חיילים ירו אש חיה על מפגינים ופצעו שניים מהם, בית ליקיא, ינואר 2007

ג'יהאד נועמאן עאסי, תלמיד תיכון

בשנה וחצי האחרונות הצבא הישראלי סולל כביש מצפון לכפר שלנו. מדי פעם מפסיקים את העבודות ואז מחדשים אותן שוב. בפעם האחרונה העבודות הופסקו למשך חודש ולפני שבוע חידשו אותן.

בדרך כלל, ג'יפים של הצבא ושל משמר הגבול שומרים על העובדים בסלילת הכביש. יש שם הרבה הפגנות של ילדי הכפר. הבית שלנו נמצא בקצה של הכפר, במרחק של קילומטר אחד מאתר העבודות, וההפגנות מתקיימות ליד הבית שלנו. בגלל זה אנחנו סובלים מהירי של החיילים שמפזרים את ההפגנות. כמה פעמים נפלו בחצר שלנו רימוני גז מדמיע. בפעם האחרונה זה קרה לפני שלושה חודשים בערך וקרה גם שהזכוכית של קולטי השמש והשמשות בחלונות של הבית נשברו מפגיעה של קליעים שחיילים ירו. הרבה פעמים הצבא השתמש בגג של הבית שלנו כנקודת תצפית. לפני שנה וחצי בערך, כשהתחילו העבודות, הצבא היה על הגג שלנו במשך חודשיים וחצי רצופים. מהבית שלי ראיתי הרבה אנשים נפצעים מכדורי גומי ומאש חיה. בפעם האחרונה זה קרה לפני חודשיים.

אתמול, (יום שבת, 20.1.07), בשעות אחר-הצהריים, עזרתי לאבא שלי לטייח את הגדר של הבית. ראיתי 40-30 מפגינים שהגיעו אל האזור שקרוב אל הבית שלנו, שמכונה א-סוואנה. הם התחילו לזרוק אבנים על החיילים. היה שם חיילים ושוטרי משמר הגבול. אני לא יודע כמה הם היו, אבל אני ראיתי ארבעה, שרדפו אחרי המפגינים. הם היו מפוזרים בין עצי הזית, במרחק של קילומטר אחד מאתר העבודות, ושל כ-50 מטרים מהבית שלנו. התעלמתי ממה שקורה והמשכתי לעבוד עם אבא שלי.

ג'יהאד נועמאן עאסי בבית-החולים ברמאללה. צילום: איאד חדאד, בצלם

בין 16:00 ל-16:30, אני לא זוכר במדויק, הייתי במרחק 20- 30 מטרים מהבית. בדיוק נתתי לאבא שלי דלי של טיח, ואז ראיתי את הצעירים והנערים רצים לכיוון הבית שלנו. שמעתי יריות וראיתי את החיילים מאחוריהם. ראיתי את אחד החיילים יורה צרור לכיוון הבורחים ממרחק של 50 מטרים בערך. הרגשתי פגיעה בשריר של זרוע ימין ובצד ימין של החזה והרגשתי בחילה. רצתי אל מאחורי הבית כדי לברוח מהצבא. אמא שלי באה אחריי ושם איבדתי את ההכרה.

כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי בבית החולים על שם השיח' זאייד. קבלתי עזרה ראשונה ועשו לי בדיקות וצילומי רנטגן. הרופאים סיפרו לי שנפצעתי משני קליעים, אחד ביד ימין והשני בצד ימין של החזה. הקליעים לא נשארו בתוך הגוף. אחר כך החליטו לנתח אותי בגלל שאחד הוורידים ביד נקרעו. הכניסו אותי לחדר ניתוח בערך ב-19:30 ויצאתי משם בשעה 22:00 בלילה ואז לקחו אותי לטיפול נמרץ. הבוקר יצאתי מטיפול נמרץ, ואני עדיין מאושפז בבית החולים.

ג'יהאד נועמאן עאסי, בן 16, הוא תלמיד תיכון תושב הכפר בית ליקיא. את עדותו גבה איאד חדאד, בבית החולים על שם שיח' זאייד ברמאללה, ב-20.1.07.