עדות: ישראל מסרבת להנפיק מספר זהות לראאפת טנינה, שנולד בגדה המערבית, אפריל 2008

ראאפת טנינה, פועל

אני גר עם אימא שלי ותשעת האחים והאחיות שלי בעיירה בית אולא. לכולם יש מספר זהות, חוץ מלי ולאחותי, אילהאם, שנולדה בשנת 1980.

אבא שלי לא טיפל ברישום של אילהאם ושלי במינהל האוכלוסין, שנוהל אז על ידי המינהל האזרחי הישראלי. כשהגעתי לגיל שבו מקבלים תעודת זהות הלכתי למשרד הפנים, אבל הפקידים אמרו לי שאי אפשר להנפיק לי תעודה כי השם שלי לא מופיע בכלל במחשב ואין לי מספר זהות. אותו דבר קרה גם לאחותי.

אחד הפקידים במשרד הפנים בחברון הנפיק לי ולאחותי תעודות לידה ללא מספר זהות. במשרד הפנים אמרו לי שהפתרון היחיד לבעיה שלנו הוא להגיש בקשה לאיחוד משפחות פנימי. הגשתי את הבקשה בזמנו וקיבלתי אישור על ההגשה. הפקידים אמרו לי לחזור לברר בעוד עשרה ימים, אבל גם אז לא הייתה להם תשובה. מאז חזרתי למשרד הפנים עשרות פעמים, אבל לא הייתה להם תשובה. לפני שנתיים הפסקתי ללכת לשם.  

אני סובל מאוד בגלל שאין לי תעודת זהות. בגילי יכולתי כבר להתחתן, אבל אני חושש לעשות את הצעד הזה בלי תעודה. אני מפחד שלא אוכל לרשום את הילדים שלי ושגם הם יחיו בלי מסמכים מזהים.

אני עובד כפועל שאוסף גרוטאות, ומסתובב במשאית בכל רחבי הגדה. בגלל שאין לי תעודה, עיכבו אותי בעשר השנים האחרונות יותר ממאה פעם במחסומים של הצבא. בכל פעם החזיקו אותי לכמה שעות ואחרי שהחיילים וידאו שבאמת אין לי תעודה מזהה, הם שיחררו אותי כי לא ידעו מה לעשות איתי.

בשבוע שעבר, למשל, עיכבו אותי שוטרי מג"ב במחסום א-זעיים בירושלים. נתתי לאחד השוטרים את תעודת הלידה שלי, אבל הוא לא מצא את השם שלי במחשב. הם החזיקו אותי שם שעתיים ולא ידעו מה לעשות איתי. אחד מהם שאל למה אני לא הולך למשרד הפנים להנפיק תעודה, וסיפרתי לו את כל הסיפור. אמרתי לו שאני חושב שאקבל תעודת זהות רק אחרי שיהיה שלום. הוא אמר לי שלא יהיה שלום ושיחרר אותי.  

ני מקווה שהבעיה תיפטר ושאקבל תעודת זהות שתוכיח לעולם שאני קיים, ושאוכל לנוע בחופשיות ולתכנן את העתיד שלי.

ראאפת עבד אל-חמיד יוסף טנינה, בן 27, הוא פועל תושב בית אולא שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש במשרדי ארגון PARC בחברון ב-06.4.08.