מצב זכויות האדם בשטחים 2011

מצב זכויות האדם בשטחים 2011
01. המחיר בנפש
  • .1

    פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים

    המפגין מוסטפא א-תמימי, שניות לאחר שחייל ירה רימון גז ישירות על גופו מתוך ג'יפ ממוגן והרג אותו. צילום: חיים שוורצנברג, הכפר א-נבי סאלח, 9.12.11

    מ-1.1.11 ועד 31.12.11 הרגו כוחות הביטחון הישראליים 115 פלסטינים, בהם 18 קטינים מתחת לגיל 18.

    105 פלסטינים נהרגו ברצועת עזה:

    37 מהם לא השתתפו בלחימה, 49 השתתפו בלחימה, 14 היו יעד להתנקשות ולגבי ארבעה אנשים נוספים לא ידוע לבצלם אם השתתפו בלחימה. נוסף על כך, נהרג שוטר פלסטיני בעת ששהה בבניין ששייך לחיל הים של החמאס.

    19 מההרוגים נורו בסמוך לגדר המערכת, מתוכם 11 שלא השתתפו בלחימה. כמו כן, נהרגו באזור זה מירי כוחות הביטחון שני אזרחים מצרים שלא השתתפו בלחימה.

    במסגרת מבצעי התנקשות שביצעה ישראל נהרגו 18 פלסטינים – 14 מתוכם היו יעד להתנקשות וארבעה היו עוברי אורח.

    82 פלסטינים נהרגו בהפצצות מהאוויר (נתון זה כולל גם ארבעה פלסטינים שנהרגו בסמוך לגדר המערכת ואת כל הפלסטינים שנהרגו במסגרת מבצעי ההתנקשות). מתוכם, 20 פלסטינים לא השתתפו בלחימה.

    פלסטינים שנהרגו ברצועת עזה
     20112010
    לא השתתפו בלחימה3718
    השתתפו בלחימה4946
    שוטרים פלסטינים10
    היוו יעד להתנקשות142
    לא ידוע42
    סה"כ10568

    בגדה המערבית לא מתקיים מצב קבוע של לחימה ולכן בצלם אינו מתייחס לשאלת השתתפותם בלחימה של פלסטינים שנהרגו.

    מ-1.1.11 ועד 31.12.11 הרגו כוחות הביטחון עשרה פלסטינים בגדה המערבית:

    אחד נפגע במהלך חילופי אש עם חיילים, שניים נורו לאחר שככל הנראה ניסו לתקוף חיילים במחסום, ארבעה נורו במהלך פעולות מעצר, אחד נורה כשנהג במכוניתו, אחד נהרג מירי חיילים לאחר שפלסטינים יידו עליהם אבנים, ואחד נהרג לאחר שחייל ירה בראשו רימון גז מטווח קצר בזמן שיידה אבנים. בנוסף, קטין פלסטיני תושב מזרח ירושלים נהרג בזמן עימותים עם כוחות הביטחון ועם מאבטחי ההתנחלות היהודית בסילוואן. זהות היורה אינה ידועה.

    לסגירה >>
  • .2

    אזרחים ישראלים וזרים שנהרגו בידי פלסטינים

    מתנדבי זק”א ליד בית משפחת פוגל לאחר שפלסטינים הרגו את שני ההורים ושלושה מילדיהם בירי ובדקירות סכין. צילום: ניר אליאס, רויטרס, 13.3.11
    מ-1.1.11 ועד 31.12.11 הרגו פלסטינים 11 אזרחים ישראלים.

    שמונה אזרחים ישראלים נהרגו בגדה המערבית:

    חמישה בני משפחה אחת – שני הורים, ילדם בן ה-11, ילדם בן הארבע ותינוקת בת פחות משנה – נדקרו ונורו למוות בידי פלסטינים בביתם שבהתנחלות איתמר. אזרח אחד נורה בידי שוטרים פלסטינים כאשר נכנס, בלי תיאום מראש עם הצבא, למתחם קבר יוסף בשכם שבשליטת הרשות הפלסטינית. שני אזרחים נוספים – אב ובנו התינוק, בן פחות משנה – נהרגו לאחר שפלסטינים יידו אבנים על הרכב שבו נסעו בכביש 60.

    מלבד זאת, אזרח ישראלי נורה למוות במחנה הפליטים ג'נין. זהות היורה והרקע למעשה טרם התבררו.

