עדות: מתנחלים תקפו רועי צאן בסמוך לסוסיא לעיני חייל, יוני 2008

ח'אלד א-נג'אר, בן 55

אני גר בח'רבת קואויס, קילומטר וחצי ממערב להתנחלות מצפה יאיר. יש לי 100 ראשי צאן. היום, יום שלישי ה- 24.6.2008, בסביבות השעה 17:30, רעיתי את הצאן שלי בערך 200 מטר מהגבולות של ההתנחלות. במקום רעו את הצאן שלהם גם ח'אלד מוסא אבו עראם, בן 55, והבן שלו, נאאיל, בן 24. ראיתי ג'יפ צבאי נוסע סביב ההתנחלות, ואז שלושה או ארבעה חיילים ירדו מהג'יפ ודיברו עם החייל שעמד ליד ההתנחלות וכנראה שמר עליה. אחר כך החיילים נכנסו לג'יפ ונסעו.

כמה רגעים לפני שהג'יפ נסע, שני מתנחלים יצאו מההתנחלות ועברו ליד החייל ששמר. אחד מהם היה נמוך, עם גוף מלא ועור בהיר, ונראה בן 20 בערך. ראיתי את המתנחל הזה יותר מפעם אחת בעבר. השני היה גבוה, רזה, עם עור בהיר, ונראה בערך באותו גיל. הוא לבש מכנסיים וחולצה שחורים.

שני המתנחלים התחילו לרוץ לכיוון שלנו. כשהם היו במרחק של פחות מ-50 מטר מאיתנו, הם עצרו והתחילו לזרוק אבנים עלינו ועל הצאן. נראה לי שהחייל שעמד ליד ההתנחלות ראה שהם זורקים עלינו אבנים. אבן גדולה שהם זרקו פגעה לנאאיל בפנים. הוא נפל על האדמה והם המשיכו לזרוק עלינו אבנים. שתי אבנים פגעו בי בחזה וגם אני נפלתי. שני המתנחלים התקרבו אלינו והגבוה לקח את מקל הרועים שלי והשתמש בו להכות אותי על הראש ובכל הגוף. שכבתי על האדמה ולא יכולתי להתגונן כי כאב לי מאוד, וגם כי אני סובל מנכות בגלל שמתנחל ירה בי  בתחילת האינתיפאדה.

המתנחלים תקפו אותנו במשך 10 דקות בערך ואז ראיתי שלושה ג'יפים צבאיים מתקרבים אלינו. אחד הג'יפים היה מסוג האמר. כנראה שגם המתנחלים ראו את הג'יפים מתקרבים, כי הם הפסיקו לתקוף אותנו והתחילו לחזור לכיוון ההתנחלות. הג'יפים עצרו ליד המתנחלים והחיילים דיברו איתם במשך כמה דקות ואז המשיכו לנסוע לכיוון שלנו.

כשהם הגיעו, הייתי עדיין על האדמה. כאב לי מאוד בחזה וצעקתי. ראיתי שלנאאיל יורד דם מהפנים. החיילים שאלו אותנו מה קרה. סיפרנו להם והצבענו על המתנחלים שהם דיברו איתם לפני כן. אמרנו להם שאלה האנשים שתקפו אותנו. ביקשתי מאחד החיילים שיעזור לנו ויקרא לאמבולנס, אבל הוא אמר שנזמין אמבולנס ערבי שייקח אותנו לבית החולים. ביקשתי מים ואחד החיילים הביא לי.

בינתיים, הגיעו כמה נשים וילדים, ביניהם אשתי, שניים מהבנים שלי ואמא של נאאיל. כשהנשים ראו אותנו שוכבים פצועים על הקרקע הן התחילו לצעוק. שמעתי את אשתי אומרת לחיילים: "לא חראם מה שאתם עושים?". שמעתי אותה גם מבקשת מהחיילים לעזור לנו ולהעביר אותנו לבית חולים. אבל החיילים לא עשו כלום, הם אפילו לא נתנו לנו עזרה ראשונה. הם התרחקו ועמדו עם החייל ששמר על ההתנחלות ואנחנו נשארנו שכובים על האדמה.

כמה דקות אחרי שהחיילים התרחקו, הגיעו אלינו ארבעה שוטרים. השוטרים ראו אותנו שוכבים על האדמה ושאלו אותנו מה קרה. שמעתי את השוטרים מבקשים מח'אלד אבו עראם, אבא של נאאיל, לנסוע איתם כדי למסור את העדות שלו. אני לא יודע לאן הם נסעו. במשך כל הזמן הזה, המתנחלים שתקפו אותנו והחיילים עמדו קרוב להתנחלות ליד החייל ששמר ודיברו, ואנחנו נשארו שוכבים על האדמה.

בערך חצי שעה אחרי התקיפה הגיע אמבולנס ולקח אותנו לבית החולים הממשלתי ביטא. בבית החולים עשו לנו בדיקות וצילומי רנטגן והתברר שנשברו לי ארבע או חמש צלעות בצד שמאל. כאב לי מאוד בחלק האחורי של הראש, במקום שבו המתנחל הכה אותי עם המקל. כשראיתי את נאאיל נבהלתי מהפצע העמוק שהאבן גרמה מתחת לעין שמאל שלו.

אני סובל מכאבים חזקים בחלק השמאלי של בית החזה ואני עדיין לא יודע איזה טיפול יתנו לי בבית החולים. הרופא אמר שיעבירו אותי לבית החולים הממשלתי עאליה בחברון כדי להשלים את הטיפול, ובינתיים אני מחכה.

ח'אלד מוסא עבד א-רחמן א-נג'אר, בן 55, נשוי ואב לעשרה, הוא חקלאי ורועה צאן, תושב קואויס, שבדרום הר חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, ב-24.6.08 בבית החולים הממשלתי ביטא שבמחוז חברון.