עדות: חיילים תקפו נהג אמבולנס, מנעו ממנו לפנות חולה וזרקו רימון גז לתוך האמבולנס, 3.1.08

דיאא בלביסי, נהג אמבולנס

אני עובד בעמותת הסהר האדום כנהג אמבולנס כבר 5 שנים. ביום חמישי (3.1.08) הייתי באמבולנס יחד עם הפרמדיק המתנדב פוואז אל-ביטאר, באזור בית החולים רפידיא. נערים זרקו אבנים בסביבה. בערך בשעה 12:00 בצהריים, קצין התנועה התקשר אלי ואמר שאישה בהריון ממשפחת אבו זערור נחנקת משאיפת גז מדמיע. נסעתי מיד למקום האירוע.

כשהייתי במרחק של 15 או 20 מטרים מהבית של האישה ראיתי ג'יפ של הצבא חונה באמצע הכביש וחוסם את הדרך. החיילים הורו לי ברמקול לחזור אחורה. נסעתי כמה מטרים אחורה וצעקתי לחייל שיש אישה בהריון שאנחנו צריכים לקחת לבית החולים. החייל דיבר איתנו בערבית. הוא אמר לנו להתקרב עם האמבולנס. התקרבתי קצת ואז הוא אמר לנו לצאת החוצה, להרים את החולצות שלנו ולהסתובב. פוואז ואני עשינו את מה שהוא אמר. אחר כך הוא אמר לנו לשבת על המדרכה ולהפנות את הפנים שלנו לאחור. עשינו את מה שהוא אמר. אחר כך חייל קרא לי ושאל אותי "איפה היולדת?" אמרתי לו "היא בבית, אנחנו הולכים להביא אותה". החייל הכה אותי בכתף עם הקת של הרובה שלו והכה אותי עוד פעם בכתף עם היד שלו. הוא קילל אותי ואמר לי ללכת משם. פוואז ואני נכנסנו לאמבולנס ונסענו בערך ארבעים או חמישים מטרים. התקשרתי למשרד של העמותה ולצלב האדום וסיפרתי להם מה קרה. איש מהצלב האדום ביקש מאיתנו להישאר במקום ואמר שהם יעשו תיאום עם משרד הקישור הישראלי כדי שנוכל לקחת את האישה.

בזמן שדיברתי בטלפון, הג'יפ של הצבא נסע ועצר לידינו. הוא צעק עלינו לנסוע אחורה כמה פעמים, ואז לנסוע קדימה ושוב אחורה. עשינו את מה שהוא אמר. החיילים זלזלו בנו. לא היה להם איכפת שאנחנו צוות רפואי ושאנחנו צריכים לפנות אישה שנפגעה. הם הורו לנו לנסוע אחורה עד שהגענו למקום שבו היו בחורים צעירים שזרקו אבנים. כמה אבנים פגעו באמבולנס.  

החיילים הורו לנו להתקרב שוב ועשינו את מה שהם אמרו. אחר כך הם שוב אמרו לנו לנסוע אחורה, אבל לא עשינו את זה. ארבעה חיילים יצאו מהג'יפ. אנחנו ישבנו באמבולנס. החלון שלנו היה פתוח. ראיתי שאחד מהחיילים מחזיק רימון גז. שניים מהחיילים החזיקו את הנשק שלהם וכיוונו אותו אלינו. אחד מהם שאל אותי אם אני מרוצה ממה שקורה. אמרתי לו שלא. הוא אמר "אתה לא רוצה ללכת מפה?" אמרתי לו שיש אישה בהריון שנפגעה משאיפת גז. הוא פתח את הנצרה של רימון הגז. הרחקתי את היד שלו, כי הבנתי שהוא מתכוון לזרוק את הרימון לתוך האמבולנס דרך החלון. החייל השני הכה אותי ביד. החייל שהחזיק את הרימון זרק אותו לתוך האמבולנס. הוא הכניס את היד שלו פנימה דרך החלון, ולחץ על הכפתורים של האוטו. אני חושב שהוא ניסה לנעול אותנו בפנים, אבל בטעות הוא לחץ על הכפתור שסוגר את החלונות.

פתחתי את הדלת של האוטו ויצאתי מהר. גם פוואז יצא החוצה. רצנו כדי להתרחק מהגז. רצנו מרחק של 50 מטרים בערך. גם החיילים התרחקו. אחרי עשר דקות בערך חזרנו לאוטו, אבל לא יכולנו להיכנס בגלל הריח. התקשרתי לעמותה וסיפרתי להם מה קרה. הם שלחו אלינו אמבולנס שהסיע אותנו למשרד. היה לי כאב ראש בגלל הגז ולא יכולתי להמשיך לעבוד. הלכתי הביתה ולקחתי משככי כאבים.

דיאא עבדאללה עבד אל-קאדר בלביסי, בן 43, נשוי ואב לשישה, הוא נהג אמבולנס בסהר האדום ותושב שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דיבעי במשרד הסהר האדום בשכם ב-9.1.08.