עדות: משפחה ממזרח ירושלים סובלת ממזבלה פיראטית שהעירייה אפשרה להקים בסמוך לביתה, אפריל 08

פהמייה תראוונה, אם לעשרה

לפני שש שנים בערך עברתי לשכונת דאחיית א-סלאם מהעיר העתיקה, בגלל מצוקת הדיור. קנינו דירה באזור שמשקיף על הוואדי שמפריד בין שכונת א-סלאם לאל-עיסווייה. היו פה אוויר צח ונוף יפה. הבעיה היחידה הייתה מחסור בשירותים.

יש כאן הזנחה נוראית. בשכונה יש כבישים הרוסים וערימות אשפה, אבל כל אלה בעיות קטנות לעומת המזבלה. המזבלה קיימת כבר שנים, אבל היא גדלה מאוד מאז המחצית השנייה של שנת 2007. נהגי משאיות התחילו להביא אשפה מכל העיר ולזרוק אותה בוואדי שקרוב לבית שלנו. הם זרקו פסולת בנייה, פסולת רפואית, פסולת תעשייה וצמיגים של מכוניות. האשפה מזהמת את האזור וגורמת לנו סבל.

הבת שלי, אסמאא, בת שש, ועוד הרבה ילדים קטנים בשכונה, סובלים מקוצר נשימה. זה התחיל אצלה בשנת 2005. טיפלו בה אז בבית החולים הדסה עין כרם ואשפזו אותה למשך שישה ימים. אחרי האשפוז המצב שלה השתפר. בשנת 2007 המצב שלה התדרדר ונאלצנו לקחת אותה לבית החולים יותר משש פעמים במהלך השנה. בבית החולים אמרו לנו ששיעור החמצן בדם שלה היה נמוך מאוד, וסיכן את החיים שלה. בכל פעם שבאנו לבית החולים הרופאים שאלו אותנו מה יש באזור הבית שלנו ואמרו שהבעיה שלה היא תוצאה של שאיפת אוויר מזוהם. אסמאא משתמשת הרבה במכונת חמצן, כדי לנשום אוויר נקי.

השכונה כבר הפכה למזבלה. אבק עולה מהזבל ומתפשט באוויר. יש באזור הרבה חרקים וזבובים. רוב תושבי השכונה בכלל לא יכולים לפתוח את חלונות הבתים שלהם. במשך תקופה ארוכה בעלי ואני ועוד תושבים מהשכונה התלוננו בפני העירייה וביקשנו שידאגו להפסיק את השלכת האשפה, אבל התלונות לא הועילו. הפסולת המשיכה להיערם והתקרבה לבתים יותר ויותר. עכשיו המרחק בין האשפה לבית שלי הוא עשרים מטרים בערך.

עוד בעיה חמורה היא שילדים שורפים חוטי חשמל וצמיגים. השריפות האלה ממלאות את האוויר בענן שחור וסמיך שמסתיר את השמש ומקשה על כולנו לנשום.

תושבים מהשכונה ניסו למנוע מעבריינים לזרוק זבל באזור, אבל זה לא הועיל, והעבריינים הגיבו באלימות. אני מפחדת שבעלי והבנים שלי יסתבכו עם עבריינים, אנשים שאין להם מצפון או כבוד.

לפני חודשיים בערך, אחרי תלונות חוזרות ונשנות של תושבי השכונה וההתערבות של ארגונים לזכויות האדם, הגיעו אנשים מהעירייה כדי לדבר על פתרון לבעיה. בגלל ההתערבות הזו העבריינים הפסיקו לזרוק זבל בשכונה. אם עיריית ירושלים הייתה מתערבת בעניין מההתחלה לא היינו מגיעים למצב נורא כזה. השלכת הזבל נפסקה, אבל כל הר הזבל עדיין כאן. שמעתי שהאחראים בעירייה הבטיחו לפתור את הבעיה, אבל עוד לא ראינו שינוי. אסמאא עדיין סובלת מאוד ומתקשה לנשום בגלל האבק והזיהום.

פהמייה ח'ליל ג'בארה תראוונה, בת 45, נשואה ואם לעשרה, היא עקרת בית ותושבת דאחיית א-סלאם שבמזרח ירושלים. את עדותה גבה כרים ג'ובראן, בביתה, ב-28.4.08.