עדות: צעירה אינה יכולה לבקר את אמה החולה בירדן, כי ישראל תמנע ממנה לשוב לבעלה ולילדיה בשטחים

ניהאיה סייף, אם לשניים

אני ילידת כווית. ב-20.12.96 התחתנתי בירדן עם עאמר יאסין, תושב טול כרם. עד 17.10.99 חיינו בירדן ונולדו לנו שם שני ילדים, מונד'ר, בן 10, ועודאי, בן 8. ב-17.10.99, אני והילדים הגענו לטול כרם עם רישיון ביקור מהרשויות הישראליות אצל בני משפחה שלי. חודש אחר-כך גם בעלי הגיע עם רישיון ביקור. ישראל שללה את התושבות שלו בשטחים בגלל שחי הרבה שנים בחו"ל. אני והילדים נשארנו בטול כרם עד ה-27.4.2000 ואז נסענו לביקור בירדן וחזרנו ב-15.6.2000. מאז אנחנו גרים בטול כרם עם בעלי ולא יצאתי מהשטחים למרות שתוקף רישיונות הביקור של שנינו פג.

בגלל שאין לי רישיון ביקור בתוקף אני לא יכולה לנסוע לבקר את המשפחה שלי בירדן. אם אצא מהגדה לא אוכל לחזור כי מתחילת האינתיפאדה השנייה, ישראל מסרבת להוציא רישיונות ביקור חדשים. אני לא נוסעת לירדן כי אחרת המשפחה שלי תתפרק ולא אוכל לראות יותר את ילדיי. מה שהכי מדאיג אותי זה שלא אראה את אימא שלי לפני שהיא תמות. היא אישה בת 80, חולה מאוד ומרותקת למיטה ולא ראיתי אותה משנת 2000.

אני סובלת מאוד מזה שאני לא יכולה לראות את אמי הקשישה. אני מאוד מפחדת שהיא תלך לעולמה מבלי שאוכל לראות אותה. גם הניתוק מהאחיות שלי ומשאר קרובי המשפחה שלי בירדן קשה לי מאוד.

ב-11.3.99, אני ובעלי הגשנו בקשה לאיחוד משפחות במשרד לעניינים אזרחיים בטול כרם, אבל מאז פרצה האינתיפאדה וישראל הקפיאה את הטיפול בנושא איחוד המשפחות.

ניהאיה מוחמד שריף סייף, בת 40, נשואה ואם לשניים, היא עקרת בית ותושבת טול כרם. את עדותה גבה עבד אל-כרים א-סעדי, בביתה, ב-19.8.07.