם בשטח ישראל, למעט כלא עופר הסמוך לרמאללה. נכון ל-31.12.11 הוחזקו במתקני השב"ס השונים 4,281 פלסטינים, בהם 3,196 אסירים ו-1,085 עצורים עד תום ההליכים.

    נתונים על פלסטינים שהוחזקו במתקני כליאה של השב"ס במשמורת כוחות הביטחון – 2011

    עצירים מינהלייםעצורים עד תום ההליכיםעצורים מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקייםעצוריםאסירים שפוטיםסה"כ כלואיםנכון לתאריךחודש
    21962131814,6185,64231.1.11ינואר
    21463221624,5405,55028.2.11פברואר
    217645171404,4745,49327.3.11מארס
    21965721244,3815,38330.4.11אפריל
    22863021544,3215,33531.5.11מאי
    24261521364,4255,42030.6.11יוני
    24362121224,4105,39831.7.11יולי
    27264221244,1645,20431.8.11אוגוסט
    28661611314,2355,26930.9.11ספטמבר
    27860911313,7534,77231.10.11אוקטובר*
    28363011693,7204,80330.11.11נובמבר
    30762511523,1964,28131.12.11דצמבר

     * במהלך חודש זה שוחררו 477 אסירים פלסטינים במסגרת עסקת שליט.

    נוסף על כך, מחזיק הצבא עצירים בשני מתקני כליאה בתוך הגדה – במחנה עציון ובמחנה חווארה. במתקנים אלה אין מחזיקים נשים ולא קטינים מתחת לגיל 16. בדרך כלל מוחזקים העצירים במתקני המעצר לצורכי חקירה בלבד, ובתוך זמן קצר הם מועברים למתקני כליאה אחרים או משוחררים.

    לסגירה >>
  • .3

    מעצר מנהלי - עצורים ללא משפט

    כלא עופר. צילום: שרון עזרן, בצלם

    מעצר מנהלי הוא מעצר ללא משפט, שמטרתו המוצהרת היא למנוע מאדם לבצע פעולה העלולה לסכן את ביטחון הציבור. בניגוד להליך הפלילי, לעצירים המנהליים לא נמסרת סיבת המעצר והם אינם יודעים במה הם חשודים. העציר מובא אמנם בפני שופט האמור לאשר את צו המעצר, אולם רוב החומר שמגישה התביעה חסוי. כך אין העצירים יודעים אילו ראיות קיימות נגדם, ולכן אין ביכולתם לנסות להפריך אותן. יתרה מכך, עצירים מנהליים אינם יכולים לדעת מתי יצאו לחופשי: למרות שכל צו מעצר מוגבל לחצי שנה, אין הגבלה על מספר הפעמים שניתן להאריכו. אמצעי זה מפר את הזכות לחירות ואת הזכות להליך משפטי הוגן, שכן העציר נכלא לזמן ממושך, בלי שיוגש נגדו כתב אישום, בלי שינוהל נגדו משפט בו תידרש המדינה להוכיח את ההאשמות נגדו ובלי שתתקבל הכרעה שיפוטית בסיומו.

    המשפט הבינלאומי מתיר שימוש במעצר מנהלי רק במקרים חריגים

    על פי המשפט הבינלאומי, מותר לעצור אדם במעצר מנהלי רק במקרים יוצאי דופן, כאשר הוא עצמו מהווה סכנה וכשאין בנמצא אמצעים אחרים, פוגעניים פחות, למניעתה. לעציר זכות ערעור על המעצר. ישראל משתמשת במעצרים מנהליים בניגוד לכללים אלה, תוך פגיעה חמורה בזכויות העצירים. בכך שמה מדיניותה ללעג את ההגנות בחוק הישראלי ובמשפט הבינלאומי, אשר נועדו להבטיח את הזכות לחירות ולהליך הוגן, את זכות הטיעון ואת חזקת החפות.

    לשחרר או להעמיד לדין

    השינויים במספר הפלסטינים המוחזקים במעצר מנהלי אינם מצביעים על שינויים במדיניות, והחוק הצבאי המאפשר לבצע מעצרים אלה נותר כשהיה. נכון לסוף שנת 2011, מעל ל-300 איש עדיין מוחזקים במעצר במשך חודשים ואף שנים בלי לדעת מתי ישוחררו, ובלא כל אפשרות להגן על עצמם. על ישראל לשחרר את כל העצירים המנהליים או להעמידם לדין על פי סטנדרטים של הליך הוגן.

