עדות: ישראל מונעת מחולה סרטן בן 21 להיכנס לתחומה לצורך טיפול דחוף, אוקטובר 2007

האני אבו טהא, פועל

אני גר עם המשפחה שלי במחנה הפליטים רפיח שברצועת עזה. באמצע חודש אוגוסט 2007 אחי, מחמוד אבו טהא, בן 21, התחיל לסבול מכאבים חזקים בבטן ובמעיים. לקחנו אותו מיד לבית החולים נאסר בח'אן יונס. הרופאים אמרו שיש לו גידול סרטני במעי הדק שגורם לחסימה במעיים. הם החליטו לנתח אותו מיד. הוא עבר ניתוח והסירו 75 ס"מ מהמעי הדק שלו בקטע שהיה חסום. אחרי הניתוח הוא התחיל לקבל תרופות, אבל הניתוח לא הצליח והוא הועבר מבית החולים נאסר לבית החולים האירופי בעזה כדי להשלים את הטיפול וכדי לעבור כימותרפיה.

המצב של מחמוד התדרדר מהר. הסרטן התפשט במעיים שלו והוא ירד מהר מאוד במשקל והגיע למשקל של 55 ק"ג. לפני המחלה הוא שקל 85 ק"ג. פחדנו שהוא ימות. גם בבית החולים האירופי המצב שלו המשיך להתדרדר.

הוא לא יכול לאכול ובמקום זה נותנים לו תמיסות של ויטמינים. בהתחלה הוא קיבל 6-4 מנות של תמיסות ליום, אבל אחר כך נתנו לו רק שתי מנות ליום. היום הוא קיבל רק מנה אחת בגלל שלבית החולים יש מחסור בתמיסות. אחרי שהרופאים המומחים בדקו אותו הם החליטו לא לעשות לו כימותרפיה בגלל החסימה במעיים. הם החליטו להעביר אותו לבית החולים תל השומר כדי שהם יפתחו את החסימה במעיים הכי מהר שאפשר.

מחמוד אבו טהא בבית החולים האירופי בעזה . צילום: מוחמד סבאח, בצלם.

כל החיים שלנו התהפכו בגלל המחלה החמורה הזאת. כל בני המשפחה קורסים מרוב מתח ועצב. אי אפשר לחכות עם הטיפול במחלה הזאת, אפילו לא רגע אחד. מחמוד נמס לנו מול העיניים כמו נר.

אבא שלנו, בן 56, הגיש בקשה כדי לקבל אישור. ב- 18.10.2007, בשעה 14:30, אחמד אבו ר'זה, מתאם הבריאות, הודיע לנו שקיבלנו אישור. הרגשנו הקלה וסיפוק בגלל שקיבלנו את האישור כל כך מהר. הרגשנו שאחי עלול לברוח לנו מבין האצבעות אם הוא לא יגיע לתל השומר. האישור היה אמור לאפשר לו לקבל את הטיפול שהוא היה צריך.

אחרי שאבא קיבל את הודעה על האישור בטלפון הוא נסע באמבולנס של בית החולים האירופי בעזה יחד עם אחי מחמוד למעבר ארז. חצי שעה אחרי שהם הגיעו קראו לאבא שלי ברמקול להיכנס למעבר וללכת לשער. היינו בקשר עם אבא כשהוא נכנס למעבר. בינתיים מחמוד ונהג האמבולנס חיכו. אחי שכב על האלונקה בתוך האמבולנס והיה מחובר לאינפוזיה ולחמצן.

אחרי שהם חיכו שעתיים הודיעו ברמקול לנהג האמבולנס שהכניסה לבית החולים תל השומר לא אושרה והוא צריך לחזור לעזה. האמבולנס חזר לבית החולים האירופי בעזה. מאז הסבל של אחי נמשך והמצב שלו מחמיר.

אחרי שהאמבולנס חזר לבית החולים האירופי, התקשר אלי מישהו ואמר שהוא קצין מהשב"כ. הוא אמר לי שאבא שלי, כמאל אבו טהה, מעוכב אצלם וניתק. אחרי הטלפון הזה דאגנו גם לאחי החולה וגם לאבא שמעוכב אצל כוחות הכיבוש הישראלי. הרגשנו מבולבלים ונבוכים.

באותו ערב ניסינו שוב לקבל אישור מעבר בשביל אח שלי. מאז ועד עכשיו לא קיבלנו תשובה ואנחנו מודאגים מההתדרדרות של מחמוד.

אנחנו מרגישים שבורים, כי הוא בורח לנו לאט מבין הידיים ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם הסירוב של הישראלים לתת לו להגיע לבית החולים. רק ככה הוא יחיה, אם יכניסו אותו לישראל ויטפלו בו.

האני כמאל כאמל אבו טהא, בן 34, נשוי ואב לשלושה, הוא פועל ותושב מחנה הפליטים רפיח שברצועת עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח, ב-22.10.07 בבית החולים האירופי בעזה.