חקירות מצ"ח

פורסם: 
1.1.11
עודכן: 
16.4.12

בסוף שנת 2000, זמן קצר לאחר שפרצה האינתיפאדה השנייה, שינתה הפרקליטות הצבאית את מדיניות החקירות שיישמה עד אז. לטענתה, המציאות בשטחים הפכה ל"סכסוך מזויין" ולכן אין עוד הצדקה לפתוח בחקירת מצ"ח באופן אוטומטי במקרים שבהם חיילים יהרגו פלסטינים. במקום זאת, במקרים כאלה יבוצע ביחידה תחקיר מבצעי שממצאיו יועברו לפרקליטות הצבאית. אם התחקיר וממצאים נוספים יעלו כי החיילים חרגו באופן חמור מכללי הפתיחה באש תיפתח חקירה. לגבי אירועים כמו התעללות, אלימות וביזה, בהם עולה חשד להתנהגות פלילית של חיילים, לא חל שינוי במדיניות ונקבע כי במקרים כאלה תיפתח חקירת מצ"ח עם קבלת התלונה.

באוקטובר 2003 עתרו האגודה לזכויות האזרח בישראל ובצלם לבג"ץ נגד הפרקליט הצבאי הראשי בדרישה להורות על פתיחה בחקירת מצ"ח בכל מקרה בו הרגו חיילי צה"ל אזרחים פלסטינים, שלא לקחו חלק בלחימה. במסגרת עתירה זו, הודיעה פרקליטות המדינה באפריל 2011 כי בכל הנוגע לגדה המערבית תקבע מדיניות חדשה, ומקרים שבהם חיילים יהרגו פלסטינים שלא השתתפו בלחימה ייחקרו באופן אוטומטי על ידי מצ"ח. לפי ההודעה, מדיניות זו לא תחול ברצועת עזה. בעקבות הודעה זו, דחה בג"ץ את העתירה, למרות התנגדות העותרים.

השינוי במדיניות מבורך, אולם המדינות הנוהגת עדיין מעוררת בעיות:

  1. מההודעה עולה כי השינוי מבוסס על הרגיעה שחלה בשטח ולא על שינוי עקרוני בתפיסה או על שינוי בהגדרת המציאות כ"סכסוך מזויין". אם ישתנו הנסיבות, עלולה הפרקליטות הצבאית לחזור למדיניות בה נקטה במהלך האינתיפאדה השנייה. לפיכך, ומשום שהשינוי אינו חל ברצועת עזה, אין בו די כדי להבטיח את קיום חובותיה של ישראל.
  2. הפרקליטות הצבאית עדיין מגדירה את המציאות בשטחים כ"סכסוך מזויין" באופן גורף. אמנם, חלק מהפעולות המתרחשות בשטחים מהוות פעולות לחימה, אולם חלק נכבד מהפעולות שמבצעים חיילים בשטחים – כמו מחסומים, פיזור הפגנות ומעצרים – הן פעולות שיטור רגילות שבוצעו על-ידי חיילים גם באינתיפאדה הראשונה. בכל מקרה, גם אם נקבל את הגדרת הפרקליטות, אין בכך כדי לפתור את הצבא מהחובה לחקור פגיעה באזרחים. כללי המשפט הבינלאומי אוסרים על פגיעה מכוונת באזרחים גם במסגרת "סכסוך מזוין".. בכל מקרה שבו נפגעים אזרחים במסגרת סכסוך כזה, חובה לחקור את האירוע כדי לוודא שהחיילים פעלו לפי כללים אלה.
  3. מהודעת הפרקליטות עולה כי בכוונתה להמשיך ולהסתמך על ממצאי התחקיר המבצעי לצורך ההכרעה אם לפתוח בחקירה במקרים שבהם נהרגו אזרחים במהלך אירועי לחימה בגדה המערבית, ובכל המקרים שהתרחשו ברצועת עזה. אולם, התחקיר המבצעי אינו הכלי המתאים לבחינת הצורך בפתיחת חקירה פלילית. ראשית, התחקיר הוא סיכום של דברי החיילים המעורבים באירוע – אשר יאלצו לשאת באחריות אם יימצא שמי מהם פעל בניגוד לדין – וככזה, אמינותו פחותה. שנית, התחקיר נעשה על ידי אנשי צבא שלא הוכשרו לערוך חקירות. שלישית, התחקיר נועד להפיק לקחים לצורך שיפור העבודה המבצעית, ולא לבדוק את מידת האחריות הפלילית של החיילים המעורבים באירוע.
  4. על פי הודעות דובר צה"ל ופרסומים בתקשורת, ממשיך הצבא לערוך תחקירים מבצעיים בכל מקרה שבו חיילים הרגו פלסטינים – זאת עוד לפני שחוקרי מצ"ח הספיקו להגיע למקום האירוע ולחקור את החיילים ועדים נוספים. סדר דברים זה עלול לסכל את החקירה, מאחר שבמסגרת התחקיר החיילים המעורבים מוסרים במשותף את גרסתם למה שהתרחש באירוע, ובכך מתאפשר תיאום גרסאות. יתרה מזאת, עורכי התחקיר מורשים לבצע פעולות חקירה נוספות – ובהן איסוף ראיות בשטח, בדיקת כלי הנשק ועוד – פעולות העלולות לשבש את חקירת מצ"ח. נוסף על כך, עם סיום התחקיר מתפרסמים ממצאיו, ואלה עלולים להשפיע על חוקרי מצ"ח.

למרות פניות חוזרות ונשנות של בצלם לרשויות הצבא, לא התקבלו נתונים אמינים בנוגע למספר החקירות שנפתחו בגין מקרי מוות ובנוגע לתוצאות הטיפול בהן.

מאז תחילת האינתיפאדה השנייה ועד אפריל 2011, אז שונתה מדיניות החקירה, פנה בצלם לפרקליטות הצבאית בדרישה לפתוח בחקירת מצ"ח בנוגע ל-304 מקרים שבהם חיילים הרגו פלסטינים. מתוך פניות אלה, הורתה הפרקליטות הצבאית על חקירה ב-73 מקרים בלבד. עד עתה, ככל הידוע לבצלם, תשע חקירות הובילו לכתבי אישום, ו-23 מהחקירות נסגרו בלא שננקטו צעדים כלשהם נגד החיילים. ב-27 תיקים נוספים הסתיימה חקירת מצ"ח והם ממתינים להכרעת הפרקליטות ו-14 תיקים עדיין בחקירה. באשר לשאר המקרים, נמסר לבצלם כי ב-168 מהם לא תיפתח חקירה, וב-44 תיקים עדיין לא החליטה הפרקליטות אם לפתוח בחקירה. בנוגע ל-14 תיקים נוספים, מסרה הפרקליטות לבצלם כי אלה לא אותרו, וחמישה תיקים אחרים הועברו לרשויות חקירה אחרות.

בנוסף, מאז הודיעה הפרקליטות על השינוי במדיניות ועד לסוף פברואר 2012 נהרגו בגדה המערבית חמישה פלסטינים על ידי חיילים. בכל המקרים נפתחה חקירת מצ"ח מיד לאחר האירוע אולם ככל הידוע לבצלם אף אחת מחקירות אלה לא הסתיימה.

ההוראה הגורפת בדבר אי-פתיחת חקירות, הניהול הלקוי של התחקירים הפנימיים ביחידות והאופי הרשלני של החקירות המעטות שנפתחו, העבירו למפקדים ולחיילים מסר שלפיו גם אם יחרגו מההוראות ויפגעו בחפים מפשע, הסיכוי שיינקטו נגדם צעדים הוא אפסי.