    שלושה אזרחים ישראלים נהרגו בידי פלסטינים בתוך שטח ישראל:

    שניים נהרגו – אחד בבאר שבע ואחד באשקלון – מפגיעת רקטות שירו פלסטינים מרצועת עזה. קטין בן 16 נהרג מפגיעת טיל נ"ט שנורה מתוך רצועת עזה לעבר אוטובוס בתחומי המועצה האזורית שער הנגב.

    נוסף על כך, נהרגו שישה אזרחים ישראלים ואיש כוחות ביטחון אחד בפיגוע באזור אילת, שזהות מבצעיו טרם פורסמה. במהלך חילופי האש באותו אירוע נהרגו גם כמה אנשים שזהותם אינה ידועה לבצלם, בהם, ככל הנראה, חלק ממבצעי הפיגוע. באירוע זה נהרג גם חייל אחד כתוצאה מירי שגוי של כוחות הביטחון. חייל נוסף נהרג במהלך חילופי אש עם פלסטינים על גבול עזה, גם הוא כתוצאה מירי שגוי של כוחות הביטחון.

    שני אזרחים זרים נהרגו:

    אחד נחטף ונתלה בידי אזרחים פלסטינים ברצועת עזה. השנייה נהרגה מפיצוץ מטען חבלה בירושלים.

    לסגירה >>
  • .3

    פלסטינים שנהרגו בידי אזרחים ישראלים

    מוראד אל-ג'ולאני, שנפצע כשהוא וחברו חוסאם א-רווידי הותקפו על-ידי נער ברחוב הלל בירושלים ב-11.2.11. חוסם א-רווידי מת כתוצאה מהתקיפה. צילום: עאמר עארורי, בצלם

    שני פלסטינים נהרגו מירי מתנחלים בגדה המערבית. בשני המקרים הגיעו המתנחלים לסביבת יישובים פלסטיניים, והירי בוצע, ככל הנראה, לאחר שיודו לעברם אבנים. פלסטיני נוסף, תושב מזרח ירושלים, נדקר למוות במרכז העיר ירושלים בידי אזרח ישראלי.

    לסגירה >>
  • .4

    שינוי במדיניות החקירות

    בני משפחתו של יאסר א-טמייזי, שנהרג ב- 13.1.09 במחסום תרקומיא, מחזיקים את תמונתו. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 31.8.10.

    מדיניות החקירות במהלך האינתיפאדה השנייה

    בתחילת האינתיפאדה השנייה הודיעה הפרקליטות הצבאית כי, בניגוד לעבר, לא תיפתח חקירת מצ"ח באופן אוטומטי במקרים שבהם חיילים הרגו אזרח פלסטיני. במקום זאת, נקבע כי היחידה שהייתה אחראית למותו של אזרח פלסטיני תערוך תחקיר מבצעי. ממצאי התחקיר יועברו לפרקליט הצבאי הראשי, ואלה – יחד עם מידע נוסף שיובא לידיעתו – ישמשו אותו בבואו להחליט אם לפתוח בחקירה פלילית של אותו מקרה.

    אפריל 2011: מדיניות חקירות חדשה

    באוקטובר 2003 הגישו בצלם והאגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"ץ, בדרישה שהפרקליטות הצבאית תורה על חקירת מצ"ח בכל מקרה שבו חיילים הרגו פלסטיני שלא השתתף בלחימה. בין השאר טענו הארגונים כי יש לדחות את הטענה שלפיה המציאות בשטחים היא "סכסוך מזוין" – וכי חלק ניכר מפעולות הצבא בשטחים הן פעולות שיטור רגילות. זאת ועוד, המשפט הבינלאומי קובע כללים החלים גם בעת סכסוך מזוין, ומורים באילו נסיבות מותר לפתוח באש, באילו כלי נשק מותר להשתמש ועוד. על פי כללים אלה, ייתכנו אמנם מצבים שבהם הריגתו של אדם שלא השתתף בלחימה לא תיחשב להפרה של החוק. ואולם מחובתה של הפרקליטות הצבאית – האחראית לדאוג לכך שהצבא יפעל בהתאם לחוק – להורות על חקירות פליליות כדי לבחון אם הצבא התנהל בהתאם לכללים אלה.

