שוטר משמר הגבול תקף את מחמוד דרעאווי והכה אותו, נועמאן, מזרח ירושלים, ינואר 2008

מחמוד דרעאווי, בן 40

אני גר עם המשפחה שלי בנועמאן. אני לא עובד כבר הרבה זמן כי אין לי אישור כניסה לישראל. הילדים שלי לומדים בכפר אל-ח'אס, כמו כל הילדים בכפר. הם נאלצים ללכת ברגל כל יום שלושה קילומטרים לכל כיוון, הם עוברים בדיקה כל בוקר וכל ערב.

ביום ראשון (6.1.08) יצאתי מהבית בבוקר והלכתי לחלקת האדמה שלי שבצפון  הכפר. בסביבות השעה 10:00 חרשתי את האדמה עם סוס ואז הגיעו ילדים מהכפר ואמרו לי ששוטרים מעכבים את הבן שלי, אחמד, בן 12. רכבתי על הסוס שלי לאמצע הכפר, ליד הבית של הדוד שלי, איבראהים אבו סיתה.

כשהגעתי למקום ראיתי אוטו מסוג טויוטה של משמר הגבול ליד הכביש. התא האחורי שלו היה סגור. היו שם שני שוטרים ממשמר הגבול וכמה נשים מהכפר. התקרבתי לאוטו וראיתי את אחמד יושב במושב האחורי. הוא צעק ובכה.

פתחתי את הדלת של האוטו ואחמד יצא החוצה ועמד לידי. שני השוטרים התקרבו אלי. אחד מהם היה גבוה, עם עור בהיר ומבנה גוף מלא. השני היה נמוך ושחום. הוא היה ערבי. הוא אמר לי לתת לו את תעודת הזהות שלי. הוא דחף אותי בכוח, צעק עלי בעברית "כוס אימא שלך" ואמר בערבית "תסתלק מפה". אמרתי לו שהילד שהוא מעכב הוא הבן שלי ושאם הוא רוצה ממנו משהו, שייקח אותי במקומו. שאלתי אותו "אתה היית מסכים שהילד שלך יהיה במצב כזה?" הוא אמר "אנחנו הצבא והוא בטוח בידיים שלנו". הוא דחף אותי ואמר "לך מפה ואל תעמוד ליד האוטו". כעסתי וקיללתי אותו "אינעל דינכ". הוא אמר "אני אראה לך, חכה!".

תוך פחות משתי דקות הגיע ג'יפ של משמר הגבול. השוטר שדחף אותי ולקח ממני את תעודת הזהות שלי הכניס אותי לג'יפ. היו בג'יפ שני שוטרי משמר הגבול. הג'יפ נסע לכיוון המחסום שבכניסה לנועמאן. כשהגענו למחסום שני השוטרים הורו לי לצאת מהג'יפ ולשבת בחוץ. אחרי יותר משעה הגיע האוטו שהיה קודם ליד הבית של הדוד שלי. הגיעו איתו גם עוד אוטו מסוג טויוטה, ג'יפ של משמר הגבול וג'יפ בצבע לבן.

קצת אחר כך כולם נסעו מהמחסום ונשאר רק האוטו של משמר הגבול שהיה קודם בכפר. השוטר השחום והנמוך יצא מהאוטו. הוא ביקש מאחד החיילים במחסום שייתן לו מפתח לחדר במחסום. החייל אמר שאין לו מפתח. הוא הורה לי להיכנס לטויוטה. הוא נכנס גם וישב במושב הקדמי. השוטר הגבוה נהג. נסענו לכיוון ירושלים. השוטר הנמוך אמר "אתה עבריין ועכשיו אני אראה לך מה זה עבריינות באמת". חשבתי שהוא רוצה לעצור אותי. האוטו סטה מהכביש הראשי, נכנס למנהרה שמובילה לצור באהר ועצר באמצע המנהרה. הנהג יצא מהאוטו, הלך לקצה המנהרה ועמד שם.

השוטר הנמוך פתח את הדלת והורה לי לצאת החוצה. לא הסכמתי. אמרתי לו "מה אתה רוצה לעשות? אתה רוצה להרוג אותי? קח אותי לכלא אם הייתי לא בסדר". הוא אמר "אני ערבי ואני משיג את מה שמגיע לי בכוח". הוא עמד מחוץ לאוטו ונתן לי אגרוף חזק בפנים. הוא הכה אותי בבטן. הוא הכה אותי במשך חמש דקות בערך. הרגשתי כאילו הבטן שלי מתפוצצת מרוב כאב. הוא קילל אותי ואמר "איך אתה מעז להשפיל אותי ליד הנשים?". הוא הכה אותי עם קת הרובה שלו ברגל. כאב לי מאוד. השוטר השני בא וביקש ממנו לנסוע משם. הוא הפסיק להכות אותי. הוא נכנס לאוטו והמשכנו בנסיעה. הוא אמר לחבר שלו "עוד לא החזרתי לו. בוא נרביץ לו עוד". השוטר השני לא הסכים. הוא המשיך לנסוע לכיוון ירושלים. הוא אמר בעברית "בוא נשחרר אותו, מספיק מה שקרה עד עכשיו". השוטר שהכה אותי אמר "תתנצל ואני אשחרר אותך". אמרתי לו "אתה רוצה שאני אתנצל על זה שהרבצת לי?". הוא התעקש  ואיים לקחת אותי לכלא. אמרתי לו שאני מצטער.

הוא עצר את האוטו ואמר לי לצאת ולחזור לכפר ברגל. הוא הורה לי ללכת לכפר דרך ההר ולא להסתכל אחורה. הלכתי בלי להסתכל אחורה עד שהגעתי לכפר. הייתי מותש. הבטן והראש שלי כאבו מאוד. כשהגעתי הביתה גיליתי שאחמד כבר חזר.

מחמוד אחמד אבו סיתה דרעאווי, בן 40, נשוי ואב לארבעה, הוא חקלאי, תושב נועמאן שבמזרח ירושלים. את עדותו גבה כרים ג'ובראן, בבית העד ב-8.1.08.