מפעל הרהיטים של משפחת חג'אזי נסגר עקב המצור על עזה והמשפחה נאלצה לעזוב את ביתה, מאי 2008

איאד חיג'אזי, בן 35

אני אזרח ירדני ונשוי לתושבת הרצועה. הגעתי לרצועה בשנת 1998 עם רישיון ביקור שקיבלו עבורי קרובי משפחה, ומאז אני כאן. עבדתי במפעל של דוד שלי לרהיטי במבוק עד שנת 2006, ואז התחתנתי ופתחתי בית מלאכה משלי לייצור רהיטי במבוק.

לפני שישראל הטילה מצור מוחלט על רצועת עזה, בית המלאכה עבד בצורה סדירה והיו לי הרבה לקוחות. הבעיות התחילו ביוני 2007. ישראל הטילה מצור על הרצועה וסגרה את כל המעברים. בהתחלה לא הכניסו בכלל חומרי גלם ואחר-כך הכניסו מעט מאוד. החומרים והציוד שאני צריך בשביל הייצור של הרהיטים הפכו למוצרים נדירים ויקרים מאוד. לפני המצור הייתי קונה מיכל של 16 ליטר מדלל ב-90 שקל, ובתחילת המצור המחיר עלה ל-120 שקל. המחיר של חבילת מוטות במבוק אדום היה 100 דולר בערך, ובתחילת המצור הוא עלה ל-120 דולר. לוח סנדוויץ' עלה לי קודם 90 שקל ואחרי המצור המחיר עלה ל-120 שקל.

אחר-כך ישראל החריפה את המצור והמחירים עלו עוד יותר. יש גם מונופול של סוחרי העץ ברצועה, וזה מעלה עוד יותר את המחירים. עכשיו המחיר של לוח סנדוויץ' או של 16 ליטר מדלל מגיע ל-600 שקל. בגלל עליות המחירים והמחסור בסחורה, לא יכולתי להמשיך לעבוד. לא יכולתי לעמוד במחירים וגם הלקוחות שלי לא יכלו לעמוד בהם. לא יכולתי גם להתחייב ללוחות זמנים כי לא ידעתי מתי אקבל חומרי גלם.

בגלל שהפסקתי לעבוד לא יכולתי לעמוד בדמי השכירות למפעל, 3,500 דולר בשנה, ותשלום השכר לפועלים, שהיה 4,000 שקל בערך.

באפריל 2008 סגרתי את המפעל, אחרי שמכרתי את כל הציוד והחומרים שנשארו בו. מכרתי גם את הרהיטים בדירה השכורה שלי. אשתי והילדים עברו לגור בינתיים אצל אימא שלה ואני עברתי לגור עם אחי. עכשיו אנחנו מחכים שהמעברים ייפתחו כדי לעזוב את רצועת עזה ולעבור לגור בירדן עם המשפחה שלי.

איאד אסמאעיל טהא חג'אזי, בן 35, נשוי ואב לשניים, הוא תושב העיר עזה. את עדותו גבה ח'אלד אל-עזאייזה בעיר עזה ב-8.5.08.