    באפריל 2011, בטרם ניתן פסק הדין בעתירה, הודיעה פרקליטות המדינה לבג"ץ כי בשל הרגיעה היחסית במצב הביטחוני בגדה המערבית הוחלט לשנות את מדיניות החקירות. לפי ההודעה, "כל מקרה בו ייהרג אזרח מעתה ואילך, כתוצאה מפעולה של כוחות צה"ל באיו"ש יביא לפתיחה מיידית בחקירת מצ"ח (דוגמת אירועים של מוות אגב הפרות סדר ואירועי התפרעות במחסומים)". במקרים שבהם אזרח נהרג בפעילות "בעלת אופי לחימתי של ממש (לדוגמא, אירועים בהם התנהלו חילופי אש, מהם נפגע אזרח שלא היה מעורב בלחימה)", תמשיך הפרקליטות הצבאית במדיניות הקודמת. שינוי זה חל בגדה המערבית בלבד, בעוד שברצועת עזה נותרה על כנה המדיניות הקודמת. המדינה הדגישה בתשובתה כי לתפיסתה עדיין מתקיים סכסוך מזוין בגדה המערבית, ולכן "ככל שיחולו שינויים במציאות הביטחונית השוררת באיו"ש, תיתכן חזרה למדיניות החקירות הקודמת".

    בעקבות הודעה זו דחה בית המשפט את העתירה. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, קבעה כי נקודת המוצא לדיון בנושא חקירות מקרי מוות היא "מרכזיותה וחשיבותה של ההגנה על הזכות לחיים... גם בעת התרחשותה של התנגשות אלימה, חלים כללים המחייבים את הכוחות הלוחמים לכבד חיי אדם וככל הניתן לכבד את זכויותיהם הבסיסיות של האזרחים שאינם מעורבים בלחימה". השופטת בייניש הדגישה כי "לעצם החקירה השלכה על ההגנה על הזכות לחיים – החקירה מאפשרת בראש ובראשונה העמדה לדין במקרים המתאימים, והטלת אחריות על החורגים מהדין. מעבר לכך, חקירה פלילית פועלת לשמירת הרכיב הצופה פני עתיד של החובה להגן על החיים, בכך שהיא מרתיעה פוגעים עתידיים, מונעת זילות היחס לזכות לחיים ותורמת לאווירה של קיום שלטון החוק".

    לסגירה >>
  • .5

    ביקורת: המדיניות החדשה תלויה בדבר

    אילוסטרציה. צילום: דוויד פריצ'רד

    בצלם מברך על השינוי במדיניות. ואולם המדיניות החדשה מבוססת על הנסיבות בשטח ועל הרגיעה היחסית בגדה, ולא על שינוי בתפיסה העקרונית בנוגע לחובה לחקור הרג של אזרחים, גם בעתות לחימה. כפי שנאמר בהודעה, אם ישתנו הנסיבות תחזור הפרקליטות הצבאית למדיניות שנקטה במהלך האינתיפאדה השנייה, ולכן אין בהודעת הפרקליטות כדי להבטיח את קיום חובותיה החוקיות של ישראל.

    בעיה נוספת טמונה בכוונת הפרקליטות הצבאית להמשיך ולהסתמך על ממצאי התחקיר המבצעי לצורך ההכרעה אם לפתוח בחקירה במקרים שבהם נהרגו אזרחים במהלך אירועי לחימה בגדה המערבית, ובכל המקרים שהתרחשו ברצועת עזה. התחקיר המבצעי אינו הכלי המתאים לבחינת הצורך בפתיחת חקירה פלילית. ראשית, התחקיר הוא סיכום של דברי החיילים המעורבים באירוע – אשר יאלצו לשאת באחריות אם יימצא שמי מהם פעל בניגוד לדין – וככזה, אמינותו פחותה. שנית, התחקיר נעשה על ידי אנשי צבא שלא הוכשרו לערוך חקירות. שלישית, התחקיר נועד להפיק לקחים לצורך שיפור העבודה המבצעית, ולא לבדוק את מידת האחריות הפלילית של החיילים המעורבים באירוע.

    כאמור, בשאר המקרים אמורה להיפתח חקירת מצ"ח בלי קשר לממצאי התחקיר המבצעי. ואולם על פי הודעות דובר צה"ל ופרסומים בתקשורת, ממשיך הצבא לערוך תחקירים מבצעיים בכל מקרה שבו חיילים הרגו פלסטינים – זאת עוד לפני שחוקרי מצ"ח הספיקו להגיע למקום האירוע ולחקור את החיילים ועדים נוספים. סדר דברים זה עלול לסכל את החקירה, מאחר שבמסגרת התחקיר החיילים המעורבים מוסרים במשותף את גרסתם למה שהתרחש באירוע, ובכך מתאפשר תיאום גרסאות. יתרה מזאת, עורכי התחקיר מורשים לבצע פעולות חקירה נוספות – ובהן איסוף ראיות בשטח, בדיקת כלי הנשק ועוד – פעולות העלולות לשבש את חקירת מצ"ח. נוסף על כך, עם סיום התחקיר מתפרסמים ממצאיו, ואלה עלולים להשפיע על חוקרי מצ"ח.

