עדות: אמינה ג'ברין מתקשה לנהל את משק ביתה בשל המחסור במים, מאי 2008

אמינה ג'ברין, אם לתשעה

אני עקרת בית ויש לי תשעה ילדים. אני דואגת ללימודים שלהם, לאוכל שלהם, לבגדים ולניקיון שלהם. אני דואגת במיוחד לילדים הקטנים. הם משחקים עם החברים שלהם בשכונה וחוזרים הביתה עם בגדים מלוכלכים. פעם, בקיץ, הילדים שלי היו מתרחצים אחרי המשחקים ומתקלחים שוב לפני שהם הלכו לישון.

כבר שלוש שנים יש לנו בעיה בקיץ. זרם המים בתוקוע פוסק לתקופות ארוכות, שמגיעות אפילו ל-35 ימים רצופים.  אין לנו כסף לחפור באר מים, כי זה עולה המון. בעלי מפרנס אותנו לבדו. הילדים שלנו באוניברסיטאות ובבתי ספר וזה עולה הרבה כסף.

אנחנו גם לא יכולים להרשות לעצמנו לקנות מים במכלים, כי זה מאוד יקר. אפילו כשאין זרם הרבה זמן אנחנו לא קונים. הילדים שלנו הולכים ברגל מרחק של חמישה קילומטרים בערך, ממרכז תוקוע ועד בארות המים שנמצאות באזור אל-ברייה, בסוף תוקוע. הם ממלאים בקבוקי מים מהבארות ומביאים אותם הביתה. אין לנו אוטו ובעלי נמצא כל היום בעבודה. אני מרתיחה את המים שהילדים מביאים כדי שיהיו טובים לשתייה ולבישול.

את הכלים אנחנו שוטפים בדלי, ואז אני שומרת את המים כדי להשתמש בהם בשירותים. אם כל אחד מהילדים שלי משתמש בשירותים פעם אחת ביום, אני צריכה תשעה דליי מים ביום רק בשביל השירותים. אני נלחצת בכל פעם שמישהו משתמש בשירותים, כי אני צריכה לחשוב מאיפה אביא מים. אני אומרת לילדים להשתמש בשירותים בבית הספר לפני שהם באים הביתה. זו אחת הבעיות החמורות שיוצר הניתוק של זרם המים.

אני מכבסת בגדים ביד, כי אין לנו מספיק מים בשביל המכונה. הכביסה היא עבודה קשה מאוד. הילדים הקטנים שלי משחקים בשכונה ומלכלכים את הבגדים שלהם. הכביסה נערמת וזה דורש הרבה זמן ומאמץ, כאילו שחסרות לי טרחה ואחריות.

אני הולכת לישון הרוגה מעייפות ודאגה. כואב לי הלב לראות את הבנים שלי סוחבים בקבוקים למרחקים גדולים כדי למלא אותם, בעיקר בימים חמים. הדאגה למים הפכה לסיוט, עד כדי כך שאם ישאלו אותי מה הדבר שאני הכי מאחלת לעצמי, אני אגיד שאני רוצה שמים יגיעו לבית שלי כול הזמן.

אמינה חוסיין עווד ג'ברין, בת 47, נשואה ואם לתשעה, היא עקרת בית תושבת תוקוע שבמחוז בית לחם. את עדותה גבתה סוהא זייד בבית העדה ב-29.5.08.