    לסגירה >>
  • .4

    עליה במספר העצורים המנהליים ב-2011

    תמונת אילוסטרציה. צילום: אליאנה אפונטה, רויטרס

    במהלך השנים עצרה ישראל אלפי פלסטינים במעצר מנהלי לתקופות שנעו בין כמה חודשים לשנים אחדות. המדינה עצרה במעצר מנהלי גם כמה אזרחים ישראלים, בהם מתנחלים, לתקופות קצרות של כמה חודשים. במהלך האינתיפאדה השנייה עבר מספר הפלסטינים שישראל החזיקה בכל רגע נתון במעצר מנהלי את קו האלף.

    משנת 2008 ניכרת ירידה במספר המעצרים המנהליים שמבצעת ישראל בגדה המערבית. בינואר 2008 הוחזקו 813 עצירים מנהליים, ואילו בדצמבר 2010 ירד מספרם ל-204. עם זאת, בשנת 2011 חלה עלייה במספר העצירים המנהליים: בינואר 2011 הוחזקו 219 עצירים מנהליים, ובדצמבר 2011 הגיע מספרם ל-307. כ-29% מהם הוחזקו במעצר בין חצי שנה לשנה, וכ-24% נוספים – בין שנה לשנתיים. 17 עצירים הוחזקו בין שנתיים לארבע שנים וחצי ברציפות ועציר אחד הוחזק יותר מחמש שנים. נכון לדצמבר 2011, מוחזק קטין פלסטיני אחד במעצר מנהלי.

    לסגירה >>
  • .5

    ילד אסור ילד מותר: הפרת זכויותיהם של קטינים פלסטינים שנעצרו

    חיילים עוצרים נער פלסטיני בחברון. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 1.1.12

    לגופים השונים האחראים למעצר ולמאסר של פלסטינים – הצבא, השב"ס והמשטרה – אין נתונים בנוגע למספר הכולל של קטינים הנעצרים והנכלאים מדי שנה בחשד לעבירות ביטחוניות. על פי נתוני השב"ס, במהלך שנת 2011 הוחזקו מדי חודש כ-200 קטינים פלסטינים במשמורת כוחות הביטחון. מספר הקטינים המוחזקים בבתי סוהר נמצא במגמת ירידה מתמדת. לשם השוואה, בשנת 2008 הוחזקו במאסר כ-320 קטינים בממוצע בכל חודש.

    נתונים אלה אינם כוללים קטינים שנעצרו לחקירה וששוחררו בלי שהועמדו לדין, אשר לגביהם אין לרשויות נתונים מספריים. על פי נתוני בית המשפט הצבאי, בשנת 2010 הוגשו 650 כתבי אישום נגד קטינים. בכ-40% מהמקרים הואשמו הקטינים ביידוי אבנים ללא עבירות נוספות. אחרים הואשמו, בין השאר, בזריקת בקבוקי תבערה ובהשתייכות לארגונים בלתי-חוקיים. על פי נתונים של דובר צה"ל, הורשעו בשנת 2010 שמונה קטינים בעבירות חמורות, בהן ניסיון לתקיפת חייל. בשנת 2011 הורשע קטין אחד בחמישה סעיפים של גרימת מוות – הריגת בני משפחת פוגל מאיתמר – ובעבירות נוספות הקשורות לאותו אירוע. בית המשפט גזר עליו חמישה מאסרי עולם מצטברים, וכן חמש שנים נוספות בשל העבירות הנוספות שבהן הורשע.

    לסגירה >>
  • .6

    ללא הגנה: מרגע המעצר ועד לכתב האישום

    חיילים עוצרים נער פלסטיני בחברון. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 1.1.12

    על פי החוק הישראלי, כל מי שטרם מלאו לו 18 נחשב לקטין. כלל זהה הוחל על פלסטינים בגדה המערבית רק בספטמבר 2011; עד אז נחשבו פלסטינים לקטינים רק עד שמלאו להם 16 שנים.