    לסגירה >>
  • .6

    חוסר אחריות: היעדר דין וחשבון על מקרי מוות

    הפרקליטות הצבאית מעבירה לבצלם מידע חלקי בלבד על טיפולה במקרים פרטניים שהארגון העביר אליה, וגם מידע זה הועבר רק לאחר פניות חוזרות ונשנות.

    נתונים חלקיים אלה מעידים על היעדר מתן דין וחשבון במקרים שבהם חיילים הרגו פלסטינים. מאז תחילת האינתיפאדה השנייה ועד אפריל 2011, אז שונתה מדיניות החקירה, פנה בצלם לפרקליטות הצבאית בדרישה לפתוח בחקירת מצ"ח בנוגע ל-304 מקרים שבהם חיילים הרגו פלסטינים. מתוך פניות אלה, הורתה הפרקליטות הצבאית על חקירה ב-73 מקרים בלבד. עד עתה, ככל הידוע לבצלם, תשע חקירות הובילו לכתבי אישום, ו-23 מהחקירות נסגרו בלא שננקטו צעדים כלשהם נגד החיילים. ב-27 תיקים נוספים הסתיימה חקירת מצ"ח והם ממתינים להכרעת הפרקליטות ו-14 תיקים עדיין בחקירה. באשר לשאר המקרים, נמסר לבצלם כי ב-168 מהם לא תיפתח חקירה, וב-44 תיקים עדיין לא החליטה הפרקליטות אם לפתוח בחקירה. בנוגע ל-14 תיקים נוספים, מסרה הפרקליטות לבצלם כי אלה לא אותרו, וחמישה תיקים אחרים הועברו לרשויות חקירה אחרות.

    בנוסף, מאז שינוי המדיניות ועד סוף 2011, נפתחו חקירות מצ"ח בכל ארבעת המקרים שאירעו בגדה המערבית. ככל הידוע לבצלם, חקירות אלה עדיין מתנהלות.

    לסגירה >>
  • .7

    טחנות הצדק לא טוחנות: הטיפול במקרה הריגתו של אזרח פלסטיני לא חמוש

    פיראס קסקס עם אשתו ואחת מבנותיהם. התמונה באדיבות המשפחה

    פיראס קסקס, בן 32, נהרג ב-2.12.07 מירי חיילים בשכונת א-טירה ברמאללה. קסקס, תושב הכפר בתיר שבאזור בית לחם, הגיע עם משפחתו לביקור בבית קרוביו בא-טירה. לפי המידע שבידי בצלם, בשעות הצהריים של אותו יום טייל קסקס עם שני גיסיו בשטח פתוח הסמוך לבתי השכונה. השלושה הבחינו בקבוצת חיילים במרחק של כ-500 מטרים מהם, בקו אווירי. מעדויות שגבה בצלם משני גיסיו של קסקס, עולה כי החיילים פתחו באש חיה לעבר השלושה, ללא כל אזהרה מוקדמת, ועל אף שהשלושה לא היו חמושים ולא עשו דבר שיכול היה לסכן את החיילים. קסקס נפגע מקליע שחדר לגבו ויצא מבטנו. גיסיו פינו אותו לבית החולים ברמאללה, שם מת מפצעיו.
    בצלם פנה לפרקליטות הצבאית פעמים אחדות בדרישה כי תורה על חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות הריגתו של קסקס. רק כשנה לאחר האירוע נפתחה חקירה. בצלם סייע למצ"ח בתיאום גביית עדויותיהם של שני קרובי משפחתו של קסקס והעביר לחוקרים חומר רלוונטי שהיה ברשותו.
    ככל הידוע לבצלם, החקירה בתיק הסתיימה באפריל 2009, וב-27.5.09 הועבר תיק החקירה לבחינת הפרקליטות לעניינים מבצעיים. למרות פניות חוזרות ונשנות של בצלם אל הפרקליטות בדרישה שתכריע בתיק, לא התקבלה כל החלטה, עד שבפברואר 2011 הגיש בצלם עתירה לבג"ץ, באמצעות עו"ד גבי לסקי. לאחר הגשת העתירה, העבירה הפרקליטות הצבאית את הטיפול בתיק לפרקליטות המדינה, בטענה שחוק השיפוט הצבאי אינו חל עוד על המעורבים באירוע, שכן הם היו חיילי מילואים ומאז האירוע חלף זמן רב.
    פרקליטות המדינה הודיעה לבג"ץ כי קיבלה את התיק לטיפולה רק ב-7.3.11, ובית המשפט נתן לה ארכה של חודשיים כדי לבחון את חומר החקירה. לאחר מכן קיבלה הפרקליטות, לבקשתה, שתי ארכות נוספות לשם ביצוע השלמות חקירה.
    באוגוסט 2011 הודיעה פרקליטות המדינה לבית המשפט כי לאחר בחינת חומר החקירה בתיק הריגתו של פיראס קסקס, הוחלט להעמיד לדין את הקצין שהיה אחראי להריגתו, בכפוף לשימוע שאמור להיערך לקצין במהלך חודש נובמבר. הפרקליטות לא מסרה מה יהיו סעיפי האישום נגדו.
    בינואר 2012, יותר מארבע שנים לאחר האירוע, הודיעה פרקליטות המדינה לבג"ץ כי בעקבות השימוע הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד הקצין וכי הוחלט לסגור את התיק. במכתב שצורף להודעת המדינה, כתבה עו"ד רקפת (סגל) מוהר מפרקליטות מחוז מרכז כי אמנם הירי לא תאם את הוראות הפתיחה באש, אולם "מדובר היה בסיטואציה מבצעית ייחודית, שבמסגרתה חשו החיילים… בסכנה ממשית". מסקנת הפרקליטות הייתה "שגם אם ההוראה לירות היתה שגויה, אין היא עולה כדי רשלנות". נוסף על כך נמסר כי "קיים חסר ראייתי משמעותי, הנוגע ליכולת להוכיח את הקשר הסיבתי בין הירי למותו הנטען של פיראס קסקס".
    בצלם מתכוון להגיש ערר נגד החלטה זו של פרקליטות המדינה.

