חיילים השתמשו בנער בן 15 כבמגן אנושי במהלך מבצע בשכם, פברואר 2007

עמיד עמירה, בן 15

ביום ראשון, 25.2.07, בסביבות השעה 05:00 בבוקר, התעוררתי מדפיקות חזקות בדלת הבית. אמא שלי פתחה את הדלת. שמענו פיצוץ של רימון הלם. אמא שלי חזרה אל החדר שבו הייתי יחד עם חמשת האחים והאחיות שלי, וביקשה מאתנו לצאת מהבית. אחותי מנאל יצאה ראשונה ואני יצאתי אחריה. שמונה חיילים שעמדו על המדרגות של הבית. כל חייל דחף אותי לכיוון החייל שמתחתיו עד שהגעתי אל סוף המדרגות. ככה הם עשו גם לאחי אחמד, בן 24. בכביש היו שלושה ג'יפים ומשאית.

החיילים הובילו אותנו אל הבית של השכן שלנו, אבו אחמד אל-קוסייני והכניסו את כולנו לחדר אחד. הדלת של החדר הייתה פתוחה. שלושה חיילים וכלב עמדו בפתח הבית. אחרי זמן קצר הגיע חייל אל החדר וקרא לאחמד. הוא לקח את אחמד לחדר אחר בבית. אחרי חמש דקות, החייל החזיר את אחמד. אחר כך החייל חזר ולקח אותי למטבח. הוא שאל אותי איפה עומר, אחי הגדול. אמרתי לו שאני לא יודע. הוא שאל כמה פעמים אותה שאלה והכה אותי בצוואר עם היד שלו כל פעם שאמרתי לו שאני לא יודע. החייל איים עלי "תגיד לי עכשיו או שאני יורה בך". באותו לילה אחי עומר לא ישן בבית. זאת הפעם הראשונה שהחיילים מגיעים ושואלים עליו. אחר כך, החייל החזיר אותי לחדר. החיילים לקחו את אחי ערפה, בן 12, לאחד החדרים. שמעתי אותו בוכה ואומר להם שהוא לא יודע כלום. אחרי חמש דקות הם החזירו אותו לחדר. אחר כך לקחו את מוחמד, בן דוד שלי, והוא חזר אחרי 10-15 דקות.

החיילים הוציאו אותי מהחדר. חייל אחד אמר לי ללכת לבית שלי. הוא הכריח אותי ללכת ראשון לפני החיילים. שני חיילים הלכו אחריי וכיוונו אלי את הנשק שלהם. המרחק ביני לבנים היה 50 ס"מ. בדרך הוא שאל אותי על הבית של דוד שלי והורה לי לומר לדוד שלי ולמשפחה שלו לצאת מהבית. הלכתי לבית של דוד שלי, שנמצא במרחק של 20 מטרים בערך מהבית שלנו. דפקתי על הדלת. בן דוד שלי, סאמח, פתח את הדלת. אמרתי לו שכולם צריכים לצאת. כל בניהמשפחה של דוד שלי יצאו. החייל ערך חיפוש על סאמח ומוחמד. אחר כך, החיילים הובילו את כולנו לבית של השכנים, שבו המשפחה שלי הייתה עדיין.

אחרי 15 דקות, אחד החיילים שוב לקח אותי החוצה. לא ידעתי מה הם רוצים או לאן הם רוצים שאני אלך. עמדתי ואז אחד החיילים דחף אותי ואמר לי "הביתה". עליתי אל הבית שלי, ושישה חיילים עלו אחריי. הם כיוונו אלי את הנשק שלהם. החייל הראשון דחף אותי כדי שאכנס ראשון אל הבית. נכנסתי ראשון, ואחרי נכנסו החיילים. אחד מהם דחף אותי אל הפינה של החדר, ואז ירה לתוך הבית. נורו 5-6 יריות בתוך הבית ואז הורו לי להיכנס אל החדרים ומעט זמן אחר-כך הם נכנסו אחריי. החיילים הורו לי לפתוח את הארונות ולהוציא את מה שבתוכם. ביקשתי מהחיילים שיתנו לי לחזור למשפחה שלי, אבל החייל אמר לי "שששש...תישאר פה". אחר כך, החיילים הובילו אותי לבית של דוד שלי אבו סאמח, כדי לפתוח את החלונות. החיילים לא נכנסו איתי לבית. אחר-כך הם החזירו אותי לבית של השכנים ולמשפחה שלי. הייתי עם החיילים במשך חצי שעה בערך.

אחרי 10 דקות, אחד החיילים לקח את בן דוד שלי סאמח. אחרי חצי שעה, החיילים החזירו אותו. רבע שעה בערך אחרי שהחזירו את סאמח, אחד החיילים לקח אותו שוב, וגם את בן הדוד שלי מוחמד ואת באסם, הבן של השכנים. החיילים קשרו להם את הידיים באזיקים מפלסטיק ולקחו אותם איתם.

חרי תפילת הערב, דוד שלי אמר לנו שסאמח ומוחמד חזרו הביתה והם בסדר.

עמיד עז א-דין אחמד עמירה, בן 15, הוא תלמיד כיתה ט' בבית הספר של אונרוו"א ותושב שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דיבעי, בבית העד, ב-5.3.07.