צה"ל ירה פגזים על אזור מאוכלס בבית לאהיה, פגע בבית מגורים ופצע ארבעה בני משפחה, 4.4.06

מוסטפא אבו שמאס, חייט

ביום שלישי, 4.4.06, בסביבות השעה 11:00, ראיתי קבוצה של לוחמים פלסטינים משגרים טילים לעבר העיר שדרות שבתוך ישראל. הם פעלו מתוך אדמה חקלאית ששייכת לעומר ח'ליל, במרחק של מאה מטרים בערך מהבית שלי, שנמצא בחלק הצפוני של בית לאהיא, באזור פרעוס. אחרי שהם שיגרו את הטילים הצבא הישראלי ירה פגזי טנקים לכיוון שלנו. הירי נמשך בערך שעתיים וחלונות בבית שלי נשברו כתוצאה ממנו.

בסביבות השעה 15:20, בזמן שישבתי בבית שלי עם אשתי, פאטמה, והילדים שלי, אלאא, בת שמונה, דועאא, בת שש, בראא, בת ארבע ועומר, בן 14 חודשים, הצבא הישראלי התחיל שוב לירות עלינו פגזים. חששתי לחיי אשתי והילדים והחלטתי שכולנו לבית של אבא שלי. בשעה 15:25, יצאתי עם אחי ח'אלד לבית של אחי יוסף שגר לידי, כדי להוציא את אשתו ואת התינוק שלו, בן שישה חודשים, מהבית ולקחת אותם לבית של אבא שלי. כשנכנסתי לבית של יוסף, פגז נפל לתוך חדר השינה שלהם. באותו רגע עמדנו כולנו ליד הדלת: אני, ח'אלד וסמאח, אשתו של אחי, שהחזיקה את התינוק שלה.

הפגז שחדר עשה חור גדול בתקרת הבית. אני נפצעתי מרסיסים בכל חלקי הגוף שלי ואיבדתי שלוש אצבעות ביד ימין, וחמש אצבעות בכף רגל ימין, אבל נשארתי בהכרה. אחי ח'אלד נפגע מרסיס בראש והתעלף. גיסתי נפצעה מכמה רסיסים בגוף וגם התינוק שלה, יאסר, נפגע מכמה רסיסים. יאסר נחבל בגוף גם בגלל שהוא נשמט מהידיים של אמא שלו מעוצמת ההדף של הפיצוץ. אחרי כמה שניות, קמתי וניסיתי לגרור את אחי ח'אלד אבל לא יכולתי. יצאתי החוצה כשאני צועק מכאבים וקראתי "אמבולנס, אמבולנס, אמבולנס". אחר כך נכנסתי בחזרה לבית ומצאתי את אחי, את גיסתי ואת הבן שלה מלאים דם, אבל גיסתי והילד נפצעו קל.

בסביבות 15:50 הגיע אמבולנס ופינה אותנו לבית החולים על שם כמאל עדוואן. הגענו לשם בסביבות השעה 16:00 וקיבלנו טיפול רפואי. שאלתי את הרופאים מה מצבו של אחי ח'אלד והם אמרו לי שהוא הועבר לטיפול נמרץ בבית החולים א-שיפא בגלל שהמצב שלו אנוש. אני רוצה לציין שלמטח הפגזים השני לא קדם שיגור טילים נוסף.

מוסטפא אחמד סלאמה אבו שמאס, בן 30, נשוי ואב לארבעה ילדים הוא חייט ותושב בית לאהיה שברצועת עזה. את עדותו גבה זכי כחיל, ב-5.4.06, בבית החולים על שם כמאל עדוואן בבית לאהיה.