    לסגירה >>
  • .8

    טעות בזיהוי? חיילים ירו למוות בעומר אל-קוואסמה במיטתו

    עומר אל-קוואסמה. התמונה באדיבות המשפחה

    עומר אל-קוואסמה, בן 66, גר עם אשתו ובנו בשכונת א-שיח' בחברון. בקומה מתחתם גר ואאיל אל-ביטאר – פעיל חמאס שהוגדר כמבוקש על-ידי הצבא. אל-ביטאר שוחרר מהכלא של הרשות הפלסטינית ב-6.1.11.

    למחרת שחרורו, ב-7.1.11, בסביבות השעה 3:45 לפנות בוקר, פרצו חיילים לבית משפחת אל-קוואסמה והגיעו עד לפתח חדר השינה בלי שבני הבית יחושו בנוכחותם. שני חיילים ירו למוות בעומר אל-קוואסמה. מתחקיר שערך בצלם עולה כי הוא נורה כשהוא שוכב במיטתו. על פי הדו"ח הרפואי, אל-קוואסמה נפגע מיריות בראשו, באזור החזה ובגפיים.

    אשתו של אל-קוואסמה מסרה לבצלם כי מיד לאחר הירי הורה לה אחד החיילים להציג בפניו את תעודת הזהות של בעלה ושאל אותה האם זה אינו ביתו של ואאיל אל-ביטאר. לאחר מכן עצרו החיילים את אל-ביטאר מחוץ לביתו, ללא כל התנגדות מצדו. באותה פעולה עצרו החיילים ארבעה פעילי חמאס נוספים, שאף הם שוחררו יום קודם לכן ממאסר בכלא של הרשות.

    בהודעת דובר צה"ל שפורסמה ביום האירוע נמסר כי "במהלך מעצר מבוקשים הלילה, נהרג פלסטיני ששהה בביתו של אחד המחבלים". זאת אף על פי שעומר אל-קוואסמה נהרג בתוך ביתו שלו. בהודעה נוספת שפרסם דובר צה"ל ב-19.1.11 הובאו ממצאי התחקיר המבצעי שנערך בנוגע לאירוע. בתחקיר נקבע כי "הירי הראשוני לעבר האזרח בוצע בעקבות תנועה מפתיעה ומחשידה שביצע וגרמה לחייל לחוש בסכנת חיים, בפרט על רקע המידע שהיה ברשות הכוח ביחס לפעולותיו ומסוכנותו של וואל ביטאר, פעיל חמא"ס בכיר, אשר היה יעד המעצר ושהה במבנה". דובר צה"ל הביע צער על מותו של עומר אל-קוואסמה אך הדגיש כי הירי נעשה על פי הוראות הפתיחה באש. עם זאת החליט אלוף הפיקוד שלא להאריך את שירות הקבע של אחד משני החיילים שירו באל-קוואסמה.

