עדות: חיילים כלאו נערים למשך שעות והתעללו בהם, מחוז חברון, אפריל 2008

מוכארם אחמד, פועל

אני גר עם המשפחה שלי באל-פוואר ולומד בכיתה ח' בבית הספר בכפר. יש לי חמישה אחים, ושלושה מהם צעירים ממני.  אבא שלי עובד בניקיון בשביל אונר"א. אנחנו משפחה ענייה.

היום בסביבות השעה 13:00, אחרי שחזרתי מבית הספר, אכלתי ארוחת צהריים במהירות והלכתי יחד עם בן דודי, עבדאללה זכריא איבראהים עבדאללה, בן 11, לעין א-דלבה. זה מעיין, קרוב למחנה אל-פוואר, ליד כביש 60. אחר כך החלטנו להתקרב למחנה אדוריים. רצינו לאסוף שם תרמילים של קליעים מאימונים של הצבא הישראלי ולמכור אותם לסוחרי גרוטאות. קילו תרמילים שווה חמישה עשר שקלים.

התקרבנו למחנה והתחלנו לאסוף תרמילים ריקים ואז ראינו ג'יפ של הצבא מתקרב אלינו מכיוון המחנה. זרקנו את התרמילים שאספנו, רצנו לגבעה קרובה והתחבאנו מאחורי ערימה גדולה של עפר. חשבנו שהחיילים בג'יפ לא רואים אותנו. קצת אחר כך הגיעו ארבעה חיילים וגילו אותנו. הם צעקו בעברית "בוא, בוא". הרמנו ידיים כדי להראות להם שאנחנו נכנעים. התקרבנו אליהם והם הובילו אותנו לג'יפ, שהיה במרחק של 20 מטר בערך. בג'יפ היו עוד שני חיילים, קצין ונהג.

הקצין יצא מהג'יפ, תפס אותי ואמר לחיילים שייקחו משם את עבדאללה. הוא אמר "קטן", אני חושב שהוא התכוון לגיל שלי. החיילים לקחו את עבדאללה לג'יפ ונסעו לכיוון המחנה. הקצין נשאר איתי. הוא תפס אותי, הוביל אותי למחנה והכניס אותי פנימה. בזמן ההליכה הוא בעט בי. עבדאללה היה בתוך המחנה. חייל הביא חתיכות בד ואזיקים מפלסטיק. הוא קשר את הידיים שלי וכיסה את העיניים שלי בבד. הוא עשה אותו דבר לעבדאללה. החיילים הכניסו אותנו לחדר קטן מאוד, אני חושב שהגודל שלו היה בערך 2 × 3 מטרים. חייל נשאר בתוך החדר.

אחרי כמה דקות החייל התקרב אלי ושפך על השיער שלי נוזל. הוא שפשף את הנוזל לתוך השיער שלי. אולי זה היה שוקו, אבל אני לא בטוח. החייל הורה לנו לשכב על הגב על הרצפה, ואז הוא תפס את הרגליים שלי, הרים אותן למעלה ובעט בי בין הרגליים. אחר כך הוא שפך מים על הראש והפנים שלי.

אחרי חצי שעה בערך, נכנסו לחדר עוד ילדים. אח"כ התברר לי שהם היו ארבעה. שמעתי בעיטה וילד צועק וזיהיתי לפי הקול שזה בן דוד שלי, מוחמד פאייז, בן 11. קצת אחר כך החייל הדליק סיגריה וקירב את המצית שלו לשיער שלי. הרחתי את קצוות השיער שלי נשרפים. הוא החזיק סיגריה ונגע איתה טיפה בזרוע שלי, ליד המרפק. צעקתי ושמעתי גם את הילדים האחרים צועקים. אחר כך נכנסו לחדר עוד חיילים. החייל צעק "בום" מול הפנים שלנו כדי להפחיד אותנו והחיילים האחרים צחקו. אחרי כמה זמן הרגשתי עייף ונרדמתי. התעוררתי כשבן הדוד שלי, עבדאללה, בכה ואמר שכואבת לו הבטן. הוא התחנן שישחררו אותו. אחר כך הוא סיפר לי שעשה כאילו הוא לא מרגיש טוב כדי שישחררו אותו. החייל התקשר למישהו בטלפון. אחרי כמה דקות בא חייל או קצין ושיחרר את ארבעת הילדים האחרים. נשארנו רק אני ועבדאללה.

בסביבות השעה 20:00 בערב חייל חתך את האזיקים מהידיים שלי והוריד ממני את כיסוי העיניים. חייל אחר עשה את אותו הדבר לעבדאללה. החייל שהוריד לי את האזיקים נתן לי סטירה ודיבר אלי בעברית. לא הבנתי אותו. הוא אמר בערבית גרועה "אני משוגע, בפעם הבאה אני אשלח אתכם לעופר". הוא אמר לנו ללכת. לפני ששחררו אותנו חיילת נכנסה לחדר, ביקשה ממני לכופף את הראש ושטפה אותו. רצנו מהמחנה עד הבית.

שהגעתי הביתה אמרו לי שאחי, איבראהים, בן 15, אמא שלי, בן דודי אכרם, בן 18, והשכן שלנו, אשרף באו למחנה כדי לשכנע את החיילים לשחרר אותנו, אבל החיילים לא הסכימו.

עבד א-ראוף מוחמד סאלח אל-קוואסמה, בן 13 הוא תלמיד בית ספר ותושב מחנה הפליטים אל-פוואר שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בבית העד ב-28.4.08.