23.2.11: ח'דר עדנאן הפסיק את שביתת הרעב לאחר שהמדינה הבטיחה לא להאריך את מעצרו

פורסם: 
23.2.12

ב-21.2.12, שעות ספורות לפני הדיון בבית המשפט, מסרה פרקליטות המדינה כי מעצרו המנהלי של ח'דר עדנאן לא יוארך לאחר שתוקפו של צו המעצר המנהלי הנוכחי יפוג, בכפוף לכך שלא יתגלה עד אז מידע מודיעיני חדש שיעיד על סכנה הנשקפת ממנו. בעקבות הודעה זו, הפסיק עדנאן את שביתת הרעב שבה החל ב-18.12. 11, יום לאחר שנעצר בביתו בכפר ערבא שבאיזור ג'נין), במחאה על האופן בו נעצר ונחקר. עדנאן שבת רעב במשך 66 יום. מדיווחים בתקשורת וממידע שפרסם ארגון "רופאים לזכויות אדם – ישראל" שעקב באופן צמוד אחר מצבו של עדנאן עולה כי בריאותו התדרדרה והוא השיל ממשקלו כ-30 קילוגרם. למרות זאת, הוחזק עדנאן במשך רוב תקופת אשפוזו כשהוא אזוק למיטה.

במהלך שביתת הרעב של עדנאן פנה בצלם לשר לענייני מודיעין דן מרידור, לשר הביטחון אהוד ברק, ולגורמים נוספים בצבא ובשירות בתי הסוהר, בדרישה לשחרר את עדנאן או להעמידו לדין.

עדנאן הוא אחד מ-309 עצירים מנהליים פלסטינים המוחזקים בידי ישראל, לפי נתוני השב"ס, נכון ל-31.1.2012. נתונים אלו מצביעים על המשך העלייה במספר העצירים המנהליים שמחזיקה ישראל, שהחלה בשנת 2011: בינואר 2011 הוחזקו 219 פלסטינים במעצר מנהלי, ובדצמבר 2011 הגיע מספרם ל-307. על-פי נתונים אלה, נכון לסוף חודש דצמבר 2011, כ-29% מהעצורים המנהליים הוחזקו במעצר בין חצי שנה לשנה, וכ-24% נוספים – בין שנה לשנתיים. 17 עצירים הוחזקו בין שנתיים לארבע שנים וחצי ברציפות ועציר אחד הוחזק יותר מחמש שנים. 2011 היא השנה הראשונה מאז 2008 שבה חל גידול במספר העצירים המנהליים: בינואר 2008 הוחזקו 813 עצירים מנהליים, ואילו בדצמבר 2010 ירד מספרם ל-204.

לאחר הודעת הפרקליטות פורסם באמצעי התקשורת ובאינטרנט סרטון וידאו שבו נראה עדנאן כשהוא קורא לביצוע פעולות טרור. בצלם שב וקובע כי אם ישנן ראיות שעדנאן עבר על החוק, על הרשויות להעמידו לדין, במסגרת הליך משפטי הוגן שבו סעיפי האישום, חומרי החקירה, והעדויות גלויים בפני הנאשם ופרקליטיו. מעצר מנהלי הוא מעצר ללא משפט, שמטרתו המוצהרת היא למנוע מאדם לבצע פעולה העלולה לסכן את ביטחון הציבור. בניגוד להליך הפלילי, מעצר מנהלי אינו מיועד להעניש אדם על עבירה שביצע, אלא למנוע ביצוע עבירה עתידית. לכן טמונה בו, מעצם טבעו, פגיעה בזכות להליך הוגן.

לעצירים המנהליים לא נמסרת סיבת המעצר והם אינם יודעים במה הם חשודים. העציר מובא אמנם בפני שופט האמור לאשר את צו המעצר, אולם רוב החומר שמגישה התביעה חסוי.

מרבית העצירים מנהליים אינם יכולים לדעת מתי יצאו לחופשי: למרות שכל צו מעצר מוגבל לחצי שנה, אין הגבלה על מספר הפעמים שניתן להאריכו. מעצרם של כ-60% מ-307 הפלסטינים שהוחזקו במעצר מנהלי בחודש דצמבר 2011 הוארך על-ידי המפקד הצבאי לפחות פעם אחת.

במהלך השנים עצרה ישראל אלפי פלסטינים במעצר מנהלי לתקופות שנעו בין כמה חודשים לשנים אחדות. הצבא עצר גם כמה אזרחים ישראלים, בהם מתנחלי, לתקופות קצרות של כמה חודשים. בתקופות מסוימות במהלך האינתיפאדה השנייה החזיקה ישראל למעלה מאלף עצירים מנהליים.

על-פי המשפט הבינלאומי, ניתן לעצור אנשים במעצר מנהלי רק במקרים חריגים ביותר, כאמצעי אחרון שנועד למניעת סכנה שלא ניתן לסכלה באמצעים פחות פוגעניים. הדרך שבה ישראל משתמשת במעצר מנהלי עומדת בניגוד בוטה להגבלות אלה. על הצבא לשחרר את כל העצירים המנהליים או להעמידם לדין, תוך קיום משפט הוגן.