    צעד זה אינו מספיק ומצביע על זלזול מחפיר בחיי אדם. מהשתלשלות האירועים ומתגובות דובר צה"ל עולה כי החיילים נכנסו לדירתו של אל-קוואסמה בטעות. גם אם סברו החיילים שאל-קוואסמה הוא האדם שאותו ביקשו לעצור, וגם אם עשה תנועה חשודה כלשהי, עדיין אין בכך כדי להצדיק ירי מאסיבי לעברו במטרה להרגו. בהתחשב בעובדה שבביתו נכחו באותו רגע חיילים רבים, ניתן היה למנוע את הסכנה – אם אכן הייתה כזו – בדרכים אחרות.

    בצלם פנה לפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים בדרישה לחקור את מותו של עומר אל-קוואסמה. בינואר 2012, שנה לאחר האירוע, הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי כבר כשבועיים לאחר האירוע הוחלט שלא לפתוח בחקירת מצ"ח וכי "עדכון בנושא יישלח בהמשך".

    לסגירה >>
  • .9

    חיילים ירו למוות בשני צעירים במחנה הפליטים קלנדיה

    מועתסם עדוואן. התמונה באדיבות המשפחה

    ב-1.8.11, בסביבות השעה 1:30 בלילה, נכנסו חיילים למחנה הפליטים קלנדיה מכיוון צפון-מזרח למטרת "מבצע שגרתי למעצר מבוקשים", כלשון דובר צה"ל. מכיוון שהיה זה הערב הראשון של חודש הרמדאן, היו רבים מתושבי המחנה ערים, ועסקו בהכנות לקראת הארוחה שלפני תחילת הצום. במהלך הפעולה עצרו החיילים שלושה מתושבי המחנה, בהם שני קטינים. קבוצות של צעירים יידו אבנים לעבר החיילים, ואלה הגיבו בירי גז מדמיע ורימוני הלם.

    על פי תחקיר שערך בצלם, לקראת השעה 3:00 לפנות בוקר החלו חלק מהחיילים לצאת מהמחנה. כמה מתושבי המחנה עמדו בפתח בתיהם, במרחק של כ-50 מטרים מהחיילים. קבוצת צעירים יידתה אבנים על החיילים והפעם הגיבו החיילים בירי חי ובירי אינטנסיבי של גז מדמיע. שלושה צעירים שהיו ברחוב באותה שעה נפגעו מהירי:

    • מועתסם עדוואן, בן 22, עמד בפתח ביתו ונפגע בראשו ובחזהו. ככל הנראה, עדוואן מת במקום.
    • עלי ח'ליפה, בן 25, נפגע בבטנו ומת מפצעיו בבית החולים.
    • מאאמון איבראהים, בן 24, נפצע פצעים קלים מרסיסים.

    מיד לאחר האירוע נערך תחקיר מבצעי בהשתתפות החיילים שהיו מעורבים בו. במקביל, ובהתאם למדיניות החדשה שהנהיגה הפרקליטות באפריל 2011, נפתחה גם חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות מותם של עלי ח'ליפה ומועתסם עדוואן. במסגרת החקירה נגבתה, רק בחודש נובמבר, עדותו של הפצוע מאאמון איבראהים. ככל הידוע לבצלם, חקירה זו טרם הסתיימה.

    לסגירה >>
  • .10

    חמאס מיקם מחסני תחמושת בלב אוכלוסייה אזרחית בעזה; הצבא הפציץ את המחסנים והרג ופצע אזרחים, בהם ילדים

    העד מקדאד זעלאן בבית המשפחה שנפגע בהפצצה בעזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 9.12.11

    ב-9.12.11, מעט אחרי השעה 2:00 בלילה, ירה כלי טיס של חיל האוויר שני טילים אל מתחם השייך לזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, מצפון-מערב לעיר עזה. לאחר כדקה נורה על המתחם טיל נוסף שגרם לפיצוץ גדול ולשריפה. עוצמתו הרבה של הפיצוץ נבעה ככל הנראה מפיצוצי משנה של תחמושת שאוחסנה בתוך המתחם. על פי המידע שבידי בצלם, זמן קצר לפני התקיפה נורו מאזור זה רקטות לעבר ישראל.

