עדות: ישראל מסרבת להנפיק מספר זהות למחמוד א-נוואג'עה שנולד בגדה המערבית, מארס 2008

מחמוד א-נוואג'עה, חקלאי

אני חקלאי וגר בכפר סוסיא מאז שנולדתי. אני נשוי ויש לי שלושה ילדים קטנים, שני בנים ובת.  

נולדתי בשנת 1979 באחת המערות בכפר סוסיא. אחרי שנולדתי, אבא שלי לא דאג לרשום אותי במינהל האוכלוסין. כשהייתי בן שנה בערך, אבא שלי הלך למינהל האזרחי כדי שינפיקו לי תעודת לידה, אבל הפקידים אמרו לו שהשם שלי לא מופיע במחשב. בסוף הוציאו לי תעודת לידה אבל בלי מספר זהות.  

למדתי בבית ספר יסודי ביטא עד כיתה ה' ואחר-כך התחלתי לעבוד כרועה צאן בהרים.

כשהגעתי לגיל 16, הלכתי למשרד הפנים הפלסטיני בחברון כדי לקבל תעודת זהות. במשרד הפנים הנפיקו לי תעודת לידה פלסטינית, על סמך התעודה הישראלית, אבל אמרו שהם לא יכולים להנפיק לי תעודת זהות, כי אין לי מספר. הפקידים אמרו לי שאני צריך להגיש בקשה לאיחוד משפחות פנימי. הם מילאו לי את הבקשה, אבל אף פעם לא קיבלתי תשובה. כדי לקבל איחוד משפחות צריך אישור של ישראל.

בגלל שאין לי תעודת זהות, אני כל הזמן נתקל בבעיות. למשל, כשאני נוסע לחברון וצריך לעבור מחסום בדרך, אני מבקש מנהג המונית לעצור ואני יורד מהמונית כדי שהחיילים לא יבקשו ממני תעודת זהות. אני תמיד רועה את הצאן ליד הבית ומפחד להתרחק כדי שחיילים לא יעצרו אותי.  

לפני שש שנים בערך, הלכתי לעבוד במושב ליד רמלה. המשטרה הישראלית פשטה על המקום ועיכבה את כל העובדים במושב. השוטרים בדקו ושחררו את כולם באותו יום ורק אותי עיכבו ליומיים. השוטרים לא האמינו שאין לי תעודת זהות ושלחו אותי לבית המשפט. שחררו אותי רק אחרי התערבות של מישהו מארגון תעאיוש, שהעיד שהוא מכיר אותי, והתערבות של עורך דין.

קרה לי כמה פעמים שחיילים שלא האמינו שאין לי תעודת זהות תקפו אותי. בלי תעודת זהות, אני בעצם לא קיים, אני כמו אחד מהצאן שלי. אני לא יכול לעבוד בשום עבודה בישראל בלי תעודת זהות, ואני מתפרנס רק ממרעה, שההכנסות ממנו לא מספיקות לצרכים של המשפחה שלי.

בגלל הפחד ממעצר, אני נשאר כמעט כל הזמן בתוך הכפר כמו האנשים שבכלא. ההבדל הוא שלאנשים בכלא יש תאריך שחרור, ואני שפוט לכל החיים. אני לא יכול לנסוע מחוץ לפלסטין. אני אפילו לא חושב לנסוע. החלום שלי זה רק לקבל תעודת זהות כדי שאוכל לנסוע מהכפר יטא לעיר חברון.

כל פעם שחיילים תופסים אותי, הם אומרים לי "תלך לרשות ולאבו מאזן והוא יפתור לך את הבעיה". כשאני הולך למשרד הפנים הפלסטיני אומרים לי שהבעיה שלי היא עם ישראל. אני כבר לא יודע איפה נמצא הפיתרון.  

הילדים שלי רשומים בתעודת הזהות של אמא שלהם. לפני שהתחתנתי איתה ביררתי עם המשפחה שלה אם יש לה תעודת זהות, כדי להיות בטוח שהילדים שלי יקבלו תעודת זהות ולא יסבלו כמוני.

בכפר שלי יש עוד שלושה אנשים שסובלים מאותה בעיה כמוני.

מחמוד מוחמד אחמד א-נוואג'עה, בן 29, נשוי ואב לשלושה, הוא חקלאי תושב סוסיא שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, בבית העד, ב-29.3.08.