עדות: החיים בעזה בצל המצור וההפצצות, ינואר 09

חסן אל-מסרי, מובטל

אני, אשתי ושני הילדים שלנו, בני שנתיים וחצי ושנה וחצי גרים בדירה בשכונת א-נסר בעיר עזה.  עד לפני חודשיים עבדתי בתור פקיד באוניברסיטת פלסטין, אבל פוטרתי בגלל המצב הכללי בעזה, ועכשיו אין לנו שום מקור הכנסה.

מאז שהתחילו ההתקפות הישראליות אנחנו חיים במתח וחרדה. כל פעם שאנחנו שומעים את המטוסים הישראליים אנחנו מפחדים שיפציצו את האזור שלנו. אתמול, 31.12.08, המטוסים הפציצו תחנת משטרה שקרובה לבניין שלנו וכמה חלונות אצלנו התנפצו.

אני ואשתי כמעט לא ישנים. אנחנו כמעט לא יוצאים מהבית מתוך מחשבה שזה יותר בטוח מהרחוב.

חסרים לנו מצרכים בסיסיים  כמו קמח, סוכר ושמן וכבר חודשיים אין לנו גז לבישול. בגלל שאין לנו מקור הכנסה אנחנו גם לא יכולים לקנות כמעט כלום. אנחנו חיים מלחם שאנחנו קונים בזול במאפיות של חמאס ומתה. עכשיו יש מחסור בקמח גם במאפיות האלה ואנחנו לא יודעים מה יהיה.

אנחנו משתמשים בחשמל במקום גז, אבל כל הזמן יש הפסקות חשמל. בימים האחרונים אנחנו מקבלים אספקת חשמל רק במשך שש שעות ביממה, וכל פעם בשעות אחרות.

קר לנו מאוד, במיוחד בלילות וכשאין חשמל אנחנו והשכנים אוספים קש וקרטונים, מדליקים מדורה למטה בחצר ומכינים עליה תה.

החיים שלנו כרגע דומים לחיים של רוב התושבים בעזה.  אנחנו מקווים שהמצב הזה ייגמר מהר, כי לא נוכל להחזיק ככה מעמד הרבה זמן.

הכי חשוב שלו שההפגזות הישראליות ייפסקו ולא נחייה כל הזמן בפחד

חסן מחמוד מוחמד אל-מסרי, בן 32, נשוי ואב לשניים, הוא מובטל ותושב שכונת "א-נסר" בעיר עזה. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בשיחה טלפונית ב-1.1.09.