    הטילים ופיצוצי המשנה פגעו בבתים הסמוכים למתחם. אחד הבתים, המרוחק ממנו שני מטרים בלבד, קרס על יושביו. אבי המשפחה, בהג'ת א-זעלאן, בן 37, נפגע קשה ומת בתוך זמן קצר. בנו רמדאן, בן העשר, נפצע אנושות ומת מפצעיו בשעות הערב של אותו יום – ובן נוסף, יוסף, בן שמונה, נפצע קשה. בתים נוספים בקרבת המתחם נפגעו גם הם ואחד מהם אף נהרס. כך תיאר אחיינו של בהג'ת זעלאן, מקדאד א-זעלאן בן 19, שביתו צמוד לבית שקרס, את שהתרחש באירוע:

        [...] שמעתי את הדוד שלי בהג'ת אומר: מקדאד, לך לילדים. קפצתי מיד מעל הגדר שמפרידה בין הבית שלנו לבית של דוד בהג'ת. [מתחת להריסות] בהג'ת חיבק את הבן התינוק שלו אחמד ואת אשתו סעדה. סעדה צעקה לי "תציל את אחמד". אחמד היה מתחת להריסות. הוצאתי אותו ויצאתי משם [...] חזרתי אל סעדה כדי להוציא אותה מתחת להריסות, ותוך כדי היה פיצוץ שלישי שהרעיד את כל האזור. ההריסות כיסו אותי ואת סעדה. התחלתי לחפש את בני הדודים שלי בחדר הסמוך ואז מצאתי את רמדאן (בן עשר) ויוסף (בן שמונה), מעולפים מהעשן של הטילים וההריסות. מצאתי גם את רימא (בת שלוש) בפינה של החדר, יושבת מכווצת מפחד. אימאן (בת חמש) ישנה ולא נפגעה וקלטתי שהיא בחיים. חזרתי עוד פעם כדי להרים את סעדה מתחת להריסות ואז ראיתי שדודי בהג'ת בחיים. הוא אמר לי "אתה אחראי לבנים שלי". הרמתי את פלג גופו העליון, הנחתי אותו בחיקי והתחלתי להרים את ההריסות סביבו, אבל לא הצלחתי. אחרי כן התחלתי ללחוץ על החזה שלו כדי לעזור לו לנשום, ואז הרמתי את ההריסות מסביבו והנחתי אותו בצד, עד שהוא נפטר.

    זמן קצר לאחר האירוע פרסם דובר צה"ל הודעה ולפיה חיל האוויר פגע במטרות ברצועת עזה. כמה שעות מאוחר יותר, הבהיר דובר צה"ל כי "פיצוצים נוספים שנגרמו, נגרמו כתוצאה מנוכחות אמצעי לחימה שאוחסנו בקרבת מוקדי פעילות טרור שהותקפו. צה"ל מצר על הפגיעה בבלתי מעורבים אך חוזר ומדגיש כי האחריות היא על ארגון הטרור חמא"ס, שבוחר לפעול מלב האוכלוסייה האזרחית ומשתמש בה כ'מגן אנושי'".

    יומיים לאחר תקיפה זו, ב-11.12.11 לפנות בוקר, שב הצבא ותקף מבנה בשכונת א-זייתון שבתוך העיר עזה, ששימש גם הוא, ככל הנראה, לאחסון תחמושת. בעקבות פגיעת הטיל במבנה התרחשו כמה פיצוצי משנה שגרמו לפגיעה קשה בבניין מגורים הצמוד אליו. כתוצאה מכך נפצעה קשה סונדוס בדוואן, בת 11, ואביה נפצע קל. דובר צה"ל פרסם ב-12.12.11 סרט המראה את רגע התקיפה ואת פיצוצי המשנה. בסרט נראה הבניין שהותקף, ובצמוד לו ביתה של משפחת בדוואן. בהודעה המלווה את הסרט נאמר כי "בצה"ל מדגישים כי חומרים אלו מוכיחים כיצד ארגון הטרור חמאס בוחר לפעול מלב האוכלוסייה האזרחית בעזה, ומשתמש בה כ'מגן אנושי'".
     
    אחסון תחמושת בלב אוכלוסייה אזרחית ושיגור רקטות מאזורים כאלה אינם חוקיים והם מסכנים את האזרחים החיים בהם. זאת, הן בשל הסכנה שהתחמושת תתפוצץ והן מכיוון שמתחמים המשמשים לאחסון תחמושת נחשבים למטרה צבאית לגיטימית, ולפיכך חשופים להתקפה. במקמו את התחמושת בלב אוכלוסייה אזרחית הפר חמאס את העיקרון הבסיסי במשפט ההומניטארי הבינלאומי, ולפיו חובה לשמור על האזרחים מחוץ למעגל הלחימה.

