עדות: מתנחל פצע את המאם עבד א-לטיף, בן 16, בזמן שהוחזק על ידי חיילים, מאי 2008

המאם עבד א-לטיף, תלמיד תיכון

אתמול [3.5.08], בסביבות 15:00, הייתי בבית שלי ופתאום ראיתי עשן עולה מכיוון האדמות של העיירה, שנמצאות באזור אל-בראג'נה. המקום נמצא 200 מטר מדרום לעיירה ו-200 מטר מהבתים של המאחז החדש שנבנתה על האדמות של העיירה לפני כמה חודשים. יצאתי מהבית לבד והלכתי לכיוון האדמות כדי לעזור לכבות את השריפה. בדרך פגשתי חבר שלי, עיסא מוחמד, בן 16, שגם ראה את העשן ויצא כדי לעזור לכבות את האש. אחרי בערך רבע שעה הגענו למקום השריפה. המתנחלים כבר שרפו גידולים של תושבים מהעיירה הרבה פעמים ואנחנו עוזרים אחד לשני במקרים כאלה.

כשהגענו לשם, ראיתי בערך 20 מתנחלים שלבשו בגדים לבנים וחבשו כיפות קטנות. לחלק מהם היו זקנים ופאות ארוכות וארבעה מהם היו חמושים. ראיתי גם בערך 30 תושבים מהעיירה, כולם נערים, עומדים בערך 20 מטר מהמתנחלים וזורקים עליהם אבנים. אני ועוד כמה נערים כרתנו ענפים מהעצים כדי לכבות איתם את השריפה. הצלחנו לכבות אותה בצד שלנו אבל מהצד השני לא הצלחנו כי המתנחלים היו קרובים לשם. הם ירו בערך שלוש יריות באוויר כדי להפחיד אותנו.

בערך חצי שעה אחרי שהגענו לשם, הגיעו חמישה ג'יפים של הצבא וירדו מהם 30-25 חיילים. הם ירו באוויר וגם קצת לכיווננו. חזרנו אחורה. אחר כך החיילים הצביעו על כמה מאיתנו וביקשו מהם להתקדם אבל הנערים ברחו והחיילים רדפו אחריהם. עלי לא הצביעו. כשהנערים ברחו נשארתי לבד כי ארבעה חיילים כיתרו אותי ולא יכולתי לברוח. החיילים הורו לי לשבת. התיישבתי. שניים מהחיילים הצטרפו למרדף והשניים האחרים עמדו 8-4 מטרים ממני. פתאום ראיתי 5-4 מתנחלים מתקרבים אלי. אחד מהם הכה אותי עם אבן במצח שלי. הוא לא היה חמוש, נראה בערך בן עשרים והיו לו משקפי ראיה ופאות ארוכות. ירד לי הרבה דם. קמתי וצעקתי לחיילים אבל אחד החיילים צעק עלי לשבת. התיישבתי. בינתיים הגיעו למקום עוד מתנחלים. הם היו בסך-הכול בערך 70 וחלקם היו חמושים.

החיילים לא עשו כלום למתנחל שתקף אותי. הם הביאו תיק וחבשו לי את המצח. אחר כך אחד החיילים אמר לי לקום וללכת. הם הובילו אותי כששני חיילים הולכים לפניי ושניים מאחוריי עד לדרך עפר שעוברת ליד המגורים של המתנחלים. היה שם אמבולנס של מגן דוד אדום ובתוכו שני אנשים במדים לבנים של פרמדיקים. הפרמדיקים דיברו עם החיילים וחזרו לאמבולנס. הם לא טיפלו בי. אחר כך החיילים הסיעו אותי בג'יפ צבאי שבו ישבו שלושה חיילים מאחור ואחד ליד הנהג. חייל אחד, שדיבר ערבית מצוין, אמר לי שהם ייקחו אותי לבית החולים.

פחדתי שיעבירו אותי לישראל ויעצרו אותי אבל אחרי חמש דקות, הג'יפ עצר וג'יפ משטרה בצבע כחול עצר לידינו. השוטר דיבר אותי בעברית ואמרתי לו שאני לא מבין. אחר כך הוא דיבר עם החיילים ואז החייל שדיבר ערבית תרגם לי. השוטר שאל אותי מי הצית את האש ואמרתי לו שהמתנחלים עשו את זה. אחר כך הוא שאל אותי איך קוראים לי ומי הכה אותי. הוא לא כתב את מה שסיפרתי לו. אחרי שהשוטר נסע העבירו אותי לאמבולנס פלסטיני שהגיע למקום והוא הסיע אותי לבית החולים רפידיא. שם קיבלתי עזרה ראשונה ועשו לי צילומי רנטגן. הרופאים תפרו את הפצע בארבעה תפרים ואחר כך שיחררו אותי הביתה.

המאם מוניר עבד א-רחים דרוויש עבד א-לטיף, בן 16, תלמיד תיכון ותושב עסירה אל-קיבלייה שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמא א-דבעי, ב-4.5.08 בבית העד.