עדות: ישראל מסרבת להנפיק מספר זהות לראאפת אבו רעייה שנולד בגדה המערבית, אפריל 2008

ראאפת אבו רעייה, פועל במאפייה

נולדתי ב-21.11.81 בבית החולים עאליה בחברון. אחרי עשרה ימים הנפיקו לי תעודת לידה. ההורים שלי לא שמו לב שבתעודה אין מספר זהות.

העובדה שלא היה לי מספר זהות לא השפיעה על חיי עד שהגעתי לגיל שבו מקבלים תעודת זהות. כשפניתי למשרד הפנים הפלסטיני בחברון כדי לקבל תעודה הייתי מופתע כשאחד הפקידים אמר לי שהשם שלי לא מופיע במחשב ושאין לי מספר זהות. באותו רגע החל מסע הסבל שלי.

בגלל שאין לי מספר זהות, לא יכולתי לגשת לבחינות הבגרות. הצלחתי להיבחן רק אחרי מאמצים גדולים ולחצים שהפעילו קרובי משפחה שלי על אנשים במשרד החינוך הפלסטיני. סיימתי את לימודי התיכון במגמת ספרות וניגשתי לאוניברסיטת חברון כדי להירשם להמשך הלימודים, אבל לא הסכימו לרשום אותי בלי תעודת זהות. 

נאלצתי להתחיל לעבוד. בהתחלה עבדתי בישראל כפועל בניין, באזור באר שבע. נתקלתי בהמון בעיות בדרך לעבודה ובחזרה הביתה. פעם או פעמיים בחודש היו עוצרים אותי במחסומים הישראליים. כל פעם היו מעבירים אותי לתחנת משטרה ומעכבים אותי שם לפחות 24 שעות. בזמן שהחזיקו אותי בתחנת המשטרה, השוטרים היו משפילים אותי ולועגים לי ומאשימים אותי שאני שוהה בלתי חוקי מירדן. אחרי שהשוטרים היו מוודאים שהגרסה שלי נכונה, הם היו משחררים אותי. 

האירועים האלה חזרו על עצמם כל כך הרבה פעמים שאני כבר לא זוכר כבר כמה פעמים נעצרתי.

לפני כשנה וחצי, מצאתי עבודה במאפייה בעיירה אל-עיזרייה. אני עובד וישן במאפייה וכמעט לא יוצא ממנה. אני מבקר את המשפחה שלי פעם בחצי שנה. כל פעם שאני חוזר לחברון מעכבים אותי במחסום הקונטיינר עד שמוודאים שהסיפור שלי נכון, ומחזיקים אותי שם לפחות לארבע שעות. לפעמים, אחרי שמשחררים אותי ממחסום הקונטיינר עוצרים אותי שוב במחסום גוש עציון. כבר יותר מחצי שנה לא ביקרתי את ההורים שלי. אני מתגעגע אליהם מאוד, אבל מפחד לנסוע לחברון בגלל המחסומים.

בגלל שהחלום שלי הוא לקבל תעודת זהות, כל מיני אנשים שטענו שהם יכולים לעזור לי ניצלו את המצב שלי ורימו אותי. המקרה האחרון היה לפני שבעה חודשים. דוד שלי יוסף, בן 36, הכיר שוטר ישראלי בשם יחזקאל. הוא התקשר אליי ואמר לי לפגוש את השוטר הזה בכניסה למשטרת מעלה אדומים. נסעתי לפגוש אותו. הוא לבש מדים כחולים של משטרת ישראל, נראה בסביבות גיל 40 והיה גבוה, עם עור שחום ומבנה גוף מלא. השוטר אמר לי שאם אשלם לו 3,000 שקלים הוא ידבר עם המת"ק בבית אל ויאשרו למשרד הפנים הפלסטיני להנפיק לי תעודת זהות. נתתי לו את הכסף.

אחרי כמה ימים הוא אמר לי שאני יכול ללכת למשרד הפנים הפלסטיני כדי לקבל את תעודת הזהות. כשהגעתי למשרד הפנים הפלסטיני בחברון, גיליתי שרימו אותי ושום דבר לא השתנה.

כשהתקשרתי למספר הטלפון הנייד של השוטר הזה, הקו היה מנותק.

בגלל שאין לי תעודת זהות, אני לא חושב להתחתן. אני מפחד שחתונה תסבך את המצב שלי עוד יותר. איך אני יכול להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם אם אני לא יכול לנוע ממקום למקום?

אני חי במצב של חוסר ודאות לגבי העתיד. הקיום שלי לא מוכר רשמית וזה פוגע בזכות הטבעית שלי לחיות כאדם עם שם ותעודת זהות כמו כל שאר האנשים.

ראאפת מוחמד האשם אבו רעייה, בן 27, הוא פועל במאפייה ותושב תרקומיה שבמחוז חברון. את עדותו גבה כרים ג'ובראן, במאפייה באל-עיזרייה שבמחוז אל-קודס, ב-1.4.08.