עדות: חיילים שהתעמתו עם מיידי אבנים ירו על עוברי אורח בענבתא ופצעו אותם, פברואר 2008

מוסטפא ד'וואבה, חלפן כספים

ביום חמישי ה-14.2.08 בערך בשעה 16:20, עמדתי ליד החנות של אבו ר'ריב, על הרחוב הראשי של ענבתא, קרוב לבניין העירייה. בחור צעיר בשם האני ברכאת ניגש אלי וביקש להמיר את הכסף שלו משקלים לדינר ירדני.

האני ברכאת עמד מולי כשג'יפ צבאי קטן חלף בנסיעה מכיוון העיר טול כרם לכיוון מחסום עינב במזרח. אחרי שהג'יפ התרחק 150 מטר מהמקום שבו עמדנו שמעתי רעש של זריקות אבנים מהסמטאות שמובילות לכביש מצפון.  ראיתי את הג'יפ עוצר ושני חיילים ירדו ממנו והתחילו לירות לתוך הסמטאות שמהן נזרקו כנראה האבנים. אחר-כך ראיתי את אחד החיילים מסתובב לעברנו ומכוון את הרובה לכיוון שלנו. באותו הרגע אני והאני ברכאת עמדנו להיכנס לחנות אבל הירי היה מהיר יותר. נפגעתי ברגל שמאל ונפלתי על הרצפה בחנות. גם האני ברכאת נפגע ברגל שמאל.  

תוך כמה דקות התאספו במקום חברים וקרובי משפחה. אמבולנס  של  "א-רעאיה א-סחייה" פינה אותי לבית החולים על שם "ת'אבת ת'אבת בטול כרם ושם טיפלו בי.  הפגיעה הייתה בעורק הראשי ואיבדתי הרבה דם. בגלל המצב שלי הרופאים בטול כרם החליטו להעביר אותי לבית החולים ברמאללה. בבית החולים ברמאללה ניתחו אותי במשך שלוש וחצי שעות בערך והייתי מאושפז שם  עד  יום ראשון, ה-17.2.08. אחר-כך החזירו אותי להמשך טיפול בבית החולים בטול כרם וכרגע אני נמצא במחלקה לטיפול נמרץ.

בחודש יוני 2007 עברתי ניתוח מעקפים והרופאים לקחו וריד מרגל שמאל לצורך הניתוח. הקליע פגע בעורק הראשי של אותה רגל.

 החיילים ירו  עלינו למרות שלא היו מיידי אבנים בסביבה שלנו  ולמרות שהיינו במרחק של 150 מטר מהג'יפ הצבאי. אני חושב שהם ירו מתוך נקמנות.

מוסטפא מוחמד מוסטפא ד'וואבה, בן 66, נשוי ואב לשבעה, הוא חלפן כספים ותושב ענבתא שבמחוז טול-כרם. את עדותו גבה עבד אל-כרים סעדי, בבית החולים בטול-כרם ב-18.2.08.