    עם זאת, העובדה שחמאס הפר את כללי המשפט הבינלאומי ומיקם מבנים עם תחמושת בתוך שכונת מגורים אינה מקנה לישראל זכות אוטומטית להפציצם. מתקנים אלה נחשבים אמנם למטרה צבאית לגיטימית, אולם על ישראל מוטלת חובה להימנע ככל הניתן מפגיעה באזרחים. לפיכך, היא רשאית לפגוע במטרות כאלה רק לאחר שנקטה את כל האמצעים הנדרשים כדי למזער ככל האפשר את הפגיעה באזרחים, ובכלל זה, להזהירם לפני הפצצה כדי לאפשר להם לעזוב את המקום. הבחירה להפציץ דווקא באמצע הלילה, כאשר סביר להניח שהתושבים נמצאים בבתיהם, מגבירה את הסיכוי לפגיעה באזרחים. בסרט שפרסם דובר צה"ל המתעד את התקיפה השנייה, ניתן לראות בבירור מבנה אזרחי הצמוד למטרה שהפציץ חיל האוויר. לפיכך, לא ניתן לטעון שהצבא לא ידע על הימצאות אזרחים באזור.

    בצלם פנה לפרקליטות הצבאית בדרישה להורות על חקירת הנסיבות של שני האירועים.

    לסגירה >>
  • .11

    עונש מוות ברצועת עזה

    הוצאה להורג ברשות הפלסטינית. צילום: רויטרס, 13.1.2001

    מתחילת ינואר 2011 ועד סוף דצמבר 2011 בתי המשפט של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית דנו אדם אחד למוות, ובתי המשפט של חמאס ברצועת עזה דנו למוות שמונה בני אדם. אחד מהם, אזרח ישראלי, נידון למוות שלא בפניו. בתקופה זו הוציאה ממשלת חמאס להורג שלושה בני אדם: מוחמד אחמד אבו קניס, בן 51, ובנו ראמי, בן 22, הורשעו ב-29.11.04 בבית משפט השלום בעזה בשיתוף פעולה עם ישראל ובגרימת מותם של פלסטינים והוצאו להורג בתלייה. עבד אל-כרים מוחמד עבד שריר, בן 35, הורשע ב- 29.10.10 בשיתוף פעולה עם ישראל והוצא להורג בידי כיתת יורים.
    מאז הקמת הרשות הפלסטינית בשנת 1995 נידונו למוות 71 בני אדם בבתי המשפט שלה, בעבירות של שיתוף פעולה עם ישראל, של בגידה ושל רצח. מאז השתלט על רצועת עזה ביוני 2007 דן חמאס 27 בני אדם נוספים למוות בגין עבירות דומות.

    לפי החוק הפלסטיני, יישום של גזר דין מוות מחייב אישור של נשיא הרשות הפלסטינית. מחמוד עבאס סירב לאשר הוצאות להורג, ולפיכך לא הוצא איש להורג בגדה המערבית מאז כניסתו לתפקיד בינואר 2005. עד אז הוצאו להורג בידי הרשות הפלסטינית 13 בני אדם שנידונו למוות. ברצועת עזה חידש שלטון חמאס בשנת 2010 את ההוצאות להורג בטענה שתוקף כהונתו של עבאס פג, ולכן ממשלת חמאס אינה מכירה בו כנשיא ואינה נדרשת לאישורו. מאז ועד סוף שנת 2011 הוצאו להורג ברצועה שמונה נידונים למוות.

    מעבר לכך, מתוך כלל המקרים שבהם נידונו אנשים למוות בגדה המערבית וברצועת עזה, הומר בשני מקרים עונש המוות במאסר, ובחמישה מקרים נוספים שוחררו האסירים. שמונה נידונים למוות נרצחו בתוך בתי הכלא ושלושה נוספים נרצחו לאחר שנמלטו מהכלא במהלך מבצע "עופרת יצוקה". חמישה נידונים למוות נוספים נמלטו מהכלא, שישה נשפטו שלא בפניהם ואינם עצורים ובנוגע לשניים נוספים לא ידוע לבצלם היכן הם מוחזקים.

    כיום מוחזקים בבתי הכלא של הרשות ושל חמאס 47 בני אדם שנידונו למוות ואשר חיים בחוסר ודאות לגבי גורלם. תשעה מהם נמצאים בבתי כלא בגדה המערבית והשאר ברצועת עזה.
    בצלם מגנה את השימוש בעונש מוות, אשר אינו מוסרי ומהווה הפרה של הזכות לחיים. לעונש כזה אין מקום בספר החוקים, יהיו הנסיבות אשר יהיו. על הרשות הפלסטינית ועל ממשלת חמאס למחוק את עונש המוות מספר החוקים שלהן. עד אז, על שלטון חמאס להימנע מביצוע ההוצאות להורג.

    לסגירה >>