עדות: חיים ללא מים זורמים בבית משפחת עודה בטמון, מאי 2008

פריאל בני עודה, בת 48

נולדתי בטמון ואני גרה פה עם בעלי ושמונה מ-12 הילדים שלנו. את הבית שלנו בעלי בנה לפני 28 שנים בערך, כשהייתה לו עבודה טובה. יש לנו שתי קומות, כל אחת בשטח של 110 מטר מרובע. בכל קומה יש ארבעה חדרים, מטבח, מקלחת ושירותים. אנחנו גרים בקומה הראשונה יחד עם חמש בנות ושני בנים לא נשואים, ובקומה השנייה גר אחד הבנים שלנו עם אשתו וארבעת הבנים שלהם.

בטמון אין רשת מים וכמו כל האנשים בכפר אנחנו משתמשים במי גשמים. בעלי חפר בור לאגירת מים בחצר ומי הגשם שיורדים על הגג זורמים לשם. אנחנו שותים את זה, וכשהמים נגמרים אנחנו מתחילים לקנות מים במיכלים שהעירייה מביאה, שעולים 70 שקלים כל אחד, או שבעלי קונה מים זולים יותר מחוץ לכפר. יש גם סוחרים פרטיים שמוכרים את המים במחיר גבוה יותר. בעשר השנים האחרונות המצב הכלכלי שלנו גרוע מאוד.

קשה לנהל את הבית עם המחסור במים. אני חוסכת כל טיפה. אני שוטפת את הבית ואת הכלים עם מעט מאוד מים. את הבגדים אני מכבסת במכונת כביסה ידנית קטנה ואז סוחטת את המים מהכביסה לתוך דלי נקי ומשתמשת בהם שוב לשירותים או בשביל להשקות כמה עצים.

פעם השתמשנו במקלחת רגילה אבל היום אנחנו מתרחצים עם פח של מים. כל אחד משתמש בפח של 10 ליטר מים. הבן הגדול שלי עובד בחקלאות אצל המתנחלים וחייב להתקלח כל יום, וגם הוא משתמש בפח כזה. כל השאר מתרחצים רק פעם בשבוע. זה לא מספיק מים בשביל להתרחץ ממש. במים של המקלחת אנחנו משקים את העצים. המקלחות והכיורים בבית מחוברים לצינורות שמעבירים את המים לגינה. לבעלי יש אטליז, והוא חייב לשטוף את העופות במים. למרות החיסכון, אנחנו צריכים שניים או שלושה מיכלים של מים כל חודש.

כשנגמרים המים בבור ואנחנו לא מצליחים להשיג מים זולים אני חוסכת עוד יותר במים. לא מכבסים, לא מתקלחים ולא שוטפים את הבית, עד שמשיגים מים זולים. הרבה פעמים נגמרים לנו המים בבית ואז אני הולכת לבית של אחי ומביאה יחד עם הילדים דליי מים. המצב הזה יכול להימשך יום או יומיים.

כל פעם שהמים נגמרים אני מרגישה נורא, אבל זה מה שיש לנו ואלו החיים שלנו. אני עצובה, אבל יש לי אמונה. קשה לחיות ולעבוד בבית בצורה כל-כך פרימיטיבית. יש לי אמבטיה, אבל אני מתקלחת עם פח. הלב נשבר. אין לי כסף לקנות מכונת כביסה אמיתית, וממילא מכונת כביסה צורכת הרבה יותר מים מכביסה ביד.  

פריאל יוסף אחמד בני עודה, בת 48, נשואה ואם לשנים עשר, היא עקרת בית תושבת טמון שבמחוז טובאס. את עדותה גבה עאטף אבו א-רוב בבית העדה ב-25.5.08.