חיילי צה"ל ירו למוות בנער בן 16 במהלך מרדף אחרי מיידי אבנים, מחנה הפליטים קלנדיה, מחוז רמאללה, אפריל 2006

נאדר עות'מאן, בן 19

ביום שני, 3.4.06, בערך ב-18:30 בערב, הייתי בקפה אינטרנט במרכז מחנה קלנדיה ושמעתי ירי. תיארתי לעצמי שאלה יריות של הצבא הישראלי בכניסה למחנה. בדרך כלל הסיורים הישראליים נכנסים למחנה, ואנחנו מנסים לגרש אותם.

יצאתי עם חבר שלי, עלי רשיד ג'ומעה בראהמה, בן 17, כדי לזרוק אבנים על הצבא. הלכנו לכיוון הכניסה של המחנה. בדרך ראיתי שהתנועה רגילה. לא ראינו נוכחות של הצבא גם כשהגענו לכניסה למחנה, שמתפצלת מהכביש הראשי ירושלים-רמאללה. בכניסה למחנה עמדו שני צעירים. אחרי שתיים שלוש דקות, ראיתי ג'יפ צבאי רודף אחרי שני ילדים. הם רצו על הכביש שמולנו, והגי'פ רדף אחריהם כשהוא נוסע במרחק של 30-20 מטרים מהם. הילדים פנו לסמטה צרה והצליחו לברוח מהג'יפ.

באותו רגע התכוונו לזרוק אבנים. הג'יפ התקדם לצומת הדרכים של כביש ירושלים. החייל שישב ליד הנהג הוציא את הקנה של הרובה דרך פתח בשמשה הקדמית, כיוון עלינו וירה כמה יריות של אש חיה. הקליעים פגעו בגדר הבטון שמאחורינו, ואז ברחנו לתוך המחנה.

רצינו להתחבא בדרך, מאחורי הקירות של הבניינים, אבל הג'יפ התחיל לרדוף אחרינו גם בתוך המחנה. כשהיינו במרחק של 40 מטרים בערך מהצומת, פנינו לרחוב צדדי שמוביל למרפאה של המחנה ואז נתקלנו בנער. כשהנער ראה אותנו והבין שאנחנו בורחים מהצבא, הוא התחיל לרוץ אתנו, אבל אנחנו עברנו אותו והוא פיגר אחרינו. כשהיינו במרחק של 50- 60 מטרים מהכניסה לרחוב, ראיתי שהג'יפ ממשיך לרדוף אחרינו. הג'יפ עצר בכניסה לסמטה, והחיילים ירו צרור יריות בלי לרדת ממנו. הנער עדיין פיגר בריצה אחרינו. הגענו לפנייה נוספת במרחק של 70 מטרים בערך מהג'יפ ואז עלי אמר לי "נפצעתי, נפצעתי, הרגל שלי, הרגל שלי". עצרתי והסתכלתי על הרגל שלו. ירד ממנה דם. באותו זמן שמעתי את הנער שרץ מאחורינו צועק, אבל אני הייתי עסוק בעלי. תמכתי בו והתחלנו לחזור דרך סמטה לרחוב הראשי של המחנה. עלי צלע ודימם כל הדרך. כשהתקרבנו לרחוב הראשי של המחנה כבר לא היה שם צבא.

עצרתי רכב אזרחי שעבר בדרך, עלינו עליו וביקשתי מהנהג לקחת אותנו לבית החולים. ביקשתי גם שיעבור קודם דרך המקום שבו נפגע הנער. כשהגענו לשם ראיתי כמה צעירים מהמחנה מרימים אותו. הוא היה במצב קשה לדעתי, בגלל שהאיברים הפנימיים שלו היו מחוץ לגוף והוא היה ללא הכרה. ירדנו מהרכב, כדי שיקחו קודם את הנער, שמצבו היה קשה בהרבה מזה של עלי. הם הניחו את הנער ברכב, שלקח אותו משם לבית החולים. רכב אזרחי אחר לקח אותי ואת עלי לבית החולים ברמאללה. בדרך לבית החולים, בזמן שעברנו בכביש של המחנה שמצטלב עם כביש ירושלים, ראיתי שני ג'יפים צבאיים שבאו מסמיראמיס לכיוון המחנה.

כשהגענו לבית החולים, הכנסנו את עלי לחדר הטראומה. הנער כבר הגיע לפנינו. הוא היה מוקף ברופאים שנתנו לו עזרה ראשונה. אחר-כך הם העבירו אותו לחדר הניתוחים. רופא בחן את הפציעה ברגל של עלי. ראיתי חור כניסה של הקליע ברגל ימין. עשו לו צילומי רנטגן ובדיקות קליניות והחליטו לנתח אותו כדי להוציא את הקליע מהרגל שלו.

רבע שעה אחרי שהנער הגיע לבית החולים, הרופאים הודיעו שהוא מת. שאלתי צעיר מהמחנה מה שמו, והוא אמר לי שקראו לו מוחמד פריד חסן זיאד, בן 16.

נאדר נאג'י מוחמד עות'מאן, בן 19, הוא מובטל ותושב מחנה הפליטים קלנדיה. את עדותו גבה איאד חדאד, בזירת האירוע, ב-4.4.06.