    למרות צעד מבורך זה, גם לאחר התיקון אין החקיקה הצבאית מעניקה לקטינים פלסטינים את ההגנות הראויות, המוקנות לקטינים במשפט הבינלאומי ובספר החוקים הישראלי. מעצר ומאסר ממשיכים לשמש כאמצעי בלעדי להתמודדות עם הפרות חוק של קטינים – ולא כאמצעי אחרון. נוכחותם של הורים בחקירה – זכות המוקנית לקטינים ישראלים – אינה נזכרת כלל בחקיקה הצבאית, ופעמים רבות נחקרים הקטינים לבדם, אף בלא שניתנה להם אפשרות להתייעץ עם עורך דין. מלבד זה, אין בחקיקה הצבאית כללים ראויים בנוגע להתנהלות בשעת מעצרם של קטינים ובמהלך חקירתם. הצבא נוהג להוציא קטינים ממיטותיהם באישון לילה כדי לעצור אותם, גם כאשר החקירה אינה דחופה. בניגוד לחוק הישראלי, המחייב להביא כל עצור בפני שופט בתוך 24 שעות – ועצור מתחת לגיל 14 בתוך 12 שעות – מאפשרים הכללים החלים בשטחים לדחות את הבאתו של קטין בפני שופט עד ליום השמיני למעצרו, בדיוק כמו בגירים.

    גיל האחריות הפלילית בישראל ובשטחים הוא 12, ולא ניתן לנקוט הליכים פליליים נגד קטינים מתחת לגיל זה. ואולם החקיקה הישראלית מקנה הגנות מיוחדות נוספות לקטינים מתחת לגיל 14 – כמו איסור על החזקתם במעצר או במאסר, והגבלות על הגשת כתב אישום נגד מי שטרם מלאו לו 13. הגנות אלה אינן קיימות בחקיקה הצבאית. ההגבלה היחידה בחוק הצבאי קובעת שעונש המאסר שיוטל על קטינים שטרם מלאו להם 14 לא יעלה על חצי שנה.

    בנובמבר 2009 הוקם לראשונה בית משפט צבאי לנוער, הפועל במחנה עופר. השופטים בבית משפט זה הוסמכו כשופטי נוער, והדיונים בו נערכים בדלתיים סגורות. מאז הקמתו הובאו בפני בית משפט זה קטינים עד גיל 18, זאת למרות שעל פי החקיקה הצבאית באותה עת נחשבו בני 16 ומעלה לבגירים. בית המשפט לנוער מנהל את הדיונים העיקריים בלבד. הדיונים בהארכות מעצר מתקיימים בבית המשפט הצבאי הרגיל, ואילו הערעורים מתקיימים בבית המשפט הצבאי לערעורים, שהיושבים בו אינם בהכרח שופטי נוער.

    מאז הקמת בית המשפט לנוער נעשה מאמץ לקצר את משך הטיפול בתיקים. לפי נתוני דובר צה"ל, לפני הקמת בית המשפט נמשך הטיפול ב-10% מתיקי הקטינים – שהוחזקו במעצר עד תום ההליכים – יותר מתשעה חודשים. בשנת 2010 ירד שיעור זה לאחוז וחצי בלבד.

    מבדיקת בצלם עולה כי על כ-93% מהקטינים שהורשעו ביידוי אבנים מתחילת 2005 ועד סוף יוני 2011 נגזר עונש מאסר כלשהו. מאז הקמת בית המשפט הצבאי לנוער חל שיפור בטיפול בקטינים מתחת לגיל 14: במחצית הראשונה של שנת 2011 כלל לא הורשעו קטינים מתחת לגיל זה ביידוי אבנים. בנוסף, בית המשפט לנוער קיצר משמעותית את תקופות המאסר שהוטלו על קטינים מתחת לגיל 14 שהורשעו: בשנת 2010 היה עונש המאסר הארוך ביותר שנגזר על קטין בקבוצת גיל זו תשעה ימים. זאת לעומת עונש של עד חודשיים מאסר בתקופה שלפני הקמת בית המשפט לנוער. בתוך ישראל חל איסור על החזקת קטינים בני פחות מ-14 במאסר.

