השב"כ מונע טיפול בישראל מחולה לב מרצועת עזה שסירב לשתף איתו פעולה, נובמבר 2007

שעבאן אבו עבייד, חולה לב

בספטמבר 2005 עברתי התקף לב. פוניתי לבית החולים אל-אקצה בדיר אל-בלח ומשם לבית החולים א-שיפאא בעזה. בגלל שהייתי מחוסר הכרה, פינו אותי מבית החולים א-שיפאא לבית החולים של הסהר האדום בעזה. למחרת, הפנו אותי לבית החולים ברזילי בישראל בגלל מצבי הקשה.

ב- 29.9.2005, אחרי בערך שבוע שהייתי מאושפז בבית החולים ברזילי, עברתי צנתור והתקינו לי תומכן בעורק הכלילי השמאלי. אחרי שהמצב שלי התייצב חזרתי לעזה. בין השנים 2005-2007 המשכתי לקבל טיפולים בבתי חולים שונים. באפריל 2006 נסעתי למצרים וקיבלתי טיפולים במכון הלב בהליופוליס בקהיר. אחר כך חזרתי לעזה וביוני 2006, אחרי שקיבלתי הפניה ממשרד הבריאות הפלסטיני, נסעתי לירדן ועברתי בדיקות בבית החולים הירדני.

כשחזרתי לרצועת עזה התקשרתי לרופא שטיפל בי, מנהל מחלקת הלב בבית החולים ברזילי, ג'עפרי ג'מאל, וסיפרתי לו על הבדיקות שעשיתי בירדן. הוא ביקש שאקבע תור ואבוא להיפגש איתו. הוא שלח לי זימון ל- 12.9.2006. הגשתי בקשה להנפקת אישור באמצעות משרד הבריאות הפלסטיני וישראל אישרה את הבקשה שלי. הלכתי לבית החולים ברזילי במועד הקבוע ועברתי בדיקות. הרופא אמר לי שהמצב שלי בסדר עכשיו, אבל שאני צריך לחזור כדי לקבל טיפולים. הוא אמר שאם תהיה התדרדרות אני צריך להתקשר אליו כדי שישלח לי זימון לבית החולים.

בדרך חזרה לרצועת עזה, כשהגעתי למחסום ארז, קראו לי לפגישה עם השב"כ. אדם בלבוש אזרחי ערך עלי חיפוש ואז העבירו אותי לחדר שהיה בו עוד אדם בלבוש אזרחי. הוא אמר שקוראים לו משה. היא התחיל לחקור אותי ושאל איך קוראים לי, איפה אני עובד, לאיזה ארגון אני משתייך, כמה אחים יש לי ובמה הם עובדים. אחר כך, הוא הציע לי שנלך למקום אחר כדי לשתות קפה וכדי להכיר אנשים אחרים אבל סירבתי. אחרי שסירבתי הוא אמר שהוא רוצה להגיע אתי לעסקה. שאלתי אותו איזו עסקה והוא אמר: "עסקה להחלפת מידע תמורת כסף". הוא אמר שאני אצטרך לספק מידע על פועלים ועל אנשים אחרים. אמרתי לו שאני אדם חולה ושאני לא מסוגל לנוע בקלות ושאני לא מוכן לקבל את העסקה הזו. אמרתי לו שאני לא רוצה לעבוד עם השב"כ הישראלי. הוא אמר שאני אצטרך לחזור לישראל כדי לקבל את הטיפול הרפואי ושאם אסכים הוא ייתן לי את כל ההקלות הדרושות אבל שוב סירבתי. הוא הניע את הראש שלו ואמר לי: "שאלוהים יעזור לך להיכנס לישראל אחרי הפגישה הזו".

חזרתי לעזה. אחרי כמה חודשים קיבלתי זימונים מבית החולים ברזילי כדי להשלים את הטיפול, אבל ישראל סירבה בכל הפעמים לתת לי אישור. קיבלתי זימונים ל- 6.3.2007, ל- 20.3.2007, ל-12.4.2007 ול-15.5.07, אבל ישראל דחתה את כל הבקשות שלי. הזימון האחרון היה ב- 25.9.2007, אבל ישראל עדיין לא נתנה לי אישור.

יש לי את כל המסמכים הדרושים. הגשתי אותם באמצעות נציג משרד הבריאות, מר אחמד אבו ר'זה, אבל הוא אמר לי שאני מסורב על רקע ביטחוני. זאת למרות שכבר הייתי בישראל יותר מפעם אחת. אני צריך לעבור בדיקות חשובות וצריכים להתקין לי קוצב לב ( (AICD לוויסות הפעילות החשמלית של הלב והמרצת השריר. כל עוד לא אשלים את הטיפול אני נמצא בסכנה.

שעבאן פארס סלאמה אבו עבייד, בן 37, נשוי, הוא פקיד במשרד החקלאות בעזה ותושב דיר אל-בלח שבמרכז רצועת עזה. את עדותו גבה ח'אלד אל-עזאייזה, ב-27.11.07, בבית העד.