רקע על מעצר מנהלי

פורסם: 
1.1.11
עודכן: 
21.9.16

מעצר מנהלי הוא מעצר המבוצע על-סמך הוראה מנהלית בלבד, ללא הכרעה שיפוטית, ללא כתב אישום וללא משפט. על-פי המשפט הבינלאומי, מעצר כזה יכול להיחשב לחוקי בנסיבות מסוימות, אך בשל הפגיעה הקשה בזכויות להליך משפטי הוגן הטבועה באמצעי זה, ונוכח הסכנה הברורה לניצולו לרעה, הציב המשפט הבינלאומי הגבלות נוקשות על יישומו. על-פי המשפט הבינלאומי, ניתן לעצור אנשים במעצר מנהלי רק במקרים חריגים ביותר, כאמצעי אחרון שנועד למניעת סכנה שלא ניתן לסכלה באמצעים פחות פוגעניים.

הדרך שבה ישראל משתמשת במעצר מנהלי עומדת בניגוד בוטה להגבלות אלה. מעצר מנהלי בישראל מבוצע תחת מעטה כבד של חיסיון, שאינו מאפשר לעצירים להקים לעצמם הגנה ראויה, וללא הגבלת זמן. במהלך השנים החזיקה ישראל אלפי פלסטינים במעצר מנהלי ממושך, בלי להעמידם לדין, בלי למסור להם מה ההאשמות נגדם ובלי לתת להם או לעורכי דינם לעיין בחומר הראיות. ישראל גם משתמשת באמצעי זה כחלופה נוחה להליך פלילי, כאשר התביעה מעדיפה שלא לחשוף את הראיות הקיימות נגד העציר, ולא כאמצעי למניעת סכנה עתידית. בכך מתעלמת מערכת המשפט הצבאית מהזכות לחירות ולהליך הוגן, מזכות הטיעון ומחזקת החפות – הגנות שמעוגנות היטב במערכת המשפט הישראלית ובמשפט הבינלאומי. 

נכון לסוף חודש יולי 2014 החזיקה ישראל 446 פלסטינים במעצר מנהלי (לנתונים מעודכנים). לאורך השנים עצרה ישראל אלפי פלסטינים במעצר מנהלי לתקופות שנעו בין כמה חודשים לכמה שנים. המספר הרב ביותר של עצירים מנהליים נרשם במהלך האינתיפאדה הראשונה. כך, ב-5 בנובמבר 1989 הוחזקו 1,794 פלסטינים במעצר מנהלי. בתחילת שנות התשעים ובאמצען נע מספר העצירים בין מאה ל-350 בכל רגע נתון, ובסופן עמד מספרם על כמה עשרות בבת אחת לכל היותר. ב-13 בדצמבר 2000, כחודשיים וחצי לאחר שפרצה האינתיפאדה השנייה, החזיקה ישראל ב-12 עצירים מנהליים פלסטינים. בחודש מארס 2002 עמד מספר העצירים המנהליים על 44.

באפריל 2002, במהלך מבצע "חומת מגן" , עצרה ישראל מאות פלסטינים במעצר מנהלי. מספרם זינק ובסוף אותה שנה הוא חצה את קו האלף. מאז, ירד מניין העצירים המנהליים ובשנים 2005-2007 הוא עמד על כ-750 בממוצע ברגע נתון. מאז נובמבר 2007 ירד מספרם בהתמדה, ובחודש דצמבר 2010 עמד המספר על 204 (נתונים מפורטים).

מנתונים חודשיים שמקבל בצלם מהשב"ס אודות מספרי הכלואים הפלסטינים עולה כי מאז חודש אוגוסט 2013 חלה עליה במספר הפלסטינים שמערכת הביטחון מחזיקה במעצר מנהלי. זאת בניגוד למגמת הירידה במספר העצירים המנהליים שהסתמנה קודם לכן. בחודש יולי 2013  עמד מספרם על 134 – המספר הנמוך ביותר מזה שנים. העלייה במספר המעצרים המנהליים הגיעה לשיאה במסגרת מבצע "שובו אחים" בעקבות החטיפה והרצח של שלושת תלמידי הישיבה, בחודשים יוני-יולי 2014. במסגרת המבצע הוצאו צווי מעצר מנהלי לכ-250 פלסטינים.

במהלך השנים עצרה ישראל במעצר מנהלי גם כמה אזרחים ישראלים, בהם מתנחלים. מדובר במקרים בודדים ורובם נעצרו לתקופות קצרות.

שלושה חוקים שונים מאפשרים לישראל להחזיק פלסטינים במעצר מנהלי:

  • חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) החל בישראל, שהחליף את ההסדר בנוגע למעצר מנהלי שהיה קבוע בתקנות שעת חירום מתקופת המנדט הבריטי . תושבי השטחים מוחזקים מכוח חוק זה רק במקרים נדירים.
  • חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, שנכנס לתוקפו בשנת 2002. במקור, נועד החוק לאפשר את החזקתם של לבנונים שהיו כלואים אז בישראל כ"קלפי מיקוח" לצורך פדיון שבויים וגופות. כיום משתמשת בו ישראל כדי לעצור ללא משפט פלסטינים תושבי רצועת עזה, שהחקיקה הצבאית הישראלית אינה חלה בה מאז ייושמה תוכנית ההתנתקות בחודש ספטמבר 2005. 

על ישראל לשחרר את כל העצירים המנהלים ולהפסיק את השימוש באמצעי זה.