    בקרב קבוצות הגיל האחרות לא חל שינוי מהותי ברמת הענישה בעקבות הקמת בית המשפט הצבאי לנוער: תקופת המאסר החציונית לקטינים בני 15-14, מתחילת 2005 ועד סוף יוני 2011, עמדה על חודשיים וחצי מאסר בפועל, ותקופת המאסר החציונית לקטינים בני 17-16 – על ארבעה חודשי מאסר בפועל.

    לסגירה >>
  • .7

    כרוניקה של הודאה ידועה מראש: מעצר וחקירה של נער שנחשד ביידוי אבנים

    מוחמד ג'וואברה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם

    מוחמד ג'וואברה, בן 16, הוא תלמיד כיתה י"א, המתגורר עם הוריו ושמונת אחיו במחנה הפליטים אל-ערוב שבמחוז חברון. ג'וואברה סיפר לבצלם על מעצרו וחקירתו:

    ביום חמישי, 19.5.2011, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, הגיעו לבית שלנו כוחות גדולים של הצבא הישראלי. החיילים פתחו את הדלת בכוח ונכנסו לחדר השינה שלי. הם העירו אותי בבעיטות ומכות עם הרובים שלהם. נבהלתי ומאוד פחדתי. קמתי מהמיטה ונעמדתי. קצין שאל אותי איך קוראים לי. עניתי לו והוא אמר לי להתלבש כי הייתי בפיג'מה.

    התלבשתי בזמן שהחיילים דיברו עם אבא שלי. הבנתי שהצבא הולך לעצור אותי. החיילים הוציאו אותי לרחוב. כשהגענו לרחוב, אחד מהם קשר את הידיים שלי מאחורי הגב. החיילים הובילו אותי לכביש הראשי. היו שם כל מיני כלי רכב של הצבא. חייל אחד שם לי כיסוי על העיניים ואז הכניסו אותי לתוך ג'יפ. הג'יפ התחיל לנסוע אחרי כמה דקות.

    בדרך, בתוך הג'יפ, החיילים נתנו לי הרבה סטירות, מכות עם הקתות של הרובים ובעיטות. מישהו בעט בי חזק בראש. חטפתי מכות ולא יכולתי להגן על עצמי בגלל שהידיים שלי היו קשורות מאחור. החיילים גם קיללו אותי, ואמרו דברים כמו בן זונה, כוס אמא שלך, מניאק וכאלה.

    הג'יפ עצר והחיילים הכניסו אותי לאיזה קונטיינר. נכנסה לשם חיילת והיא הורידה לי את הכיסוי מהעיניים והגישה לי שאלון רפואי. היא שאלה אותי אם יש לי כל מיני מחלות ועניתי שלא. אחר כך החיילים שמו לי בחזרה את הכיסוי על העיניים והושיבו אותי על הרצפה. בזמן שישבתי חייל אחד דרך לי על הרגליים וחבט את הראש שלי על הדופן של הקונטיינר. הוא חזר על זה כמה פעמים. הוא גם קילל אותי ובעט בי כמה פעמים. זה נמשך עד הבוקר.

    בבוקר, החיילים הוציאו אותי עם עצורים אחרים והושיבו אותנו בין הקונטיינרים. ישבנו שם הרבה זמן, אולי יותר משלוש שעות. בכל פעם הם לקחו אחד מאתנו לחקירה.

    ג'וואברה מסר לבצלם כי הוא נחקר באלימות:

    לפני שהחוקר התחיל לחקור אותי הוא דחף אותי על הדופן של הקונטיינר. אחר כך הוא הושיב אותי על כיסא מול השולחן שלו והתחיל לחקור אותי ולשאול אותי על זריקת אבנים, ולגבי יום מסוים – האם זרקתי אבנים על מכוניות אזרחיות או צבאיות, ומי היה אתי והאם המשפחה שלי ידעה שאני זורק אבנים. אני השבתי לחוקר בשלילה, ואמרתי שלא זרקתי אבנים בכלל. החוקר ענה לי שאני משקר. במהלך החקירה הוא קם יותר מפעם אחת והידק את הקשירה של הידיים שלי.

    בסופו של דבר הודה ג'וואברה בעבירות שייחס לו החוקר. הוא הורשע במסגרת עסקת טיעון ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר, שאותם ריצה בבתי הכלא עופר ומגידו.

    לסגירה >>
  • .8

    מסתערבים עצרו את אסלאם ג'אבר, בן 13, כששיחק עם חבריו ברחוב במזרח ירושלים

    איסלאם ג'אבר. צילום: עאמר ערורי, בצלם

    מזרח ירושלים סופחה לישראל, ולכן קטינים הנעצרים שם זכאים לכל ההגנות המעוגנות בחוק הנוער הישראלי. למרות זאת, מפרה המשטרה במקרים רבים את זכויותיהם של קטינים פלסטינים החשודים ביידוי אבנים.

    בשעות אחר הצהריים של יום שישי, 22.7.2011, שיחקו נערים משכונת ראס אל-עמוד כדורגל ברחוב. בשלב מסוים חצתה את הרחוב ניידת משטרה, בעוד ג'יפ של מג"ב חסם את אחת היציאות מהרחוב. הנערים נעמדו בצד, ואז עצרה לידם מכונית אזרחית שממנה יצאו כמה מסתערבים. המסתערבים תפסו את איסלאם ג'אבר, ילד בן 13 תושב השכונה, הכניסו אותו בכוח למכונית ונסעו מהמקום. המעצר תועד במצלמת אבטחה המוצבת באופן קבוע מחוץ לחנות סמוכה.

    כך תיאר ג'אבר לבצלם את רגעי המעצר:
        המסתערבים השכיבו אותי על הגב, על הרצפה של המכונית, וכיסו לי את העיניים בחתיכת בד. אחד מהם שאל אותי בערבית: "איך קוראים לך? בן כמה אתה?" ואני עניתי לו. פחדתי מאוד ובכיתי. לא ידעתי מה יקרה לי ולא הבנתי למה חטפו אותי ככה. אחר כך שאלו אותי עוד כמה שאלות. אחרי כל שאלה אחד מהמסתערבים נתן לי סטירה.

    ג'אבר נלקח לחקירה במקום לא ידוע לו, ונחקר בחשד ליידוי אבנים ללא נוכחות הוריו ובלי שניתן לו להתייעץ עם עורך דין. כך תיאר את חקירתו:
        החוקר שאל אותי: "למה זרקת אבנים?" עניתי לו שלא עשיתי את זה. הורידו לי את כיסוי העיניים וראיתי שוטר ולידו אדם רעול פנים בלבוש אזרחי. השוטר אמר לי לחתום על דף שהיה כתוב בעברית. אמרתי לו שאני לא יכול לחתום על שום דף. השוטר אמר לי: "בסדר". הוא קשר מחדש את הכיסוי על העיניים שלי. אחר כך החוקרים התחילו להרביץ לי. הם הכו אותי בכל הגוף עם הידיים שלהם, ואני חושב שגם עם אלה מגומי. כאב לי מאוד ובכיתי. אחרי זמן קצר הגיע מישהו ואמר לי להפסיק לבכות ושאבא שלי יבוא עוד מעט כדי לקחת אותי. הם הפסיקו להרביץ לי.

    ג'אבר שוחרר בלי תנאים בכניסה להתנחלות מעלה זיתים בראס אל-עמוד, כשעה לאחר שנלקח. בני משפחתו חיכו לו במקום, לאחר שביררו עם נציגי המשטרה היכן ישוחרר. הוא נלקח על-ידי אביו לחדר המיון בבית החולים הדסה הר הצופים, שם אובחנו בו כמה חבלות חיצוניות. לדבריו, מאז האירוע הוא מתעורר בלילות מסיוטים.

    שלושה ימים לאחר האירוע הגיש אביו של ג'אבר תלונה במח"ש. ב-13.3.12 מסרה מח”ש לבצלם כי התיק נסגר ללא חקירה בשל חוסר עניין לציבור. בצלם ביקש ממח”ש לצלם את התיק כדי לבחון אפשרות לערער על החלטה זו.

    לסגירה >>
  • .9

    וידאו: מעצרו של ג'אבר תועד במצלמת אבטחה של מבנה סמוך

    לסגירה >>